זה הזמן לסלוח

הסליחה היא דבר נפוץ מאוד במחוזותינו בימים אלה, ובעיקר מתחילת חודש אלול, ממשיכה לראש השנה, עשרת ימי תשובה והשיא שלה – ביום הכיפורים, יום חתימת הדין הגדול שבו אנשים חוששים מאימתו של הדין ומבקשים סליחה איש מרעהו.

וסליחה, היא לא משהו חד פעמי אלא תהליך של התבוננות עמוק בו אנו רוצים להתחרט ולהתוודות על מעשינו הרעים, ולעזבם לאלתר. דפוסי התנהגות שגוזלים מאיתנו המון אנרגיות שליליות, מעמיסים אותנו בכעסים, מתחים ועצבים וגורמים לנו לסטות מדרך הישר, ובעיקר לזגזג בדרך אל המטרה. והכי נורא, שכל העיסה הכואבת הזו מוטחת לנו בנפים כמו נוק אאוט כואב, מעין גול עצמי שלא היינו מייחלים אפילו לאויבים שלנו…

ישנן שתי אפשרויות בדרך להשגת המטרה. ניסיונות ותקלות, בעיות ירידות ועליות תמיד יהיו מנת חלקנו. אלו הם חוקי היצרן… אולם, השאלה היא איך וכיצד נבחר לראות את חיינו וכיצד נתייחס אליהם (כוס מלאה זוכרים?). ובנוסף, כיצד נתמודד עם האתגרים ואיך נגיב?

למשל, תארו לעצמכם שעליכם להגיע ליעד מסוים וישנן שתי דרכים עיקריות בלבד – האחת בדרך שבה יש אבנים, סלעים, קוצים עפר ובוץ, לעומת הדרך השנייה שהיא יותר חלקה ונעימה, שביל מסודר לצדיו פרחים צבעוניים, ברזיות מים וציפורים מצייצים. כן, זו ההקבלה לגבי החיים שלנו. סיפור חיינו עומד כנגד וממול וזה לא צחוק, הבחירות שלנו הן אלה שמעצבות את החיים שלנו!  הבחירות שלנו איך לחיות וכיצד לנהל את החיים שלנו תלויות בדבר מהותי מאוד: כיצד אנחנו בוחרים לחיות אותם?

“סליחה” היא אחת מאבני היסוד החשובות לחיים טובים, שמחים, מאושרים ובריאים. אנשים הולכים עם גיבנות וטונות של מרמור, תסכול, כעס, עצבים, רדיפה עצמית, שנאה קנאה ובעיקר כוח המדמה, ורק בגלל שהם לא יודעים מהי סליחה. אנשים לא יודעים לסלוח. אנשים לא רוצים לסלוח. ואם נעמיק ונודה על האמת, אנשים לא מוכנים למחול על כבודם ולוותר על האגו שלהם, ובגלל זה נענשים וסובלים סבל רב מאוד ומשלמים מחיר יקר של חיים באיכות ירודה מאוד וים של תסכול. אנשים הולכים שנים על גבי שנים עם כוח מדמה של ‘עשו לי, אכלו לי, שתו לי, לקחו לי, אני מסכן וקורבן… כל העולם אשם ואני זכאי חף מפשע’. דמיונות כאלו ועוד רצים בהרבה מוחות לצערי.

אז אם אתם בוחרים אחרת, ומבקשים ורוצים לסלוח ואפילו לו רק כדי לחיות חיים טובים יותר, וכדי לצאת מהבוץ הטובעני של הרגשות השליליים והממיתים, אתם מוזמנים להמשיך ביחד איתי לקרוא, להפנים ובעיקר להתחיל ליישם. נכון, מסכימה אתכם שלבקש סליחה זו משימה לא פשוטה, אבל היא אפשרית. לא פשוטה בשל העובדה המאוד פשוטה שאנחנו חסים על כבודנו. פרדוקס, אהה? אז זהו שלא.

אנחנו חוששים וחושבים מה הצד השני יעשה, מה יגיד ואיך יגיב? שלא יתנפח כמו בלון ויחשוב שאני מתחנף אליו! ובכלל, לא מגיע לו שאני אבקש ממנו סליחה כי זה הוא אשם, תראי מה היא עשתה לי ואיך דיברה וכיצד התנהגה ואני עוד אבקש ממנה סליחה?!… משפטים כאלה רצים לנו במוח והלב משתף פעולה כאילו שמדובר באויב המדינה, במקום לרכך, למחול לסלוח ובעיקר לוותר (לוותר על כבודי והאגו המדומה).

פגעו לנו באגו, זה לא דבר של מה בכך. או שכן. תלוי. כן, שוב המילה תלוי. כי התלות באיך שאנחנו מקבלים את הדברים. ככל שאדם רם מעלה מבחינת מידותיו הוא מבליג על עלבונו והאגו שלו. ככל שאדם יותר מאופק וקרוב למידת האמת ויש בו עבודת המידות האמיתית הוא אינו חס על כבודו, אדרבה, כבוד הזולת חשוב יותר בעיניו. הוא יודע שצריך לברוח מכבוד כמו מאש. אש זרה. כלומר, כאשר אדם שמוותר על מידותיו הוא אדם גדול וענק! ולא כפי שסוברים בטעות רבה בעולם ומכנים אדם כזה כ”חנון” או “פראייר”.

“הסליחה”, חשבתם על המילה הזו? ולא רק באמירת סליחה מהשפה לחוץ, אלא מתוך התבוננות פנימית ועמוקה לא של נעלב, עולב ומעליב, אלא דווקא מתוך רומם ושורשם של הדברים בניסיון לשפוט לנקודת זכות, לרחם, לוותר ובעיקר לסלוח, ואז גם לעלות מעלה בסולם המידות ולהיפטר ממידת הפגיעות של האגו, שהיא מגונה ועלובה ובעיקר שקרית ומדומה.

כשאני מבקשת סליחה, אני לא עושה טובה לאף אחד זולת עצמי והנפגע. כשאני מבקשת סליחה, אני מנקה את הלב שלי, מוציאה מועקות, שחרוריות, נקיפות מצפון, הרגשות לא נעימות, חוסר דרך ארץ ונימוסים, ובמקביל גם מיישבת את ההדורים עם הלב השני, מרצה אותו, מגיעים לעמק השווה ולוחצים ידיים ולפעמים גם נותנים חיבוק חם ואוהב, אפילו מצטערים על כל הריחוק, הנזק והגועל שהיה עד כה. אחרי סולחה אמיתית הרבה פעמים מרגישים מרומים עם רצון להחזיר את הגלגל על סבל של שנים, צער על זמן שעבר ואבד ולא יישוב שבו יכולנו לפתח קשרים מצוינים.

זה קורה גם והרבה בין ילדים והורים שמחליטים לעשות פירוד ולחיות בברוגז. אני לא נכנסת לסוגיה של צודק נכון או ההיפך, אלא בלקיחת אחריות אישית. דעו לכם שבמלחמות אין צודקים, כולם ללא יוצא מן הכלל מפסידים. אגב, ההפסד רוחני וגם גשמי. אל תהיו צודקים, תהיו חכמים. וגם אם אתם לא ממש שומרים על קשר עם הוריכם ובני משפחתכם, זה זמן מצוין להרים טלפון, לקנות מתנה ולקפוץ לבקר, לחדש ולרענן קשרים. בקשו סליחה מאימא ואבא שאולי פגעתם בהם. ולא משנה מי טועה וטעה. העיקר לפתוח דף חדש! זאת הנוסחה החדשה מעכשיו. הדבר בידיכם לעשותו.

צאת ראש השנה, הבית על גלגלים, כפפות וסינר וריחות של חומרי ניקוי באוויר, ברוך השם, זכיתי לארח את בני משפחתי, ואני באמצע הניקיונות. הטלפון מצלצל, אני מקבלת שיחה מאחייניתי המתוקה שצריכה לדבר איתי דחוף, ואני באמצע השטיפה מבקשת לדחותה אחרי שאסיים, והיא בשלה שזה סופר דחוף. מה כבר כל כך דחוף אמרתי לעצמי ולא סובל דחייה של כמה דקות?…

“תקשיבי דודה”,  היא פותחת את השיחה. “את זוכרת שלפני זמן מה הבאתי לך כסף שתקני לחברותיי ספר שמות הצדיקים ותהילים מחולק”, אני מנסה להיזכר במה מדובר ואין לי שמץ על מה היא מדברת.. כסף? ספרים? על מה היא מדברת? מפשפשת בזיכרוני ולא ממש מוצאת. “אהה נכון” אמרתי, ושוב חשבתי לעצמי – וואו, זה היה ממש מזמן, לפני שנתיים אולי אפילו יותר. בושות… המקרה פרח לו לגמרי מזיכרוני. אמממ… “רק רציתי לומר לך שזה מחול, ושלא יהיה לך חס וחלילה גזל הן על הכסף והן על שלא קנית”. בום. האסימון נפל.

קראו ותפנימו, ובעיקר קחו אחריות אישית. כי מי שרוצה להשתנות – הוא בעצמו מוכרח לעשות את הצעד ולא לחכות שדברים יקרו מעצמם, כי זה לא יקרה. זה בחינת קום ועשה אל תשב ותחכה.

לעיתים אנחנו מלווים לאנשים כספים, אומשלמים להם תשלומים, בידיעה שהם אמורים להחזיר מתישהו, כמו גם נותנים להם כספים לקניית דברים שאנחנו רוצים שיקנו לנו – כמו במקרה שלי, או מלווים מוצרים – ספרים, בגדים, מכשירים, מוצרים שונים או מה שזה לא יהיה… אבל שימו לב לתפנית, אנחנו זוכרים שהלווינו והם כבר שכחו ממזמן. אנחנו נזכרנו והם לא. אצלנו זה יושב בתודעה הערה ואצלם זה נמחק. זה יכול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו שנהיה בצד הזה או השני.

באחת משיחות הטלפון שלי עם רבנית ממדרשיה כלשהיא, היא אמרה לי שאחת התלמידות לוותה ממנה סכום כסף לא מבוטל לפני כמה שנים וטרם החזירה. אמרתי לה בתוקף, אולי שכחה? אולי באמת ברח לה לגמרי מהראש? אולי היא פשוט לא זוכרת? אולי אין לה כעת כסף ולא נעים לה לדבר איתך על זה? יש כל כך הרבה אפשרויות שאנחנו בכלל לא מודעים אליהן ולא מעלים על דעתנו.

אבל בואו נהפוך את הקערה על פיה, בואו נצא אנחנו “והם” זכאים בדין. בוא נעשה בראש ובראשונה לעצמנו ג’סטה נצחית שבה נגדל מזה, ודי!

במקום לומר הוא חייב לי, אני הלוואתי לו, נתתי, שילמתי במקומו, קניתי והבאתי לו דברים – הוא חייב לי כל כך הרבה!! תעשו ריפרש במוח ותכיילו את המוח לכיוונים אחרים של “סליחה” – שלום, שלווה, הרמוניה, וויתור, נתינה, אהבה, רחמים, ושוב סליחה!

1. הפסיקו לחשוב ולומר שלילי הוא חייב לי, אני קניתי לו, עשיתי הלוואתי הבאתי וכן הלאה. אם אתם מרגישים ממורמרים או מנוצלים, בדקו עם עצמכם מהי נקודת האמת שאתם מרגישים כך. אולי נתתם לו לא לשם העזרה אולי לשם הכבוד שיגידו שאתם אנשים טובים ונדיבים. אולי נתתם כי אתם מרגישים חייבים, הוא עוזר לכם במשהו אחר ואתם נותנים בדרך שלכם. אולי נתתם כי רציתם באמת לעזור מתוך טוב לב. אולי נתתם מתוך רחמנות שכעת הסתלקה.

2. שכחה היא מצד אחד דבר שלילי, ומצד שני היא חיונית להמשך חיים תקינים. כך שאם אתם רוצים את הדברים שלכם בחזרה, אל תסמכו עליו שהוא זוכר ועדיין חייב לכם, יכול להיות מאד שהוא פשוט שכח, אנחנו בסך הכל בני אדם ושכחה היא מנת חלקנו. וכעת גם לכם ישנה אפשרות מבורכת פשוט לשכוח, לוותר ולסלוח לו. ואם אתם לא יכולים לסלוח/לוותר/לשכוח, פשוט, תרימו טלפון ותבקשו את ההלוואה בחזרה. ואם אתם מוכנים לסלוח, אז אדרבה, תרימו טלפון ותאמרו שאתם מוותרים.

3. כך או כך, במה שתבחרו, דאגו לעשות את זה בלב נקי ולא כבד, בדרך ארץ, בצורה יפה מנומסת ומכובדת בדיוק כפי שאתם מעוניינים שיתנהגו אתכם. יד לוחצת יד.  אל תשכחו שמשמים שמו  גם אתכם בסיפור הזה, משמע, שגם לכם יש תיקון בסיטואציה הספציפית הזו ואולי הבחינה שלכם היא איך תפנו לאדם, באילו מילים תבחרו ובאיזו דרך תנהגו.

מה קורה אם לא הצלחתי להשיג את אותו אדם שלוויתי ממנו דיסק בתיכון? נסו להשיג אותו, היום ב”ה האמצעים האלקטרוניים מאפשרים זאת, אם לא יש לשים כסף לצדקה וכמו שהרב אומר להפיץ. מה להפיץ? לא חסר! אפשר להפיץ את ספריו וחוברות האמונה שלו, שהם מצוינים לגזלות שגזלתי שיהיו לכפרת עוונות ואולי אותו הספר יגיע לידי אותו אדם ואז זה בכלל מצוין.

שנזכה כולנו להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים חיים לאלתר ונעשה תשובה על כל המידות הרעות ולא נחזור שוב לאיוולתנו. שנזכה לקבל דעת האמת ולהיכנס תחת כנפי השכינה.

המאמר מוקדש לאחייניתי היקרה והאהובה שני בת רוחמה שתזכה עוד השנה להכיר בחור עם מידות טובות ירא שמים ולהתחתן, להקים בית יהודי כשר וטהור בארץ ישראל שמח מלא בילדים, שפע רוחני וגשמי כל טוב עם עזרה משמים.