התחזקות

עצה – התחזקות 

 

ובאמת ענין הטעות הזה, שסוברים שנפשם אינה קדושה משורשה, ומחמת זה אינם מתגברים לעשות כמעשה הצדיקים, כל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות, שמשם בחינת החילוף שנחלף הבן מלך לבן העבד, כמבואר בסיפורי-מעשיות מעשה י"א, שמחמת זה נפל למקום שנפל והלך בדרכים לא טובים, עד שהיה מסופק בעצמו אם הוא בן המלך או בן העבד, כמו כן הוא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך, בפרט בתוקף סוף הגלות המר הזה, שהתגבר הבעל-דבר מאוד מאוד, עד שכמה בני אדם מייאשים את עצמם, כאילו נפשם אינה מסוגלת כלל לעבודת השם, וכל זה הוא רק פיתוי היצר, כי באמת צריך האדם לדעת ולהאמין, שנפש כל אחד מישראל גבוהה ויקרה מאוד מאוד, וכולם הם בחינת בני מלכים, ויכולים לזכות למדרגות גבוהות וקדושות מאוד כמו כל הצדיקים והכשרים, כי גם עליהם עברו מחשבות וחלישות הדעת כאלה וכאלה, אך היו משכילים לבלי להניח להטעות אותם, והתגברו והתחזקו מאוד, עד שזכו למה שזכו – אשרי להם, וזה בחינת (דברי הימים ב יז): "ויגבה ליבו בדרכי ה’".

 

 

 

מקודם סיפר, שבימי בחרותו היה לו פחד גדול מאוד מאוד מן המיתה. והיה מתפחד ומתירא הרבה מאוד מן המיתה ואז היה מבקש מהשם יתברך שימות על קידוש השם. והלך בזה זמן רב. ואינו זוכר כמה. אבל זה הוא יודע שהיה זמן גדול אפשר שנה שהלך בזה וביקש תמיד על זה. ולא היתה שיחה ותפילה שלא ביקש על זה שיסתלק על קידוש השם, ומגודל פחדו ויראתו אז מהמיתה כנ"ל, היה זה בעצמו אצלו מסירת נפש על קידוש השם ממש מה שהיה מתפלל על זה. כי היה פחדו גדול מאוד אז מזה. והבנתי (ר’ נתן) שאותו הדבר שמתגבר על האדם והוא משוקע בו, אותו הדבר דווקא הוא צריך לשבר בשביל השם יתברך, כי זה עיקר עבודתו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סא:) – "ובכל מאודך", יש לך אדם שחביב עליו, והבן זאת היטב.