דיבור

עצה – דיבור 

 

כל עבודת איש הישראלי כל ימי חייו וכל מה שבא לזה העולם, הוא רק בשביל השגת הנעשה ונשמע, שהוא בחינת קבלת התורה וקיומה, שרק בשביל זה בא האדם לזה העולם, שיהיה יגע בתורה, עד שישיג בכל פעם את הנסתר ממנו, לעשות מתורת השם – תורתו, מהנסתר בחינת נשמע יהיה נעשה אצלו בחינת נגלה, בחינת נעשה. אולם אין אפשר לזכות לזה כי אם על ידי הדיבור, שהוא עיקר התפילה, שצריכה להיות בדיבור דייקא. ואם היה כל אדם זוכה להשתדל להרבות בדיבורי התפילה ולקדש דיבורו כראוי, בודאי היה כל אדם זוכה בכל פעם להשגות גדולות, כי השם יתברך שומע תפילת כל פה וחפץ להיטיב ולגלות לכל אדם נסתרות שבתורה, רק העיקר – כשזוכים לשלמות הדיבור כנ"ל.

 

 

 

העולם הזה אינו כלום רק למשוך אל התכלית הנצחית. ואין להסתכל אם יהיה לו מעות אם לאו. כי בין כך ובין כך יבלה ימיו בשווה, כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי. שמראה אל האדם כאילו הוא מרוויח בכל פעם ובסוף אינו כלום. כאשר נראה בחוש ברוב בני אדם שעוסקים ועובדים ימים ושנים בסחורות ומשא ומתן ולבסוף כשבאים לחשבון, אין נשאר בידם כלום ואם אפילו משיג מעות לוקחים אותו מן המעות. והכלל: ששניהם אין להם קיום ביחד דהיינו האדם עם המעות, רק או שלוקחין המעות מן האדם או שלוקחין האדם מהמעות. ומעולם לא נמצא שישאר אחד עם המעות רק כנזכר לעיל. גם היכן הוא כל המעות שעושים מימות עולם, כי מעולם עושים תמיד מעות והיכן הוא כל המעות, רק באמת אינו כלום לגמרי.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה מאוד.