מועדים

 

בשבועות זכינו לקבל תרי"ג עטין דאורייתא ופסקה מאיתנו זוהמת הנחש, אז נמתק ונתתקן החמץ בקדושה גדולה, עד שמביאים אז שתי הלחם דייקא מחמץ. וזה העניין של יציאת מצרים נעשה בכל אדם ובכל זמן, כי בכל עת שהאדם משוקע, חס ושלום, בגלות הנפש, יש לפעמים שהאדם משוקע כל כך, עד שאי אפשר לגלות לו שום עצה קדושה איך לצאת מן החושך והגלות, כי כל מה שיתנו לו איזה עצה, תתגבר הסטרא אחרא על זה, עד שתקלקל אותה על ידי עצות רעות שלה, שהם בחינת זוהמת הנחש, אבל כשהשם יתברך חומל על האדם ורוצה להכניס בו התעוררות לתשובה, אזי השם יתברך מאיר בדעתו אור עצם האמת קודם שנתגלים העצות הקדושות, ועל ידי עצם האמת הזה הוא נמשך אחר הקדושה בהשתוקקות גדולה וזוכה לאמונה, ועל ידי זה נתקרב לצדיקי אמת והולך בדרך עצתם, ואז מקבל אמיתת האמת של הצדיקי האמת ושל התורה קדושה על ידי שמקבל העצות הקדושות, שמלובש בהם אור האמת, כי עצת צדיקים היא בחינת כולה זרע אמת.

 

וזה גם כן בחינת אכילת מרור, שהוא זכר לשעבוד וגלות, כי צריכים לסבול מרירות גדולה קודם שזוכים לברר העצות הקדושות מאחיזת הסטרא אחרא, שהוא בחינת עצת הנחש, שמבלבלת כל העצות הקדושות וממררת את החיים ממש, שזה בחינת: ‘וימררו את חייהם בחומר ובלבנים’ – בחומרה דמשמעתא ובליבון הלכתא, שכל זה הוא בחינת ברור וליבון העצות הקדושות, שהם כלל הלכות שבתורה, שהוא תרי"ג עטין, ונקראת עצה ותושיה, אך על ידי הארת עצם האמת, שהאיר עלינו השם יתברך בפסח, על ידי זה נתבטל ונמתק כל המרירות הנ"ל על ידי הארת המוחין הגדולים, בחינת אור האמת, שהוא בחינת מצה.

 

 

 

כשאדם מתחיל להכנס בעבודת השם ולהתקרב לצדיק האמת באים עליו הרהורים ובלבולים גדולים. זה כמו למשל כלי מים שמתחילה נראה כאילו המים צלולים, ואחר כך כששופתין ומעמידין המים על האש ומתחילים הם להתבשל, אזי מתבלבל המים ומעלַה הרתיחה את כל הפסולת שהיה במים ועולה כל הפסולת למעלה. וצריך שיעמוד אדם אחד להסיר חלאת ופסולת המים בכל פעם. ומתחילה נדמה כאילו המים צלולים לגמרי ואחר כך נראה הפסולת שבמים העולה בכל פעם למעלה ואז כשמסירים בכל פעם חלאת ופסולת המים, אחר כך נשארים המים צלולים וזכים באמת כראוי. כמו כן ממש קודם שמתחיל האדם להכנס בעבודת השם, אזי הטוב והרע מעורבים בו ומחמת שהם מעורבים מאוד אין נראה הפסולת והרע שבו כלל, כי הם מעורבים יחד לגמרי, הרע עם הטוב.

 

אך אחר כך כשמתחיל להכנס בעבודת השם ומתקרב לצדיק האמת, אז מתחיל הוא להזדכך ולהתברר ואז עולה הפסולת והרע בכל פעם למעלה כמשל הנזכר לנושא המים. וצריך שיעמוד אחד שיסיר ממנו חלאתו ופסֹלתו בכל פעם, ואז יוכל להשאר זך וצלול לגמרי באמת כראוי. והיה אפשר להוציא הפסולת והרפש מיד מהאנשים שהיו בגשמיות מתחילה ונתקרבו להשם יתברך. אך מה יקרה אם יהיה מוציא הרפש יוצא הרפש עם המוח מאחר שמעורב הכל יחד? על כן ההכרח להיות מתון מתוך עד שיזדכך מעט מעט.