תמימות

 

כל מי שמרגיש בעצמו, שאינו קדוש כראוי, צריך להכניע ולבטל את עצמו נגד השם יתברך ולא ירצה ללכת בגדולות ובנפלאות ממנו להמשיך על עצמו בחינת רוח הקודש או רוח הנבואה, מאחר שיודע שרחוק מזה, ואם ירצה להמשיך על עצמו בחינת מראות וחזיונות, יכול לקלקל יותר ויותר, כאשר נכשלו בזה רבים מאוד. רק צריך ללכת בתמימות ולבקש מהשם יתברך, שיהיה בעזרו לצאת מפחיתותו ויזכה לקדש את עצמו כראוי, ואז – אם יזכה ויהיה ראוי לזה לקבל רוח הקודש, דרך הקדושה בשלמות – השם הטוב יעשה עמו כרצונו.

 

 

 

פעם פנה רבי חייקל אל רבנו ואמר: "רבי, הייתי רוצה לשאול אתכם שאלה, אולם מפחד אני לשאול".

 

ושאלו רבנו: "ממה הנך מפחד?".

 

ענה רבי חייקל: "אני מפחד, שמא יאמר רבנו: חייקל ימות, ואמות…".

 

אמר לו רבנו: "שאל, שאל!"

 

ושאל רבי חייקל את רבנו: "מדוע אתם גורמים לעצמכם מחלוקת? – לעיר זלאטיפאלי נכנסתם לגור בלי שאלת רשות כנהוג ובשביל זה התעורר עליכם שם המחלוקת. בברסלב גרמתם לכם מחלוקת עם הרב הקדוש רבי ברוך ממז’בוז’".

 

ענה לו רבנו: "טוב שנזהרת, אבל תבין, שכדי לגמור את העניין שלי הוא לא רק להטלטל מעיר לעיר, אלא אפילו להטלטל ממדרגה אחת למדרגה שניה – העיקר לגמור את העניין שלי". 

 

וכאומר, שמחמת שמוכרח לגמור את עניינו ודרכו, בהכרח לו להטלטל ממקום למקום, ואף שמחמת זה נגרם עליו מחלוקת.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.