התחדשות

 

עיקר העצה לקיום התורה הוא להתחיל בכל פעם מחדש. ואפילו אם אין יכולים לעשות כלום מגודל התגרותו של היצר הרע, אף על פי כן יתחיל בכל פעם מחדש ויזמין את עצמו לעבודת השם יתברך. וזה בחינת השם "אהיה", שפירושו: אנא זמין למהווי – כמובא בליקוטי מוהר"ן (ח"א, ו). ולא יפול בדעתו כלל מחמת זה שהתחיל ולא גמר, אלא אדרבא, נפל עוד הפעם יותר, וידוע שרוב הנפילות של כל אדם הן רק מחמת זה. אבל הוא צריך לסלק מדעתו ולשכוח כל זה, ולא יעלה אצלו בחשבון כלל מה שהתחיל ולא גמר, רק יחזק את עצמו להתחיל עוד הפעם, ולפעמים צריכים להתחיל ביום אחד כמה פעמים וכמה התחלות חדשות, עד שאחר כך מצטרפות כל ההתחלות הנ"ל ובאות לעזרתו להתחיל ולגמור עבודתו בשלימות כראוי, כי אפילו מי שחטא כל ימיו ושב באחרונה, מוחלים לו על הכל כמו שאמרו חז"ל, וכל שכן מי שכבר התחיל כמה פעמים לשוב אל השם יתברך, רק לא זכה לגמור עבודתו, בודאי יבואו כל ההתחלות לעזרתו ויזכה לגמור עבודתו בשלימות כראוי.

 

פעם אמר רבנו: פרנסה נותן הקב"ה, ובני העולם אוכלים בחינם, אולם עובדים הם רק בגלל עוונותיהם!".

 

בעת שגילה רבנו את התורה "אמצעותא דעלמא היכא" (ליקוטי מוהר"ן כד), בערו פניו מאוד, עד שכיסה את פניו במטפחת, ומהצד שלא נתכסה, ראו איך שלוהטים פניו כאש להבה ממש.

 

בזמן שנכנס רבי נחמן לגור בברסלב, היתה שם מגיפה לבהמות שנקראת "פאיד", שהבהמות היו נופלות ומתות לרוב. ואז אחר שאמר רבנו את התורה המתחילה "דע שמיתת בהמות" (ליקוטי מוהר"ן ח"א, רסו) – פסקה המגיפה.

 

רגל הוא רפואה לתורה (כפי המוסבר בתורה רעז) וסיפר רבי אברהם סופר ז"ל את השתלשלות הדברים:

 

בעת אמירת התורה הנ"ל שנאמרה בשמיני עצרת, בא רבי אהרן הרב מברסלב והביא לרבנו מאכל העשוי מרגל, מכיון שקיבל שתי מנות מתושבי העיר, כי כך היה נהוג לתת לרב – מאכל כזה בשמיני עצרת, ולכן הביא מנה אחת לרבנו. אז אמר רבנו "שרגל הוא רפואה לריאה", כי היה רבנו חולה מאוד אז במחלת הריאה (שחפת).

 

אמר רבנו: "מה שבני העולם עושים בסוף, רציתי שאתם תעשו בתחילה" – כאומר, מה שנוהגים בני העולם להרעיש בתפילה כשרואים שכבר כלו כל אופני דרך הישועה, נעשה אנחנו בתחילה – שכבר בתחילת הצרה נפציר ונזעק בתפילה.