משפט

 

שורש ההנהגה של בחינת משפט נמשך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שהקב"ה מקיים מצוות ועוסק בתורה, ועל פי משפט התורה: הנפש החוטאת היא תמות. ושורש ההנהגה של בחינת צדקה נמשך מבחינת תפילת ה’, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: מנין שהקב"ה מתפלל, ומה הוא מתפלל? – יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי.

 

על כן אין שום עצה להינצל מכל זה, הן מפגעי העולם בגשמיות, והן מהמחשבות הרעות המבלבלות, שכולם הם בחינת נשיכת עקרב הנמשך מבחינת הנהגת המשפט. רק על ידי תפילה שירבה להתפלל בכל יום, כמו שאמרו חז"ל: לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, ולקשר עצמו עם תפילתו לצדיקי אמת שהם בחינת "משיח", שיזכה לתורת ה’ ולתפילת ה’, שהם בחינות משפט וצדקה בשלמות, בחינת: משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. ועל ידי התפילה הזאת ימתיק את הדין והמשפט, וינצל מנשיכת העקרב בכל יום, ויזכה למצוא המציאה והריווח האמיתי בגשמיות וברוחניות. ומחמת שההנהגה הזאת של משפט וצדקה הוא למעלה מהדעת, שאי אפשר לדעת האדם להבין זאת בשלמות כנ"ל, על כן כללו חז"ל שכל אלו השלושה – משיח, מציאה ועקרב – שהם באים בהיסח הדעת.

 

 

 

כשרצה אחד מהחולקים לבוא לגור באומן בקביעות, כי חשב שבזה יכניע את אנשי שלומנו, הלכו רבי נתן ורבי נפתלי להירש בער לדבר עימו בעניין זה, שישתדל למנוע זאת. כשראה אותם רבי הירש בער, פנה לחדרו והתמהמה לצאת, ולא יכלו להתמהמה כל כך והלכו מביתו.

 

בדרך חזרתם התמרמר רבי נפתלי לפני רבי נתן ואמר לו: "לדעתי, גם אותו כבר שיחדו המתנגדים".

אמר לו רבי נתן: "לדעתי אין כן הדבר, אלא כשראה אותנו באים, רצה לנוח מעט מעייפותו, לפני שיפגש איתנו". – וכך חזרו לביתם.

 

אחר כך ראה רבי נחמן מטולטשין שרבי הירש בער בא ומתקרב לבית והודיע זאת לרבי נתן, אמר לו רבי נתן שלא ישהה בביתו בעת שידבר עם רבי הירש, אולם רבי נחמן מטולטשין לא יכול היה להתאפק ונשאר בבית ושמע מאחרי הדלת, איך שרבי הירש בער מתנצל לפני רבי נתן, שהלך לנוח מעט כשראה אותם, אולם לרוב עייפותו נרדם וביקש מאוד את סליחתו. וגם שמע שרבי נתן מבקש ממנו על העניין של המתנגד.

 

ענה לו רבי הירש בער: "באמת היו אצלי המתנגדים וניסו לשחד אותי ולהשפיע עלי, אולם בעירו של רבנו ארשה ואסכים למתנגד לבוא לגור בה?"  

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.