התחדשות

 

כל מי שרוצה לחוס על עצמו ולחשוב על תכליתו הניצחית, צריך שאיך שהוא יהיה בעיני עצמו, תמיד יראה עצמו כבריה חדשה. כי באמת האדם נעשה בכל יום כבריה חדשה, שבשביל זה מברכים את ברכות השחר. ועל כן איך שהוא, צריך שתהיה העבודה שעוסק בכל יום חדשה אצלו לגמרי.

 

כי כל אחד מישראל עושה כמה מצוות בכל יום: ציצית, תפילין, חסד וכדומה. אך העיקר שיראה לישב דעתו בכל יום, שזה היום שעומד בו עדיין לא היה בעולם, וגם לא יהיה עוד בעולם, והעבודה לבורא עולם שצריך ביום הזה היא חדשה לגמרי, ורק עליך נפל חובת היום, על זה האדם שעומד באותו הדור באותו היום, שהוא דווקא צריך לעסוק בעבודה הזאת, ולא מלאך ולא שרף, ואפילו נשמות הצדיקים שבגן עדן העליון אינם יכולים להשלים העבודה הזאת, רק: חי חי הוא יודך כמוני היום – כמוני היום דייקא! כמו שאני היום, באיזה מדרגה פחותה שהוא, אף על פי כן מאחר שאני חי – אני דווקא צריך להודות לך.

 

 

 

היה ידוע מרבי ישראל הבעש"ט זצ"ל, שסבר שהסכין של השחיטה מספיק שיהיה רק חלק ולא חד וחלק. לאחר פטירתו הנהיג הרב המגיד ממזריץ’ זצ"ל חומרה – שהסכין הכשר יהיה חד וחלק.

 

הרב "בעל התולדות" התפלא על הנהגת חומרה זו, לכן נסע למזריץ’ והגיע לשם בערב שבת, ותיכף בפוגשו את המגיד ממזריץ’ שיצא לקבל פניו, שאל אותו מדוע הוא משנה ממנהג רבם הבעש"ט. ענה לו המגיד שבזמן רבנו הבעש"ט היה באמת מספיק רק חלק, אולם כיום חייבים ב"חד וחלק".

 

כששמע "בעל התולדות" את תשובתו הנחרצת של המגיד לא דיבר בזה יותר שוב, וחפץ היה תיכף לחזור ולשהות בביתו בשבת. כשראה זאת המגיד, הפציר בו מאוד שישאר אצלו בשבת, והוא אכן נשאר.

 

בליל שבת שלח "בעל התולדות" את שמשו שילך ויראה איך נוהג הרב המגיד בעריכת שולחנו. חזר השמש וסיפר לרבו שהמגיד אומר תורה "אש להבה" ממש. מיד קם והלך למקום עריכת שולחנו, כשהתקרב לבית המדרש הפסיק הרב המגיד לומר תורה.

 

למחרת בסעודת שחרית שלח שוב את שמשו לראות את עריכת שולחנו, וחזר השמש ואמר את מה שאמר לו בפעם הקודמת, ושוב הלך לשמוע תורתו, וכשהתקרב הפסיק המגיד שוב מלומר תורה.

 

בסעודה שלישית הלך כבר "בעל התולדות" בעצמו לעריכת שולחנו של המגיד. הפציר בו המגיד מאוד מאוד שיאמר איזה דבר תורה, אולם "בעל התולדות" לא הסכים. המגיד המשיך להפציר ולבקש מהאורח שיאמר דבר תורה, ואז אמר "בעל התולדות": "איני יודע שום דבר מה לומר, רק זאת אומר – יהודי צריך למידת הרצון!". אמר לו המגיד: "אם אתם יודעים מרצון, שוב אין לי שום תורה מה לומר לכם".