התחזקות

 

לפעמים הירידה היא לצורך עליה, והיא תכלית העליה. אבל כל זה הוא רק בעולם הזה, שהוא עולם העשייה, שמלא קליפות, ומזה באים כל העליות והירידות שעוברים על האדם.

 

וכשיורד ונופל, חס ושלום, למדור הקליפות ואינו מייאש את עצמו, חלילה, רק אדרבא צועק ומחפש משם דווקא אחר כבודו יתברך, בבחינת "איה מקום כבודו", על ידי זה זוכה להכניע את הקליפות במקומם דייקא, ואז עולה לבטח בעליות גדולות שבקדושה בלי שום מניעה, בבחינת ירידה תכלית העליה.

 

אבל לעתיד לבוא, שיהיה כולו קודש, ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ, אז יעלו מדרגא לדרגא, מחיל אל חיל, בלי ירידה, בבחינת "מעלין בקודש ולא מורידין".

 

פעם שלח רבנו את רבי מרדכי דיין ז"ל לשמחת שבע ברכות או חתונה של חתן חשוב, בנו של אחד מבעלי "מפרשי הים" שעל הש"ס, ולא הבין רבי מרדכי את סיבת הדבר.

 

באמצע הסעודה התווכחו בני השמחה באיזו שאלה בהלכה, וידוע היה שהחתן ובני משפחתו היו למדנים גדולים, אולם מתנגדים על דרך החסידים. והחתן פסק איזה פסק דין, אולם רבי מרדכי פסק את ההיפך מדעתו. והתווכח עימו החתן בשאלת ההלכה, שהיה אף הוא למדן מופלג מאוד עד שאמר לו אביו: "בני, אינך צודק, והצדק עם רבי מרדכי" – ופסק מוויכוחו.

 

התפלאו מאוד החתן ובעלי השמחה מרבי מרדכי ושאלו עליו לברר מי הוא, עד שנודע להם שהוא חסיד ומאנשי רבנו, ונתקדש ונתעלה על ידי זה קרן החסידים ושם רבנו. רק אז הבין רבי מרדכי מדוע שלחו רבנו לשמחה זו.