צדיק

 

הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן.

 

זה בחינת החיות הנמשכת מהראש והמוח לתוך הלב כדי להחיות את כל איברי הגוף. כי בכלליות האדם נקרא כלליות הראש והגולגלתא בחינת עדן, ששם שורש החוכמה והמוחין שהם החיות של האדם, ומשם נמשכת החיות לתוך הלב שממנו נתפרדין כל החיות וכל הכוחות לכל אברי האדם שכלולין בארבעה יסודות, שהם בחינת הארבע מידות.

 

וכן כל המידות הנמשכות מארבעה יסודות, כולם נמשכים ונפרדים מהלב שהוא מקור כל המידות לטוב ולרע, כי עיקר כל המידות הם בלב, והעיקר להמשיך שורש החוכמה שבמוח להחיות ולהשקות את הלב, שזה עיקר חיותו וקיומו של האדם בגשמיות וברוחניות, כי עצם החוכמה שבמוח רחוקה מאוד מכל התאוות והמידות הרעות, ועיקר המלחמה לקשר את החוכמה שבמוח עם הלב, בבחינת "וידעת היום והשבות אל לבבך". וכן צדיק האמת נגד העולם הוא בחינת ראש, והעולם נגדו הם בחינת גוף.

 

ועיקר התיקון הוא כשזוכים להיות מקורבים ומקושרים לצדיק כמו הגוף עם הראש, שיהיה נמשך הנהר היוצא מעדן, דהיינו החיות מהצדיק, להשקות את הגן, שהוא כלל הגוף שעיקרו הלב, אשר משם יפרד והיה לארבעה ראשים, בחינת כל המידות הכלולים בארבעת היסודות.

 

 

 

 

רבי עוזר, תלמיד רבי נתן, היה ידוע כעובד ה’ במסירות נפש מתוך עניות ודחקות איומה.

 

רבי עוזר היה נוהג בהתבודדותו לדבר לאיבריו (כפי שמסופר בספר חיי מוהר"ן). והיו שומעים איך שהיה אומר לעצמו: עיני, עיני, מה טוב בכך שאביט כאן בעולם הזה, רחם על עצמך עוזר וסגור את עינייך מהבלי העולם הזה. וכך דיבר למוחו, אוזנו לפיו ולשאר איבריו.

 

פעם בליל שישי אחד כשעדיין לא היה לו כלום על הוצאות שבת הקרבה, עמד רבי עוזר בעזרת הנשים והתבודד אחר חצות-לילה כדרכו, ובעומדו בתפילה בלבלו יצרו בדאגת צרכי השבת. אולם רבי עוזר לא הניח לבלבולים אלה להפריע לו, ובכל פעם שיצרו הדאיגו בעניין זה, היה אומר: "ואם לעוזר אין כסף עבור הוצאות שבת, לעוזר עוד יהיה צרכי שבת"  – והמשיך בתפילתו הלאה, וכך חזר הדבר על עצמו מספר פעמים.

 

באותה עת עבר במקום בעל המאפיה ושמע את קול תפילתו הבוקעת של רבי עוזר והיטה אוזנו לשמוע. ושמע איך שרבי עוזר מתבודד ומתפלל על צרכי נפשו תוך כדי שהוא פונה ומנחם את עצמו: "ואם לעוזר אין לשבת, לעוזר יהיה על שבת".

 

התרגש מאוד האופה וחזר למאפייתו והביא לרבי עוזר שפע של חלות טריות עבור השבת.