דיני ברכת תפילין , הנחת תפילין

 

א.  אם פגע בשל ראש תחילה, צריך להעביר על אותה מצווה, ויניח של יד ואחר כך של ראש.

ב. אם היתה לפניו רק תפילה של ראש, והניחה, ואחר כך נזדמן לו תפילה של יד, אין צריך לחלוץ את התפילה של ראש ולהניחה אחר שיניח תפילה של יד, אלא יניח מיד תפילה של ידו. ואם היו לפניו גם תפילה של יד וגם תפילה של ראש, וטעה או הזיד והניח תפילה של ראש תחילה, יש אומרים שצריך לחולצה ולחזור להניחה אחר שיניח תפילה של יד. ויש אומרים שגם בכהאי גוונא אין צריך שיחלוץ תפילה של ראש בעת שמניח התפילה של יד.

ג. צריך לברך על תפילין של יד לאחר הנחתן על הקיבורת (היינו בשר תפוח) של זרועו, קודם הידוקן, שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, וקשירתן והידוקן זו היא עשייתן.

ד. אם שכח ולא בירך על התפילין, כל עוד התפילין עליו ימשמש בהם ויברך עליהן "להניח תפילין", שכל מצווה שעשייתה נמשכת, כגון לבישת טלית והנחת תפילין וישיבה בסוכה, אם לא בירך עובר לעשייתה, רשאי לברך גם לאחר מכן.

ה. לא יברך אם ברכה אחת לשתיהם. שברכת להניח תפילין על תפילין של יד פוטרת גם תפילין של ראש. והאשכנזים מברכים על תפילין של ראש על מצוות תפילין, ונהגו לברך ברכה זו בלחש. ואחר הנחת תפילין של ראש והידוקן על הראש, אומרים ברוך שם כבוד וגו’. ומכל מקום אם ספרדי שמע ברכה זו מאשכנזי, נכון שיהרהר אמן בלבו.

ו. אסור להפסיק בדיבור בין תפילה של יד לתפילה של ראש. ולכתחילה אסור להפסיק אפילו לצורך התפילין. ואם שח לצורך התפילין, אינו חוזר ומברך. אך אם הפסיק בדיבור שלא לצורך התפילין, מברך על תפילין שלראש "על מצוות תפילין". ויזהר לברך כשיש כיסוי על ראשו.

ז. מי שהניח תפילין של יד וקודם שיניח תפילין של ראש נכנס לחדר אביו או רבו, אסור לו להפסיק לומר להם שלום.

ח. מי שהניח תפילין של יד וקודם שהניח תפילין של ראש נסתפק אם בירך על התפילין של יד או לא, לדידן דקיימא לן כדעת מרן השולחן ערוך שאין מברכים על תפילין של ראש, אלא אם שח בין תפילין של יד לתפילין של ראש (של רש"י), לא יפסיק לענות, אלא שומע ושותק ומכוין למה שאומרים. ואם עבר והפסיק וענה קדיש או קדושה אינו צריך לברך ברכת על מצוות תפילין על תפילין של ראש.

ט. השומע קדיש או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש (רש"י) לא יפסיק לענות, אלא שומע ושותק ומכוין למה שאומרים. ואם עבר והפסיק וענה קדיש או קדושה אינו צריך לברך ברכת על מצוות תפילין על תפילין של ראש.

י. אם אחר שבירך להניח תפילין, שמע שמתקבים לומר קדיש או קדושה, ואם יכרוך שבע הכריכות על הזרוע לא יספיק להניח גם תפילין של ראש ולענות אחר כך קדיש או קדושה, רשאי שלא לכרוך הכריכות, אלא יהדק התפילין של יד בזרוע, וימהר להניח תפילין של ראש ואז יענה קדיש או קדושה, ואחר כך ישלים לעשות שבע הכריכות על הזרוע כנהוג.

יא. מי ששמע מחבירו ברכת להניח תפילין, ונתכוין לצאת ידי חובה בברכתו, ומניח גם הוא תפילין, ושמע קדיש או קדושה, אין לו לענות אמן.

יב. יש אומרים שהשומע ברכת תפילין מחבירו, והוא נמצא בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש, יענה אמן אחריו, שכיון שהוא מענין התפילין הוי כדין גביל לתורי שאינו נחשב הפסק. ויש חולקים וסוברים שלא יענה אפילו אמן של ברכת תפילין, שגם זה נחשב הפסק. ושב ואל תעשה עדיף. ואם ענה אמן אינו צריך לחזור ולברך על תפילין של ראש. אבל אם ענה אמן בין ברכת להניח תפילין להנחה, חוזר ומברך להניח תפילין, שאף שלא הפסיק בג’ תיבות, מכל מקום הוי הפסק.

יג. לכתחילה אין להפסיק באיזה מעשה, כגון נתינת מטבע לחבירו, או אפילו צדקה לעני, כי מעשה נחשב כמו דיבור שהוא הפסק. ומכל מקום בדיעבד אם הפסיק במעשה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, באין אומר ואין דברים, אינו צריך לברך על תפילין של ראש. ולכתחילה יש להיזהר גם שלא ללכת ארבע אמות בין הנחת תפילה של יד לתפילה של ראש.

יד. לפיכך אין להוריד את שרוול החולצה כדי לכסות את זרועו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אלא יעשה כן לאחר הנחת תפילין של ראש.

טו. לכתחילה יש להחמיר גם כן שלא ירמוז בידו לחבירו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, כדי שתהיה הויה אחת לשתיהן. ולצורך מצוה, כגון שרומז לעני שימתין לו כדי שיתן לו צדקה וכו’, יש להקל. ואפילו לכתחילה.

טז. אם אינו יודע את מידת הרצועה אם מתאימה למידת ראשו, לכתחילה ראוי שימדוד ויתקן את הקשר ויתאימה למידת ראשו קודם ברכת להניח תפילין, אולם אם כשבא להניח תפילין של ראש ראה שאין הרצועה של ראש כפי מידת ראשו, וצריך לפתוח את הקשר כדי להקטין או להגדיל את הרצועה כמידת ראשו, אין זה חשיב כהפסק, דחשיב כגביל לתורי.

יז. מי שטעה והתחיל לברך על תפילין של ראש, ונזכר אחר שאמר ברוך אתה ה’, לא יסיים למדני חוקיך, אלא יסיים אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו וכו’ על מצוות תפילין.

 

  

יח. מנהגינו על פי הקבלה להניח תפילין של יד מיושב, ותפילין של ראש מעומד. ומנהג האשכנזים להניח בין תפילין של יד בין תפילין של ראש מעומד.

יט. ספרדי המתפלל אצל אשכנזים, יניח תפילין כנזכר, אף שהאשכנזים מניחין גם תפילין של יד מעומד. ואין בזה משום של תתגודדו.

כ. אין הנחת תפילין שלש יד מיושב לעיכובא, ולכן אם אין לו אפשרות לשבת, כגון שאין שם כסא וכו’, יניחן מעומד. וכן הנחת תפילין של ראש עומד אינה לעיכובא, ולכן חולה שאינו יכול להניח תפילין של ראש מעומד, יניחן מיושב. ואם גם זה אינו יכול, יכול להניחן אף כשהוא שוכב.