הלכות תפילין שונות , – ברכות השחר

סימן לח – החייבים בתפילין

 

א. אדם הלובש מכנסיים, וחלק גופו העליון גלוי, אין ראוי לו להניח תפילין, אלא אם כן אי אפשר לו להניחם כל אותו היום, עדיף שיניח תפילין שכגופו העליון מגולה, מאשר יתבטל לגמרי באותו יום ממצוות תפילין.

ב. המניח תפילין צריך ליזהר מאוד מהרהור תאוות אשה. ואף שחייב אדם להישמר מזה בכל עת, כשתפילין עליו חמור יותר.

 

 

ג. פורים חייב בתפילין, וכשאומר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, ימשמש בתפילין של ראש ושל יד וינשקם.

ד. מנהג ירושלים להתפלל שחרית בתשעה באב עם הציבור בטלית ותפילין, כמו בכל יום. ומברכים על הטלית והתפילין כשלובשים אותם בתשעה באב. וכן הנוהגים להניח תפילין של רבינו תם יניחו אותן גם בתשעה באב. ובמקום שנהגו כדברי מרן שלא להניח תפילין בשחרית, ימשיכו במנהגם להניח במנחה, ואל ישנו מפני המחלוקת. אבל לא יהיו חלק מהקהל עושים כך וחלק עושים כך.

ה. הנוהגים להניח תפילין בתשעה באב במנחה, יזהרו להסירן עם השקיעה, שאף על פי שלפי הפשט מותר שישארו עליו גם אחר השקיעה, מכל מקום מאחר שהאר"י ז"ל היה נזהר בזה, ראוי ליזהר בזה לכתחילה. אבל אם הוא באמצע התפילה יכול להשאר.

 

ו. אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד, ואפילו ליקח רצועה מהן וליתן בשל יד אסור, מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ושל ראש קדושתו חמורה יותר, שרובו של שם שדי בשל ראש (אות שי"ן על הבית, ואות דל"ת בקשר). ואמנם אם אין לו תפילין של יד וגם אינו יכול להשיג בהשאלה, אפשר שיהיה מותר להוריד הרצועה של ראש לשל יד. שבאופן כזה אין איסור הורדה אלא מדרבנן, ואיך יבטל מצוות עשה של תפילין בשביל איסור דרבנן. ומיהו בשולחן ערוך הגר"ז לא משמע כן.

ז. אסור לשנות הרצועות והבתים של תפילין של רש"י לעשותם תפילין של רבינו תם, וכל שכן שאסור לשנות תפילין של רבינו תם לעשותם לתפילין של רש"י.

ח. אם נפסקה הרצועה של יד סמוך לקשר, מותר להפוך הקצה של הרצועה שלמטה ולעשות בה קשר של יו"ד, ויניחה למעלה, והרצועה שהיה בה הקשר של יו"ד תהיה למטה. שיותר נכון להפוך הרצועה ולעשות בה קדושה קלה מאשר לגונזה.

ט. יש מתירים להצניע דברי חולין בכיס התפילין (משום לב בית דין מתנה עליהם). ויש אומרים שלא התירו בזה אלא בכיס גדול שמונח בו הטלית וגם התפילין בתוך תיק נפרד. אבל בתיק התפילין ממש אין להתיר. ולדינא יש ליזהר בזה לכתחילה.

 

 

י. כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהם, אפילו שינת עראי. אלא אם כן הניח עליהם סודר, או שכיסה התפילין בטלית לגמרי. ובלבד שלא ישכב לישן על מטה, שיש לחוש שמא ירדם ויישן שינת קבע.

 

 

יא. ישמור התפילין כדי שלא יפלו מידיו לארץ. ומי שנפלו מידיו התפילין לארץ, ואפילו אם נפלו מגובה שהוא פחות מעשרה טפחים לקרקע, צריך להתענות יום אחד, כדי לכפר על התקלה שבאה לידו. וטוב שיקבל עליו התענית באות היום במנחה, ויתענה למחרת.

יב. מי שעבר ונטל תפילין לידיו בשבת או ביום טוב, ונפלו מידיו, ידחה התענית מיד לאחר מכן. ובזמן הזה שירדה חולשה לעולם, אם קשה התענית עליו ביותר, או שימעט מלימודו אם יתענה, או שהוא פועל שכיר ויבוא למעט במלאכת בעל הבית, או שהוא מלמד תינוקות וכו’, יפדה התענית בצדקה, (כשיעור ארוחה אחת), ויכופר לו. ואם היו התפילין בתוך הכיס שלהם בשעה שנפלו, די בנתינת מעות לצדקה בכל אדם.

יג. הרואה תפילין שנפלו מדי חבירו, אינו צריך להתענות. וטוב שיתן פרוטה לצדקה.

יד. מי שראה בחלום שנפלו לו תפילין מידו, או ספר תורה, אין צריך להחמיר ולהתענות.

טו. אסור להיכנס עם התפילין שעליו אל החדר הפנימי של בית המרחץ, ואפילו אין שם אדם, כי דין בית המרחץ כדין בית הכסא, מפני ההבל והזוהמא שבו, ובעינן "והיה מחניך קדוש" וליכא. ואפילו אם נכנס ליקח משם איזה חפץ וכו’, אין לו להיכנס עם התפילין בין כשהם עליו בין כשהם בכיסן.

טז. אסור להיכנס לבית הקברות או לתוך ד’ אמות של מת, כשתפילין בזרועו או בראשו, משום לועג לרש, אך אם התפילין מכוסות, מותר.

 

 

יז. טוב ונכון אם יוכל האדם שלא לדבר דברים בטלים עם הקיצו, ותהיה תחילת דיבורו בעומדו משינתו במצווה, לברך ליוצר נשמתו, ברכות השחר וברכות התורה בתחילה, ואחר כך סדר התפילה.

יח. יש נוהגים שאחד מהקהל מברך ברכות השחר בקול רם, וכולם עונים אחריו אמן, ושוב חוזר אחד מן השומעים ומברך גם כן ברכות השחר, ועונים אחריו אמן, וכן על זה הדרך עד שכל אחד מהקהל מברך ברכות השחר. ויש מהפוסקים שכתב לערער על מנהג זה בטענה שכבר יצאו ידי חובה מהמברך הראשון, שהשומע כעונה, וכשחוזרים לברך הרי זו ברכה שאינה צריכה. אולם מרן השולחן ערוך (סימן ו’ סעיף ד’) דחה דברי המערערים בזה, משום שאין המברך מכוין להוציא את השומעים ידי חובה, ועוד שגם הם אינם מתכוונים לצאת ידי חובה בברכתו. ואף למי שאומר מצוות אין צריכות כוונה, כאן כמתכוונים בפירוש שלא לצאת ידי חובה, ולכן המנהג בזה יסודתו בהררי קודש. וכן הסכימו שאר הפוסקים. וכן עיקר למעשה.

יט. ברכות השחר אין צריך לאומרם בעמידה, אלא רשאי לברך כל ברכות השחר בין עומד בין יושב.

כ. יש לברך כל ברכות השחר אפילו באופן שלא נתחייב בהן כלל, כגון שלא שמע קול תרנגול, או שלא לבש מלבושיו, ולא חגר חגורתו, שהברכות הן על מנהגו של עולם. ואף על פי שאין זו דעתו של מרן השולחן ערוך, מכל מקום הואיל ופשט המנהג לברך ספק ברכות להקל במקום מנהג לא אמרינן. ומה גם שכן דעת רבותינו המקובלים.