הלכות ברכות התורה (המשך)

 

א. מנהגינו לומר: ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו עמך בית ישראל וכו’.

ב. מי שנסתפק אם בירך ברכות התורה אם לאו, הדבר שנוי במחלוקת הראשונים אם יחזור לברך מספק, שלפי דעת הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות, שברכות התורה הן מצוות עשה מן התורה, וכמו שלמדו מן הכתוב בתורה, כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלוהינו, אם נסתפק, צריך חזור ולברך, ולדעת הרמב"ם שאין מצוות ברכות התורה אלא מדרבנן, ולכן לא מנאה במניין המצוות, חזרנו אל הכלל "ספק ברכות להקל". והואיל ודעת מרן השולחן ערוך כדעת הרמב"ם, שכתב, "כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך, בין בתחילה בין בסוף, חוץ מברכת המזון מפני שהיא של התורה". ומשמע שברכות התורה מדרבנן, כן עיקר להלכה, שלא יחזור לברך ברכות התורה מספק. והנכון שיתן דעתו לצאת ידי חובה בברכת אהבת עולם שלפני קריאת שמע. או אם אפשר יבקש מאחר שעדיין לא בירך ברכות התורה, שיכוין עליו וישמע ויענה אמן, ויצא מדין שומע כעונה.

ג. הישן שינת קבע בלילה על מטתו, וקם משינתו ללמוד תורה, בין שהתעורר קודם חצות הלילה, ובין שהתעורר אחר חצות, צריך לברך ברכות התורה קודם לימודו. ואין הבדל בזה בין שפשט מלבושיו קודם שישן, ובין שישן בבגדיו. וכל שישן על מטתו, אפילו ישן זמן מועט נחשבת שינת קבע, וצריך לברך ברכות התורה.

ד. הישן בלילה שינת קבע על מטתו, צריך לחזור ולברך ברכות התורה בבוקר, הואיל והפסיק בשינת קבע של לילה. אבל אם אחר שקם משינתו בלילה, ובירך ברכות התורה, חזר לישון רק לאחר שעלה עמוד השחר, כשיקום אינו צריך לחזור ולברך ברכות תורה, שהרי ישן שינת קבע ביום, דלא הויא הפסק, ואינו מברך.

ה. מי שלא התפלל ערבית, ונרדם בתחילת הלילה, וקם אפילו קודם חצות, יש לייעץ לו, לכוין לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת אהבת עולם של ערבית, שהיא פוטרתו מברכות התורה, ואף אם לא כיוון לצאת בזה ידי חובת התורה, מכל מקום לא יברך אחר כך ברכות התורה. אבל אם התפלל ערבית מבעוד יום, וקם משינת קבע קודם חצות, צריך לברך ברכות התורה קודם שילמד.

ו. מי שהתפלל ערבית מבעוד יום, ונרדם על מטתו (שינת קבע) קודם שיקרא קריאת שמע בעונתה, וניעור בחצות לילה, כשמתעורר משינתו ורוצה לקרוא קריאת שמע בעונתה, יברך קודם ברכות התורה, ואחר כך יקרא קריאת שמע, ויכוין בקריאתה גם לצאת בה ידי חובת לימוד תורה. וכדי לצאת ידי חובת כל הדיעות ילמד מעט משנה או גמרא לאחר מכן.

ז. הלילה הולך אחר היום שלפניו, לפיכך רשאי ללמוד בלילה על סמך ברכות התורה שבירך ביום שלפניו, כל זמן שלא ישן שינת קבע. והניעור כל הלילה כמנהג ישראל קדושים בלילי חג השבועות והושענא רבה, וכן בלילי תיקון כרת, וכיוצא בזה, חייב לברך ברכות התורה לאחר עלות השחר של היום, שכן דעת מרן ורוב הפוסקים. וכן הסכים האר"י ז"ל, ונמשכו אחריו כל גדולי המקובלים. וכן פשט המנהג בכל תפוצות ספרד. וידוע שבמקום מנהג אין אומרים "ספק ברכות להקל". ואין צורך "להדר" ולשמוע ברכות התורה מאדם אחר שישן שינת קבע בלילה, ואדרבה מצווה בו יותר מבשלוחו.

ח. מי שהיה ניעור כל הלילה ומברך בבוקר ברכות התורה, צריך לברך רק לאחר שיגיע עמוד השחר. ואם עבר ובירך קודם עמוד השחר, יש להסתפק אם יצא ידי חובה, ויש מי שאומר שחייב לחזור ולברך ברכות התורה כשיגיע זמן עמוד השחר. ולכן יחזור אחר מי שעדיין לא בירך ברכות התורה, ויכוין להוציאו י"ח הברכות, ואם לא, יתכוין באהבת עולם לצאת י"ח ברכות התורה.

ט. הישן ביום שינת קבע על מטתו, אין השינה ביום נחשבת להפסק כדי שיצטרך לברך שנית ברכות התורה קודם לימודו. אפילו אם החליף בגדיו.

י. הניעור כל הלילה והגיע זמן עמוד השחר והיה באמצע לימודו, אין צריך לדקדק כל כך להפסיק מיד מלימודו ולברך ברכות התורה.

יא. מי ששכח לברך ברכות התורה, ונזכר אחר שחרית, לא יברך שוב ברכות התורה, שהרי יצא ידי חובתו בברכת אהבת עולם, ואפילו שלא כיוון באהבת עולם לצאת ידי חובה. ואין ראוי לכוין בפירוש בברכת אהבת עולם שאינו יוצא בה ידי חובת ברכות התורה.

יב. מותר להרהר בדברי תורה אפילו קודם שיברך ברכות התורה, מפני שעיקר מצוות תלמוד תורה היא כשמוציא מפיו, וכמו שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. וכן דרשו חז"ל מהפסוק, כי קרוב אליך הדבר מאד, אימתי, בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו. ונאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך. וכן נאמר כי חיים הם למוציאיהם, ונאמר ערוכה בכל ושמורה, אם היא ערוכה ברמ"ח אבריו, שמבטא אותה בשפתיו, אז היא שמורה בזכרונו. ולכן לא תיקנו לברך ברכות התורה על המהרהר בדברי תורה. ועוד שלא תיקנו ברכה על מחשבה והרהור הלב בלבד. אבל הכותב דברי תורה שעושה מעשה בכתיבתו, וגם מועיל בזה לאחרים הלומדים מתוך כתביו, צריך לברך ברכות התורה תחילה, ומכל מקום יסמוך לברכות התורה פרשת ברכת כהנים כנהוג.

יג. השומע דברי תורה מחבירו, יש אומרים שהואיל והלכה רווחת שהשומע כעונה, צריך לברך תחילה ברכות התורה, ויש חולקים, והנכון שיברך ברכות התורה תחילה, ויסמוך להן פרשת ברכת כהנים כנהוג, ואחר כך יקשיב וישמע.

יד. המעיין בספר, נכו שיברך תחילה ברכות התורה, כי יש מקום לומר שהעיון מתוך ספר נחשב כדיבור, ולכן טוב שיברך ברכות התורה תחילה ויסמוך להם פרשת ברכת כהנים, או שבשעה שיעיין בספר יוציא בשפתיו.

טו. אפילו לפסוק דין בלי טעם נכון להחמיר שלא יעשה כן קודם שיברך ברכות התורה, כי הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, והואיל ויש אומרים שברכות התורה מדאורייתא, ראוי להחמיר. ועוד שיש אומרים שאפילו הרהור בלבד בדברי תורה טעון ברכות התורה, וכל שכן פסיקת דין שאי אפשר בלא הרהור והוי כעין ספק ספיקא להחמיר.

טז. פסוקים הנאמרים דרך תפילה ותחנונים, ולא בדרך קריאה ולימוד, יש אומרים שמותר לאומרם קודם ברכות התורה, וכן דעת מרן השולחן ערוך. ויש חולקים. והנכון לחוש לסברא זו ולא לומר שום פסוק אפילו דרך בקשה ותחנונים אלא עד לאחר שיברך ברכות התורה. לפיכך הקמים באשמורת לומר סליחות, יברכו כל ברכות השחר עם ברכות התורה. ורק לאחר מכן יאמרו הסליחות הכוללות מזמורים ופסוקים. וכן האומרים פסוקי "ותתפלל חנה" וכו’, לא יאמרו אותם אלא עד לאחר ברכות התורה.

יז. השומע קדושה משליח ציבור קודם שיברך ברכות התורה, ואין לו פנאי לברך קודם פסוקי הקדושה, מותר לו לענות פסוקי הקדושה "קדוש וברוך" עם הציבור, שאין כוונתו לקרוא פסוקים דרך לימוד, אלא להצטרף לציבור האומר קדושה. והואיל והיא מצווה עוברת, יש לסמוך על עיקר ההלכה בזה. ופסוק "ימלוך" יהרהר בלבו ודיו.

יח. וכן השומע י"ג מידות מהציבור קודם שיברך ברכות התורה, יכול לענות י"ג מידות עם הציבור, והואיל ויש לזה חשיבות כדברים שבקדושה, ומכיון שהוא דרך תחינה ובקשה, שפיר דמי. וכן השומע פסוק שמע ישראל מהציבור קודם שיברך ברכות התורה, יאמר עמהם פסוק שמע ישראל כדי לקבל עול מלכות שמים עם הציבור.

יט. מי ששכח לברך ברכות התורה, ונזכר באמצע פסוקי דזמרה, יברך ברכה אחת שהיא ברכת "אשר בחר בנו מכל העמים", וימשיך בפסוקי דזמרה, עד סוף ישתבח. ובין ישתבח ליוצר יברך: אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה, והערב נא וכו’, עד ברוך אתה ה’ המלמד תורה לעמו ישראל, ואחר כך ימשיך בברכת יוצר והלאה.

כ. מי ששכח לברך ברכות התורה, ונזכר רק אחר שהתחיל ברכת יוצר, יש לו לברך  "ברכות התורה" בבין הפרקים שבין ברכת "יוצר המאורות", לבין ברכת "אהבת עולם", שהואיל ולאחר ברכת אהבת עולם לא יוכל יותר לברך ברכות התורה, נחשב הדבר למצווה עוברת, ורשאי להפסיק בבין הפרקים של ברכות קריאת שמע לברכה שעובר זמנה.