הלכות שליח ציבור (המשך) , את מי ממנים
סימן נג – מהלכות שליח ציבור - את מי ממנים לש"צ (המשך)- א.מכל מקום בני הקיבוצים הרגילים ללכת תמיד במכנסיים קצרים ושרוולים קצרים, מותר להם להתפלל כך, זולת השליח ציבור, ובלבד שיטלו ידיהם קודם התפילה...
סימן נג – מהלכות שליח ציבור – את מי ממנים לש"צ (המשך)
א. מכל מקום בני הקיבוצים הרגילים ללכת תמיד במכנסיים קצרים ושרוולים קצרים, מותר להם להתפלל כך, זולת השליח ציבור, ובלבד שיטלו ידיהם קודם התפילה, ויזהרו שלא יגעו ברגליהם בכל עת התפילה.
ב. ראוי למורי בתי הספר ותלמודי התורה, להשגיח על תלמידיהם שהולכים במכנסיים קצרות, לחנכם ולהזהירם לבל יגעו ברגליהם בעת שלומדים תורה ובעת התפילה, כדי שיתפללו וילמדו בטהרה ובנקיות.
ג. שליח ציבור שלובש בעת התפילה מגבעת ובגדים שחורים הדומרים לבגדי כמרים, אף על פי שיש קצת שינוי ביניהם לבין בגדי הכמרים, אין למחות בידו שלא יעבור לפני התיבה במלבושים כאלה, להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו.
ד. מי שיש לו יאר-צייט, הוא קודם לעלות לשליח ציבור אף שיש שם שליח ציבור שהוא בתוך י"ב חודש לאב ואם. ובלבד שיהיה זה ביום הפטירה. ואמנם אין להתקוטט בעבור זה. ויש רשות לקהל לבחור עליהם מי שירצו. ומי שחושש שיבלע תיבות מפני אימתא דציבורא, אין צריך שיעלה לשליח ציבור אפילו ביום השנה של אב ואם, ויסתפק באמירת קדיש.
ה. מותר למנות גר להיות שליח ציבור, שהגר יכול לומר אלהי אבותינו וכו’, שאברהם נקרא אב המון גויים. ומכל מקום בקהילות חוץ לארץ, במקומות שיש להם תקנה שלא למנות גר לשליח ציבור, כדי למנוע סכנת התבוללות בין הגויים, אין לשנות מהתקנה.
ו. יש אומרים שמותר למנות ממזר כשליח ציבור, ויש חולקים, וכן עיקר. ועל כל פנים אם עלה לא ירד. ומותר להעלות לתורה כשאר ישראל. וכן תפילין שכתב כשרות.
ז. יש אומרים שאין ראוי למנות שליח ציבור באופן קבוע נער בן י"ג שנה כל שלא נתמלא זקנו. ואמנם סריס בן עשרים שנה אפשר למנותו כשליח ציבור.
ח. בעל עבירות שעשה תשובה, יכול להיות שליח ציבור, ואפילו למי שיצא עליו שם רע בילדותו ועשה תשובה, ואפילו במזיד, כל ששב בתשובה שרי להיות שליח ציבור קבוע, דווקא לעניין תענית שגוזרים על הציבור מחמרינן שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו. אבל להיות שליח ציבור קבוע לשאר ימות השנה מותר למנותו אפילו לכתחילה כל ששב בתשובה.
ט. אם אחד מהציבור רוצה להתפלל כשליח ציבור בשביל אביו או אמו, ואדם אחר רוצה להתפלל בשביל אדם אחר שנפטר, מי שירצה הקהל שיאמר התפילה, הוא שיאמר. שדוקא קדיש יכול לומר בשביל אביו ואין רשות ביד הקהל לדחותו, אבל אינו יכול להיות שליח הקהל ולהתפלל על כורחם.
י. שליח ציבור המשתמש בשיניים תותבות, ובלעדיהן אינו יכול לבטאת כראוי את אותיות זי"ן וסמ"ך וצד"י ושי"ן, עם כל זה יכול להוציא את הרבים ידי חובתם.
יא. העובד למחייתו כמציל בבריכה מעורבת, אין לאפשר לו לעמוד כשליח ציבור עד שיחזור בתשובה ויפסיק לעבוד בבריכת שחיה מעורבת, שהוא איסור גמור על פי הדין.
יב. אין למנות כשליח ציבור מי שהוא מחלל שבת בפרהסיא, לא מיבעיא בתעניות וכדומה, אלא אף בשאר ימות השנה אין למנותו כשליח ציבור ואפילו באקראי, שצריך שיהיה השליח ציבור ריקן מעבירות. שנאמר, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, ואם הוא שנאוי איך יתפלל כשליח ציבור. ועדיף שיתפלל ביחידות מאשר יתפלל עם שליח ציבור מחלל שבת. אך אם מתפלל עם ציבור חילוניים כדי לקרבם לתורה ולמצוות, יש להעלים עין מזה.
יג. וכן אדם שמגלח זקנו בסכין, אסור לתת לו לעבור לפני התיבה, ואפילו להיות שליח ציבור באקראי, ולא בדרך קבע, כגון שהוא תוך שלושים של ימי אבלו, או ביום פקודת השנה לאביו ולאמו. ויותר טוב להתפלל ביחיד מלהתפלל עם שליח ציבור עבריין כזה. ואם חזר בתשובה שפיר דמי להתיר לו להיות ש"צ, שאין לך דבר העומד בפני התשובה.
יד. התובע את חבירו בערכאות בלא לקבל היתר ממורה הוראה מובהק, אינו ראוי להיות שליח ציבור בראש השנה וביום הכיפורים, אלא אם כן עשה תשובה.
טו. ההולך ברשות הרבים בגילוי ראש, אם זה במקומות בחוץ לארץ שאין הכל מקפידים ללכת עם כיסוי ראש ברשות הרבים, מותר לו לעבור לפני התיבה, ובלבד שידוע לנו שאיש מדקדק במצוות וירא שמים. ומכל מקום ראוי להעיר לתשומת ליבו שיכסה את ראשו גם בלכתו ברחוב, ולא יזלזל במנהגם הקדוש של ישראל שומרי המסורת, שמנהגם של ישראל תורה הוא.
טז. שליח ציבור שאינו נזהר בטבילת בעל קרי, אין להעבירו ממשרתו, ואין להקפיד בזה כל כך, שהרי אינו עובר דבר עבירה, שיכול לסמוך על דברי התלמוד והפוסקים שמקילים בזה. וגם הנוהגים לטבול בכל יום קודם התפילה, אם על ידי הטבילה יעבור זמן תפילה, אין לו לטבול ולבטל מעצמו חיוב תפילה. דכיון שכבר בטלו טבילת בעלי קריין, אין להחמיר במידי דאתי לידי קולא. ואפילו אם על ידי זה יתבטל מתפילה בציבור, גם כן אין נכון להחמיר בזה.
יז. שליח ציבור בשכר עדיף על שליח ציבור שמתנדב.
יח. המודר הנאה משליח ציבור שיש לו קול ערב, אסור לו ליהנות משמיעת קולו הערב שבתפילה ושירה.
יט. סומא חייב בכל מצוות שבתורה, ומותר למנותו לשליח ציבור, ומוציא את הרבים ידי חובתם.
כ. נכה שיכול לעמוד על ידי שסומך עצמו על העמוד, וכיוצא, אם אין שם שליח ציבור אחר יכול לעמוד כשליח ציבור.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור