הלכות קדושה , הלכות תפילה שונות , בעל קרי ועוד

 

א. אסור להרהר בדברי תורה בבית הכסא, וכל שכן שאסור לומר שם פסוקים ודברי תורה או ברכות, ושאר דברים שבקדושה, ואפילו בלשון לעז. ואף בחדר הפנימי של בית המרחץ שהרוב עומדים שם עירומים ומתרחצים במים חמים, אסור אפילו להרהר בדברי תורה. ואף על פי שאין שם אדם, מפני הזוהמא שמצוייה שם. ואסור גם כן לומר שלום לחבירו, ששמו של הקדוש ברוך הוא שלום. אבל מי ששמו שלום, מותר לקרוא לו בשמו בבית המרחץ. וכן דברי חול מותר לאומרם בבית המרחץ אפילו בלשון הקודש. ובחדר המקווה עצמו, אם לעולם המים צוננים, מותר לברך שם, אם אין שם בני אדם עירומים, ואם יש שם בני אדם עירומים,יהפוך פניו לצד אחר ויברך. אבל אם המים חמים, אסור לברך שם, שדינו כדין בית המרחץ.

ב. אף על פי שאסור להרהר בדברי תורה בבית הכסא, מכל מקום מותר להרהר בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ כדי להנצל מאיסור הרהור אישה וכדומה, שהירהור בדברי תורה במקום מטונף הוא מדרבנן, וכדי להינצל מאיסור חמור יותר מותר לעבור על איסור קל יותר.

ג. אם יש כנגד המתפלל צינורות שעוברים בהם מי הביוב, יש אומרים שאם הם נמצאים ברשות אחרת (וכגון שרואה אותם דרך החלון כנגדו), מותר להתפלל ולקרוא קריאת שמע כנגד אותם צינורות. אבל אם הצינורות נמצאים באותה רשות, צריך לצובעם בצבע, או להקיפם בקרטון. ויש מקילים בזה אף כשהצינור גלוי. ואף שמעיקר הדין יש מקום להקל בזה, מכל מקום כשיש צינור של ביוב בבית כנסת, או בסוכה, נכון להקיפו או בקרטון, או בקיר גבס באופן שהצינור לא ייראה.

ד. פח אשפה הנמצא ברחובות, בימי הקיץ שיש בו ריח רע, אין לו לברך או ללמוד קרוב אליו. אך בימי החורף או בזמן שאין נודף ממנו ריח רע, יש מקילים לברך ברכות השחר או ללמוד  כנגד הפח. אבל אם הפח עשוי ממתכת או מפלסטיק, ויש חשש שהפסולת אכלה מגופו, שאז דינו כגרף של רעי, ואסור לקרות קריאת שמע או שאר דברים שבקדושה, כנגדו, אפילו אם אין נודף ממנו ריח רע. אבל אם לא נבלעה הפסולת בפח, כפי שהדבר מצוי כיום ברוב ככל פחי האשפה המצויים, אם אין יוצא ריח רע, מותר לקרות כנגדו. ויש מחמירים בזה בכל אופן, ולכן טוב שיעקור לצד השני של הדרך באופן שפח האשפה לא יהיה כנגדו בשעה שמברך או מתפלל בדרך.

ה. מותר ללמוד תורה או לברך כנגד מי נטילת ידיים של שחרית. וממידת חסידות להחמיר בזה. ואם שפך עליהם רביעית מים. אפילו מידת חסידות אין בזה, ואין צריך להחמיר. (מעיקר הדין מותר לברך ברכת המזון בעת שהכלי שנטלו לתוכו מים אחרונים מונח לפניו, אך ממידת החסידות להסיר את הצלחת עם המים האחרונים שבתוכה מהשולחן בעת ברכת המזון).

ו. אסור לקרוא קריאת שמע ולברך או ללמוד תורה אפילו בהירהור בבית שיש שם צואה, משום שנאמר והיה מחניך קדוש. ואם עבר וקרא קריאת שמע ובירך, לא יצא, וחייב לחזור לקרוא קריאת שמע ולברך. ומכל מקום בשעת הדחק מותר לעשות שם מצווה בלא ברכה, כגון ליטול לולב או לתקוע בשופר וכו’.

ז. יזהר כל אדם לקנח עצמו היטב בנייר לאחר עשיית צרכיו, ואחר כך ירחץ במים, כדי שיהיה כל גופו נקי וטהור בשעה שמזכיר דברים שבקדושה. ומכל מקום מותר לחנך תינוקות לברך ולומר פסוקים ודברי תורה, אפילו אם יודע שאינם יודעים לקנח עצמם יפה. ומותר גם כן לשבת אצלם ולקרוא קריאת שמע ולהתפלל ולברך, ובלבד שלא יהיה שם ריח רע.

ח. אסור לקרוא קריאת שמע ולהתפלל ולברך במקום שיש ריח רע, כגון שנכנס ריח רע מבית הכסא שבחצר או שבדירה, או שנפתח הביוב שעובר בדרך רשות הרבים הסמוכה לביתו, ונודף ממנו ריח רע, אף על פי שהבית נקי וטהור. וכיצד יעשה שיוכל לקרוא ולהתפלל ולברך, ישרוף חתיעץ בגד בלוי, באופן שריח השריפה יגבר על הריח הרע, ואז מותר לקרוא קריאת שמע ולהתפלל ולברך.

ט. חולה שנזקק לקטטר, שדרכו נוטפים מי רגליו לתוך שקית או כלי זכוכית, מותר לו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל ולברך, וכן ללבוש טלית ותפילין ולהתפלל עמהם, ובלבד שיהיו בגדיו העליונים נקיים, ולא יהיה שם ריח רע כלל.

 

 

י. בעל קרי מותר בקריאת שמע ובתפילה ובדברי תורה בלא טבילה ובלא רחיצת תשעה קבין. ומכל מקום יש חסידים ואנשי מעשה שמחמירים על עצמם בזה, ונוהגים לטבול במקוה קודם תפילה. ויש שנוהגים ברחיצת תשעה קבין, שעומדים תחת מקלחת, עד שישפכו עליהם תשעה קבין מים, (שהם שנים עשר ליטר, ועוד כשש מאות גרם). ומכיון שאין חיוב בטבילה זו מן הדין, מועילה להם שפיכת תשעה קבין אף במקלחת.

יא. נשים בימי נידתן, חייבות להתפלל ולברך כל הברכות שמחוייבות בהן, וכן רשאיות ללמוד תורה עם הזכרת ה’. ואסור להן להימנע מתפילה ומכל הברכות בגלל טומאתן, ואפילו אם נהגו להחמיר בכך, עליהן לבטל מנהגן (אף בלי התרה כלל).

יב. יש נשים שנוהגות להחמיר על עצמן שלא להכנס לבית הכנסת בימי טומאתן, ושלא להסתכל בספר תורה בעת שמגביהים אותו, ואף על פי שמעיקר הדין הכל מותר להן, מכל מקום רשאיות הן להחמיר על עצמן בזה. אולם בימים נוראים שנשים רבות מתאספות ובאות לבית הכנסת, לא נהגו להחמיר כלל, כי עלבון גדול הוא להן, שהכל נכנסות לעזרת נשים והן ישארו בחוץ.

 

 

יג. מצוות עשה מן התורה להתפלל בכל יום, שנאמר: ועבדתם את ה’ אלוקיכם. מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם. אמרו חכמים איזו היא עבודה שבלב זו תפילה. ועזרא ובית דינו תקנו שמונה עשרה ברכות, ג’ ראשונות שבח להשי"ת ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים, שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצורכי הציבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל.

יד. אף על פי שמצוות התפילה היא מצווה מן התורה, (ולדעת התוספות והרמב"ן היא על כל פנים מצווה מדרבנן), מכל מקום לא תיקנו ברכה על מצווה זו, מכמה טעמים, ויש אומרים שהטעם לכך הוא משום שאין לה קבע. ועוד, שאין מברכים על מצוות שחייבים בהם תדיר, ואין לך עיתים להפטר ממנה. ועוד שלא מצינו ברכה על מצווה שהיא ברכה, כשם שאין מברכים על מצוות ברכת המזון, ואין מברכים על מצוות קידוש והבדלה, שהם עצמם ברכות. ועוד שהעיקר הוא בכוונת הלב, לפיכך לא שייך לברך על דבר שעיקרו כוונת הלב.

טו. אף על פי שאין מידת הקדוש ברוך הוא כמידת בשר ודם להתחרט על דברים שנגזרו, מכל מקום בכוחה של התפילה הנאמרת בכוונה לשנות הגזרות, שעל ידי התפילה האדם משתנה ומתקרב לקב"ה, מתקדש ומתעלה לפניו ושם מבטחו בה’. ואז המזל משתנה, כי לא על אדם כזה נגזרה הגזרה. ובפרט הקב"ה מתאווה לתפילתן של ישראל. ועוד, כי עיקר התפילה אינה רק כדי שיתברר בשכלו כי הוא בכל דבר ברשות השי"ת, ואז יגיע אליו היראה וההכנעה.

טז. אמרו במדרש תנחומא: אמר להם הקב"ה לישראל: הוו זהירין בתפילה, שאין לה מידה אחרת יפה הימנה, והיא גדולה מכל הקורבנות, ואפילו אין אדם כדאי לענות לתפילתו ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו. ואמרו עוד במדרש, אין הקדוש ברוך הוא פוסל תפילת כל בריה. וכן אמרו בגמרא, גדולה תפילה יותר מן הקורבנות. וכיון שתפילה גדולה יותר מקורבן, יש להשתדל ביתר שאת וביתר עוז לכוין את לבבנו בתפילותינו שיעלו לרצון לפניו יתברך, כאמור, ונשלמה פרים שפתינו.

 

 

יז. מצווה מן המובחר להתפלל (תפילת שמונה עשרה) עם הנץ החמה, שנאמר: "ייראוך עם שמש". ואף על פי שאין התפילה בהנץ חיוב על פי ההלכה, מכל מקום כבר נודע מעלת התפילה בנץ, שאמרו בגמרא, ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה. ובירושלמי אמרו על רבי יוסי שהיה מתפלל עם דמדומי חמה כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום והריב"ש ציווה בצוואתו, שיזהרו להיות התפילה בין בקיץ ובין בחורף עם הנץ החמה. וכתב ביערות דבש, שהמתפלל בהנץ החמה אינו חוטא כל היום ולכן אינו ניזוק, ועל זה היה שמח ר’ ברונא. ויש שכתבו, שיש קטרוג המתעורר בכל בוקר לכלות העולם, והשי"ת ברחמיו מגלה כח הקדוש שהוא אור החסד בסוד: "וישכם אברהם בבוקר". ועוד אמרו בתנא דבי אליהו, שבכל יום ויום מידת הדין מתגברת ומקטרגת על ישראל שמשכימין לשווקים, והקב"ה מדבר טוב על ישראל ואמר למידת הדין, ישראל משכימין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. ולכן בודאי שעל כל אחד להתאמץ להתפלל בנץ, אך בני תורה שתורתם אומנותם ותפילה בהנץ תפריע להם בלימודם, ורוצים להתפלל אחר הנץ, כדי שיוכלו ללמוד בעיון, עדיף שיתפללו אחר הנץ, שהרי מעיקר ההלכה זמן תפילה נמשך עד סוף ד’ שעות, ותפילה בהנץ הוא למצווה מן המובחר.

יח. אין להסתכל למרום ולצפות לזריחה, אלא יתפללו בנץ החמה על פי הלוח ושעון מדוייק. וזמן נץ החמה הוא מעת שניכרת תחילת זריחת השמש על העולם, ולא כשיוצא כל עיגול השמש, וגם לא לפני שניכרת זריחת השמש.

יט. זמן תפילת שחרית נמשך עד סוף ארבע שעות מהיום, בשעות זמניות, שהוא שליש היום, מזריחת השמש ועד שקיעתה. ויש אומרים שמונים ד’ שעות אלו מהזריחה, ויש אומרים שמונים שעות אלה מעמוד השחר. ובדברים דרבנן, כמו תפילה, אפשר לסמוך על הסוברים שיש למנות השעות מהזריחה. אך לעניין קריאת שמע דאורייתא לכתחילה יש להחמיר לקוראה קודם שיעבור ג’ שעות מעמוד השחר. אך גם בזה בשעת הדחק אפשר לסמוך על הסוברים למנות השעות מהזריחה.

כ. אם לא התפלל שחרית עד שעברו ארבע שעות מהזריחה, ונתעכב מחמת אונס, או ששגג בדבר, רשאי להתפלל תפילת שמונה עשרה בלבד גם אחר ארבע שעות, עד חצות. אבל אם הזיד בדבר, יתפלל שמונה עשרה בתנאי של נדבה