הלכות תפילת שמונה עשרה , ברכת השיבה דיני חזרה וכו’

  

א. כבר נתבאר, שהטועה בתפילתו בעשרת ימי תשובה וחתם מלך אוהב וכו’, אם נזכר תוך כדי דיבור, דהיינו שיעור ג’ תיבות: ‘שלום עליך רבי’, יסיים מיד המלך המשפט. ואם נזכר אחר שיעור כדי דיבור, יחזור לברכת השיבה, וימשיך משם והלאה על הסדר. ואפילו אם נזכר בברכות שלאחר מכן, או באלוהי נצור, יחזור לברכת השיבה, וימשיך על הסדר. ואם לא נזכר עד שאמר הפסוק יהיו לרצון האחרון, אף שלא עקר רגליו יחזור לראש התפילה. ונכון שיעשה תנאי של נדבה קודם שיחזור.

 

 

ב. המתפלל ורצה לשאול צרכיו בברכות האמצעיות, רשאי להוסיף מעין אותה ברכה. כיצד, אם היה חולה בתוך ביתו, או חבירו, או שהחולה תלמיד חכם, יבקש עליו רחמים ברפאינו. וכן אם היה צריך לפרנסה, יבקש על כך בברכת השנים, וכשהוא מוסיף יתחיל בברכה שבתפילה ואחר כך יוסיף. ואם שכח ולא הוסיף מעין הברכה, יכול לשאול צרכיו בשומע תפילה, קודם "כי אתה שומע תפילת כל פה". ולכתחילה לא ישאל יחיד את צרכיו אלא בלשון הקודש, ורק אם אינו יודע לבקש בלשון הקודש, יכול לבקש בכל לשון.

ג. המתפלל על החולה אינו צריך להזכיר את שמו, שהרי משה רבינו התפלל על מרים ואמר, "אל נא רפא נא לה", ולא הזכיר את שמה כלל. במה דברים אמורים כשמתפלל על החולה בפניו, אבל אם היה מתפלל על החולה שלא בפניו, יזכיר שם החולה ושם אמו, "פלוני בן פלונית". ואם אינו יודע שם אמו, יזכיר אותו בשם אביו, "פלוני בן פלוני".

ד. המתפלל על אביו החולה, לא יתארהו בתארי כבוד, כגון אבי מורי עטרת ראשי, שאין גבהות לפני המקום. אלא יאמר, עבדך אבי פלוני בן פלונית. וכן כשמתפלל על אמו יאמר, אמתך אמי פלונית בת פלונית. ואם מתפלל על רבו החולה, או על תלמיד חכם חולה, יאמר עבדך רבי פלוני בן פלונית.

ה. יחיד שטעה בתעניות ציבור, וחתם העונה לעמו ישראל בעת צרה, במקום לחתום שומע תפילה, יצא ידי חובה בדיעבד. ואם נזכר באמצע רצה או מודים, צריך להמשיך בתפילתו ולא יחזור לשמע קולינו, דהוי כברכה שאינה צריכה. ואם כבר סיים תפילתו, מהיות טוב שיחזור להתפלל בתנאי של נדבה, ויאמר: "אם אני חייב לחזור ולהתפלל הריני מתפלל לשם חובה. ואם לאו תהיה תפילתי זו תפילת נדבה.

  

ו. הנוהגים לומר בסיום התפילה, אחר "אלוהי נצור", פסוק מהתנ"ך שפותח ומסיים באות ראשונה ואחרונה על שמם, רשאים לאומרו קודם פסוק יהיו לרצון (האחרון).

ז. העומד בתפילה באמצע "אלוהי נצור", ושמע קדיש וקדושה, יפסיק ויענה עם הציבור כדרך שמפסיק באמצע קריאת שמע וברכותיה, דהיינו חמשה אמנים ראשונים של הקדיש, ו"יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך", ולא יותר. ולא יענה אמנים דברכות, ואפילו אמן שאחר ברכת האל הקדוש ושומע תפילה שאומר השליח ציבור. ובקדושה עונה קדוש וברוך בלבד, ולא שאר נוסח הקדושה. וכל שכן שאין לו לענות "ברוך הוא וברוך שמו". ואם עדיין לא אמר פסוק יהיו לרצון (הראשון), אינו רשאי להפסיק כלל אפילו לקדיש וקדושה וברכו. ואם סיים פסוק יהיו לרצון אמרי פי השני, אף שעדיין לא עקר רגליו, רשאי להפסיק ולענות כל דבר שבקדושה, ואפילו "ברוך שהוא וברוך שמו".

ח. מי שעומד בתפילתו באמצע "אלוהי נצור", ונזכר ששכח לשאול "טל ומטר", שצריך לחזור לברכת השנים, או שאמר בעשרת ימי תשובה "מלך אוהב צדקה ומשפט", במקום ה"מלך המשפט", שצריך לחזור לברכת השיבה, או ששכח לומר "יעלה ויבוא" בראש חודש, שדינו לחזור לברכת רצה, ולפני שהספיק לחזור, שמע קדיש או קדושה, לא יענה עם הציבור, שמכיון שהוא חייב לחזור לברכת השנים, או השיבה, או רצה, הרי הוא כעומד באמצע התפילה שאסור לו להפסיק לדברים שבקדושה. ועוד שאם יפסיק ויענה עם הציבור נמצא שגילה דעתו שסיים תפילתו, ואז יצטרך לחזור לראש התפילה כדי לשאול טל ומטר, ולומר המלך המשפט, ולהזכיר יעלה ויבוא. לפיכך שתיקתו יפה לו, ויכוין לשליח ציבור, ואחר כך יחזור למקום שטעה.

  

ט. קודם שיפסע שלוש פסיעות לאחוריו בסיום התפילה, צריך לכרוע ולהשתחוות עד שיתפקקו כל י"ח חוליות שבשדרה.

י. כשפוסע שלוש פסיעות, עוקר רגל שמאל תחילה, ומניחה באופן שהאגודל של רגל שמאל יהיה בצד העקב של רגל ימין, ואחר כך עוקר רגל ימין ומניחה באופן שהאגודל של רגל ימין יהיה בצד העקב של רגל שמאל, ושוב עוקר רגל שמאל, ומשווה אותה לרגל ימין באופן שיהיו מכוונות יחדיו, כמו שהיו בתפילה, על שם ורגליהם רגל ישרה. ולכתחילה לא יפסע פסיעות גסות יותר מזה. והמוסיף על שלוש פסיעות אלו הוי יוהרא. והשליח ציבור לא יפסע ג’ פסיעות בסוף החזרה, אלא ממתין עד סוף קדיש תתקבל שאחר התפילה, ואז יפסע ג’ פסיעות על דרך הנ"ל.

יא. לאחר שפסע ג’ פסיעות, בעודו כורע, קודם שיזקוף, אומר "עושה שלום במרומיו" והופך פניו תחילה לצד שמאל, שהוא צד הימין של השכינה, שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו, שנאמר: ‘שיויתי ה’ לנגדי תמיד’. וכשיאמר: "הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו" יהפוך פניו לצד ימינו, ואחר כך ישתחווה לפניו כעבד הנפטר מרבו, ויסיים "ועל כל עמו ישראל ואימרו אמן", ויזקוף. ואפילו כשמתפלל ביחיד יסיים ואמרו אמן, שאומר כן למלאכים המלווים אותו.

יב. אחר שפסע בעושה שלום, במקום שכלו ג’ פסיעות אלו ישאר עומד על עומדו, ולא יחזור למקומו עד שיגיע ציבור לקדושה, וסמוך לקדושה יחזור למקום שעמד. ואחר שהשליח ציבור יחתום האל הקדוש רשאי לישב במקומו. ואם מיד כשסיים היחיד את תפילתו ופסע, הגיע השליח ציבור לקדושה, רשאי לפסוע מיד ולחזור למקומו לומר הקדושה במקום שהתפלל שמונה עשרה.

יג. כשעומד במקום שכלו הפסיעות יעמוד בכיוון רגליו זה אצל זה כמו בתפילה.

יד. גם השליח ציבור צריך לפסוע ג’ פסיעות כשמתפלל בלחש, אבל כשיחזור להתפלל בקול רם אין צריך לחזור ולפסוע ג’ פסיעות. אבל אם היה אדם עומד אחריו באמצע תפילת י"ח, ולא יכל לפסוע, והתחיל בחזרה, יפסע ויסיים בעושה שלום כדין.

טו. יחיד מהקהל שסיים תפילת שמונה עשרה, אסור לו לדבר שיחה בטלה בין תפילת הלחש לחזרת השליח ציבור, אבל לומר פסוקים ודברי תורה מותר. ומכל מקום טוב שיעיין בספר בהרהור הלב בלבד, ולא יוציא בשפתיו. ובמקומות שמאריכים בתפילת הלחש, והשליח ציבור ממתין להם עד שיסיימו, ראוי ליחיד מהקהל שסיים תפילתו לעיין בספר, ולא יעמוד בטל מדברי תורה. והשליח ציבור עצמו אף על פי שאינו רשאי לומר פסוקים ודברי תורה, כדי שלא יפסיק בין הלחש לחזרה, מכל מקום בעיון בספר בהרהור הלב בלבד שפיר דמי.

 

 

טז. כשחוזר שליח ציבור תפילת שמונה עשרה, יש לו לומר פסוק: "ה’ שפתי תפתח" בקול רם. וכן פשט המנהג אצלינו, ובפרט בעיר הקודש ירושלים ת"ו. ויש מהאשכנזים שנוהגים שהשליח ציבור אומר הפסוק הנ"ל בלחש, ומתחיל החזרה בקול רם ברוך אתה ה’ וכו’. ונהרא נהרא ושפטיה. וקודם שיתחיל החזרה ימתין בין לחש לחזרה לכל הפחות שיעור כדי הילוך ד’ אמות, קודם שחוזר למקומו לומר החזרה.

יז. שליח ציבור שלא התפלל עדיין תפילת לחש, ועבר לפני התיבה להתפלל שמונה עשרה בקול רם, כשיסיים המברך את עמו ישראל בשלום, אמן, ופסוק יהיו לרצון אמרי פי, יפסע מיד שלש פסיעות, ויאמר עושה שלום וכו’, ולא יסמוך על ג’ פסיעות שעושה בסיום קדיש תתקבל.

יח. בית כנסת שיש שם מתפללים שאינם יודעים לקרוא, והשליח ציבור מתפלל תפילת לחש של שחרית או מנחה בקול רם כדי שהציבור יאמרו עמו מילה במילה בלחש, ואחר כך אומר תפילת החזרה עם קדושה וברכת כוהנים, יש אומרים שבימים טובים שאין הכל בקיאים בתפילה מותר לעשות כן, אבל בימי החול שהכל בקיאים להתפלל אין לנהוג כן. ויש חולקים ואומרים, שאין לשליח ציבור להתפלל ב’ פעמים בקול רם גם בימים טובים ובימים הנוראים. ולכן באופן כזה כל היודע להתפלל בעצמו יתפלל תפילת הלחש, ואחר כך בעת שהשליח ציבור אומר תפילת החזרה אותם שאינם בקיאים להתפלל בעצמם יכוונו לצאת ידי חובה, והשליח ציבור מוציאם ידי חובתם בתפילת החזרה.

יט. כשהזמן מצומצם והשליח ציבור אומר תפילה אחת בלבד בקול רם, עד ברוך אתה ה’ האל הקדוש, נכון שכל הקהל יתפללו תפילת העמידה מילה במילה עם השליח ציבור, וכשיגיע לקדושה יאמרו עמו כל הקדושה, נקדישך ונעריצך וכו’, ביחד. ואח"כ ימשיכו התפילה בלחש. ואף על פי שבאופן כזה אין אף אחד שעונה אמן אחר ברכות השליח ציבור, אין בכך כלום, שאין עניית אמן מעכבת בזה כלל. וזה יותר נכון ממה שיש נוהגים להמתין מלהתפלל, עד לאחר שמסיים השליח ציבור ברכת האל הקדוש, כדי לענות אמן אחר ברכותיו, ואחר כך מתחילים להתפלל שמונה עשרה.

כ. מנהג יפה לומר על כל ברכה שאדם שומע, ובפרט ברכות התפילה של חזרת השליח ציבור, "ברוך הוא וברוך שמו", על דרך שאמר משה רבינו: "כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלוהינו". והרי אפילו כשמזכירים צדיק בשר ודם, צריך לברכו, כמו שנאמר: "זכר צדיק לברכה". ולכן השליח ציבור כשמסיים הברכות בתפילת החזרה, ואומר ברוך אתה ה’, להמתין ולשהות קצת, כדי שיספיקו השומעים לענות "ברוך הוא וברוך שמו", ורק לאחר מכן יחתום הברכה, ויענו אחריו אמן. אך אם השליח ציבור ממהר מאוד בתפילתו, ואחר שאומר ברוך אתה ה’ מסיים תיכף ומיד חתימת הברכה, שאז קיים חשש שהשומעים שעונים "ברוך הוא וברוך שמו" לא ישמעו חתימת הברכה כראוי, מוטב לא לענות "ברוך הוא וברוך שמו", שעיקרו מתורת מנהג, כדי להעדיף שמיעת חתימת הברכה כראוי, ויענו אחריו אמן, שענייתו חובה גמורה מן הדין.