הלכות תפילת תשלומין

  

א. מי שטעה או נאנס ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתיים, הראשונה לשם תפילת מנחה, והשניה לשם תשלומין. וימתין בין עמידה לעמידה כדי הילוך ד’ אמות. ואם התכוין להיפך שחשב את הראשונה לתשלומין והשניה לשם מנחה, לא יצא ידי חובת התשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל שנית תשלומי תפילת שחרית. וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפילת תשלומין. ומכל מקום נכון שיחזור ויתפלל בתנאי של נדבה.

ב. אין לבעל תשובה להתפלל נדבה כדי להשלים מה שחיסר התפילות במשך השנים, דעבר זמנו בטל קורבנו.

ג. טעה ולא התפלל מנחה ערבית שתיים, הראשונה ערבית והשניה לתשלומין. טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים, הראשונה שחרית והשניה לתשלומין, שאחר שיתפלל יוצר ותפילת שמונה עשרה יאמר אשרי ואחר כך תפילת שמונה עשרה לתשלומי תפילת ערבית.

ד. אם עבר היום (שבת, או ראש חודש, או חול המועד), ולא התפלל מוסף, אין להתפלל זו תשלומין.

ה. וכן מי שנאנס ולא התפלל תפילת נעילה ביום הכיפורים, ועבר האונס אחר זמן התפילה, אין לתפילה זו תשלומין, דדינה כדין תפילת מוסף שאין לה תשלומין.

ו. אם שכח או נאנס ולא התפלל ערבית ונזכר אחר שעלה עמוד השחר, קודם הנץ החמה, יש אומרים שאינו יכול להתפלל ערבית עד הנץ החמה. ולדינא באופן שעלה עמוד השחר והוא קודם הנץ החמה, יתפלל ערבית ויתנה אם אני יכול להתפלל עכשיו הן דרך חובת שעתה, הן דרך תשלומין, הריני מתפלל. ואם לאו תהיה תפילת נדבה. ותפילת שחרית יתפלל אחר הנץ החמה כדי שלא יהיה כתרתי דסתרי. וכל זה דוקא באונס גמור, כגון שהיה חולה וכיוצא בזה, אבל אם טעה או שגג ימתין ויתפלל שחרית שתים.

ז. שליח ציבור שנאנס ולא התפלל ערבית, למחרת יתפלל שחרית ויכוין בחזרה שאומר בקול רם לצאת ידי חובת תשלומין של ערבית, ודיו, ואין צורך שיתפלל שלוש תפילות. ואף על פי שאומר בחזרה קדושה וברכת כהנים שאינם שייכים לערבית, מכל מקום אין זה נחשב להפסק בתפילת התשלומין, מאחר שהוא מעניין תפילת היום.

ח. והוא הדין ליחיד שלא התפלל ערבית, שיכול להתפלל התשלומין עם חזרת השליח ציבור, ויכוין לתפילת החזרה של השליח ציבור מתחילה ועד סוף ויוצא בזה ידי חובת השלומין. ויענה קדושה ויאזין לברכת כהנים ויענה אמן אחריהם.

ט. אם הזיד ולא התפלל תפילה אחת אין לה תשלומין, ואינו רשאי להתפלל אותה אפילו אם יעשה תנאי של נדבה.

י. מי שלא התפלל מנחה או ערבית בעוד שהיה לו זמן להתפלל מפני שהיה סבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור את העסק שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה, נחשב כאונס ויש לו תשלומין, אפילו אם היה עוסק במלאכתו להרווחה בעלמא. וכל שכן אם היה עוסק במלאכתו לצורך מזונותיו ופרנסת ביתו. ולכתחילה יש להיזהר בזה.

יא. וכל שכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו כדי שלא יבוא לידי הפסד, ועל ידי כך עבר זמן תפילה והפסיד תפילתו, דיש לו תשלומין. ומכל מקום לכתחילה יזהר שלא יעבור זמן תפילה אפילו משום הפסד.

יב. וכן מי שהוא שכור  שאסור לו להתפלל, נחשב כאנוס לעניין זה, ויש לו תשלומין.

יג. אשה שרגילה להתפלל בכל יום שלוש תפילות, וטעתה או שנאנסה ולא התפללה תפילה אחת, יש לה תשלומין בתפילה הסמוכה, כדין האיש, אף על פי שמעיקר הדין אינה חייבת להתפלל בכל יום אלא תפילה אחת בלבד.

יד. אין תשלומין לתפילה שהפסיד אלא בזמן התפילה הסמוכה לה, ולכתחילה יש להיזהר שתפילת התשלומין תהיה סמוכה ממש לתפילה שהיא חובת השעה, בהפסק שהייה כדי ד’ אמות, ואם אחר שהתפלל תפילת החובה הלך לעסקיו, או שאכל ושתה, ואחר כך בא להתפלל תשלומין, יתפלל בתורת תנאי של נדבה. ומכל מקום אם היה עוסק עדיין בתפילה ותחנונים, כגון שלא התפלל מנחה, ובערבית עבר לפני התיבה כשליח ציבור, ובכדי שלא יהיה טורח ציבור, רוצה לסיים כל שאר התפילה, והקדישים, ואחר כך להתפלל תשלומי מנחה, רשאי לעשות כן אף לכתחילה. ואינו צריך לומר שהוא מתפלל בתנאי של נדבה. והוא הדין לכל יחיד שמעכב תשלומי מנחה עד שישמע הקדישים שאחר תפילת שמונה עשרה של ערבית, הרשות בידו לעשות כן.

טו. שליח ציבור שהתפלל במוצאי שבת ונזכר בסיום תפילתו ששכח לשאול טל ומטר, כדי שלא יהיה טורח ציבור רשאי להמשיך בתפילתו ולהבדיל על הכוס, ואחר כך יתפלל שנית כדי לשאול טל ומטר.

טז. אין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה בלבד, ולפיכך אם נאנס ולא התפלל לא שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתיים בלבד, הראשונה ערבית והשניה לתשלומי מנחה. אבל שחרית אין לה תשלומין, שכבר עבר זמנה. וכן בשאר תפילות. ויש חולקים. ולמעשה נכון שלאחר שיתפלל תשלומי התפילה הסמוכה, ישלים גם תפילות קודמות בתנאי של נדבה, ויחדש בהן דבר. ומי שהתפלל ערבית, ועדיין לא התפלל תשלומי מנחה, והתחיל לאכול, הנכון הוא שיפסיק את אכילתו ויתפלל תשלומין, כדי להסמיך תפילת התשלומין לתפילה העיקרית כל מה שאפשר.

יז. טעה או נאנס ולא התפללמנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתיים של שבת, הראשונה ערבית והשניה לתשלומין של מנחה ואם הוא שליח ציבור בערביתשל ליל שבת, יכוין לצאת ידיחובת הלשומין של מנחה בברהה מעין שבע, ויוצא בה ידי חובתו. אבל יחיד ששכח להתפלל מנחה בערב שבת, לכתחילה לא יכוין לצאת בברכה מעין שבע, ששומע משליח ציבור, אלא יתפלל שנית ערבית של ליל שבת לתשלומי מנחה, דדין התשלומין כדין תפילת ערבית שהיא רשות, שמועיל לצאת בה ידי חובתו בברכה מעין שבע.

יח. מי שטעה או נאנס ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, ואומר הבדלה שהיא "אתה חוננתו" בברכת חונן הדעת בתפילה הראשונה, שהיא תפילת ערבית ובתפילה השניה שהיא תשלומין של מנחה אינו אומר "אתה חוננתנו". ואם הבדיל בשתיהן, או שלא הבדיל בשתיהן, יצא, ויסמוך על ההבדלה שעל הכוס, ולכן אם שכח להבדיל בתפילה הראשונה לא יבדיל גם בשניה. ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, גילה דעתו שהראשונה לתשלומין וחוזר ומתפלל פעם שלישית לתשלומי מנחה. ואם נתכוין בפירוש שהראשונה ערבית והשניה תשלומין, אלא שטעה ולא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, אינו צריך לחזור להתפלל.

יט. שכח ולא אמר אתה חוננתנו בתפילה, וטעם קודם שיבדיל על הכוס, יש אומרים שצריך לחזור ולהתפלל כדי להבדיל בתפילה. וכן דעת מרן השולחן ערוך, מכל מקום כשיחזור להתפלל יאמר תנאי של נדבה, שאם אינו צריך לחזור ולהתפלל תהיה לתפילת נדבה.

כ. טעה או נאנס ולא התפלל ערבית במוצאי שבת, מתפלל שחרית שתיים, ואינו צריך להבדיל בתפילה, לא בראשונה ולא בשניה. במה דברים אמורים שהבדיל על הכוס, אבל אם לא הבדיל על הכוס, אומר "אתה חוננתנו" בתפילת התשלומין של ערבית.