עוד מדיני ברכת שהחיינו

 

א. על פרי חדש מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" קודם אכילתו. ומצווה לאכול מעט מכל מין חדש מידי שנה, כדי להראות שחביבה עליו בריאת הקדוש ברוך הוא. ומי שיודע שלא יוכל לקנות פרי חדש מסויים, או שהפרי כבר אזל מהשוק, ורואהו אצל חבירו, רשאי לברך שהחיינו על ראיית הפרי.

ב. ירקות חדשים משנה לשנה, מברך עליהם שהחיינו, והוא שיודע שהם משנה החדשה. והאוכל ירקות מבושלים חדשים באמצע הסעודה, שאין טעונים ברכת הנהנין לפניהם, יברך עליהם שהחיינו בלבד. ואין מברכים שהחיינו על כמהין ופטריות, אף שאין זמנם אלא בחורף.

ג. אם יש לפניו ב’ פירות חדשים, די בברכת שהחיינו אחת לשניהן, ואם אינם לפניו יברך שהחיינו על כל מין ממיני הפירות החדשים. ואפילו כיוון עליהם לפוטרם. מאחר והמין החדש- השני, לא היה לפניו, אינו נפטר.

ד. אורח שנכנס לבית בעל הבית, והביאו לפניו פרי חדש, ובירך עליו שהחיינו, ושוב חזרו והביאו לפניו פרי חדש ממין אחר, כיון שהמין האחר לא היה לפניו בעת שבירך שהחיינו בתחילה, צריך לחזור ולברך שהחיינו. אם אם המין השני היה לפניו בעת שבירך שהחיינו, כיון שבירך שהחיינו על פרי אחר, פטר את המין השני. והנכון שיביאום לפניו בזה אחר זה, ויברכו בכל פעם שהחיינו על הפרי החדש. ואין בזה חשש לברכה שאינה צריכה. ועל הצד היותר טוב ונכון שיכוין בפירוש שלא לפטור אלא את הפרי החדש שלפניו, כדי שיוכל לברך שהחיינו על הפרי החדש האחר בלי פקפוק.

ה. פירות של אילנות מורכבים מין בשאינו מינו, כגון תפוחי זהב ואשכוליות, צריך לברך עליהם שהחיינו. וכן המנהג.

ו. על גרעין מתוק של פרי חדש, כגון גרעין של מישמש, יש לברך ברכת שהחיינו, ואם בירך על הפרי שהחיינו וברכת הנהנין, אין צריך לברך על הגרעין שאוכל אחר כך.

ז. השוכח לברך שהחיינו באכילתו את הפרי בראשונה, שוב אינו יכול לברך שהחיינו כשאוכל שוב מהפרי. ואם ירצה יאמר שהחיינו בלי שם ומלכות. ומכל מקום טוב לברך שהחיינו על מין אחר, ויכוין לפטור את הפרי ששכח לברך עליו שהחיינו, או ישמע ברכת שהחיינו מאדם אחר שנתחייב בברכה זו.

ח. המברך על פרי חדש ברכת שהחיינו, לכתחילה נכון יותר להקדים לברך את ברכת הפרי, ואחר כך יברך ברכת שהחיינו, ואחר כך יטעם מן הפרי. ומכל מקום הנוהגים לברך ברכת שהחיינו תחילה, יש להם על מה שיסמוכו.

ט. יש הנוהגים לרקוח את האתרוג בסוכר ולעשותו ריבה, ולאוכל מהאתרוג בליל ט"ו בשבט, אין לברך עליו שהחיינו לכל הדיעות, הואיל וכבר בירך עליו שהחיינו בעת נטילתו עם הלולב ביום טוב של חג הסוכות, ובזה יצא ידי חובה גם מברכת שהחיינו על האכילה. שהרי הוא כבירך בשעת ראייה על פרי חדש, שאינו חוזר ומברך בשעת האכילה.

י. האוכל סאברס פעם ראשונה באותה שנה, מברך עליו שהחיינו כדין כל פרי חדש.

יא. אם בירך שהחיינו על ענבים כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך עליו שהחיינו, ובלאו הכי לא נהגו לברך שהחיינו על יין חדש, משום שאין בו כל כך שמחה, שיין ישן טוב יותר. ויש מחמירים שלא לאכול מהענבים החדשים עד שיביא תירוש לפניו, ומברך שהחיינו ומכוין לפטור את שניהם, ותבוא עליהם ברכת טוב.

יב. פרי שאינו מתחדש משנה לשנה, אפילו אם יש שנים רבות שלא אכל ממנו, אינו מברך עליו שהחיינו, ואין מברכים שהחיינו על בוסר, אלא כשהבשילו האשכולות של הענבים, וכן בכל פרי, שאין לברך עליו שהחיינו אלא אחר גומרו ולא כשהוא בוסר.

יג. האוכל בשר או עוף לראשונה בחייו, וכן כל מאכל או משקה שהוא שמח באכילתם או בשתייתם, אינו מברך שהחיינו.

יד. יש נוהגים בימי ספירת העומר שלא ללבוש בגד חדש, כל שאילו לובשו בשאר ימות השנה היה צריך לברך עליו שהחיינו. ויש המקילים בזה, וטוב לחוש בזה ממידת החסידות. וכשיש צורך להדר ללבוש את הבגד החדש בשבת שבתוך ימי הספירה, ולברך עליו שהחיינו. וכן במקום שמחת בר מצווה, או ברית מילה. אבל על פרי חדש יש להקל לברך עליו ברכת שהחיינו בימי ספירת העומר, ואין להחמיר בזה. ואף מי שנהג להחמיר בזה, יוכל לבטל מנהגו אף בלי התרה, אפילו אם היה ידוע שהוא חומרא.

טו. נוהגים להיזהר שלא לאכול פרי חדש בימי בין המיצרים, אבל בשבתות שבינתיים מותר ובפרט לצורך כבוד השבת. אך לאחר ראש חודש אב, אין ללבוש בגד חדש אף בשבת.

טז. אם שכח שפרי זה הוא פרי חדש בשבילו, ובירך עליו ברכת הנהנין בתוך ימי בין המיצרים, יברך עליו ברכת שהחיינו, ויאכל מן הפרי.

יז. פרי חדש שיתכן שלא יהיה בנמצא אחר ט’ באב, מותר לברך עליו שהחיינו בבין המיצרים, ואם אפשר יברך עליו בשבתות שבינתיים.

יח. חולה שהפרי החדש פותח את תיאבונו, מותר לברך שהחיינו על פרי חדש בימים אלה. וכן קטן שאינו מבחין בין ימים אלו לשאר ימות השנה, ומתאווה לפרי חדש, מותר לתת לו פרי חדש ולברך שהחיינו.

יט. מי שטעה ואכל פרי חדש בימים אלה בלי שהחיינו, לא יאכל עוד ממנו, ולאחר ט’ באב יברך שהחיינו על פרי חדש אחר, ויכוין לפטור פרי חדש אחד, ויכוין לפטור פרי חדש זה.

כ. העושה מצווה בפעם הראשונה בחייו, והיא אינה באה מזמן לזמן, או אם שוחט לראשונה אין לו לברך שהחיינו, שגם בברכת שהחיינו נקטינן דספק ברכות להקל. ולכן נער המניח תפילין חדשות לראשונה בחייו, אין לו לברך שהחיינו, אף אם מניחם ביום מלאת לו י"ג שנה ויום אחד, ונכון שיברך על טלית חדשה שהחיינו ויפטור את התפילין החדשות.

כא. וכן אישה המדליקה נרות שבת לראשונה בחייה, אינה מברכת שהחיינו. וכן אישה הטובלת במקווה טהרה בפעם הראשונה, אינה מברכת שהחיינו.