דיני ברכת היחיד- הגומל

 

א. צריך לברך ברכת הגומל בפני עשרה אנשים ושניים מהם תלמידי חכמים, כפי שכתוב: "וירוממוהו בקהל עם, ובמושב זקנים יהללוהו" ואם אין תלמידי חכמים מצויים בעיר, יברך אפילו שלא בפני תלמידי חכמים. ונהגו לברך ברכת הגומל אחר קריאת התורה, לפי שיש שם עשרה. ולכתחילה אין להקל לברך שלא בפני עשרה אפילו לגבי אישה. ומכל מקום בדיעבד מי שעבר ובירך הגומל שלא בפני עשרה אנשים, לא יחזור לברך שנית ברכת הגומל, אלא יאמר ברכה זו בלי שם ומלכות בפני עשרה אנשים.

ב. יש אומרים שאין המברך עצמו מצטרף לעשרה, שיהיה שם מניין לבד מהמברך. ומכל מקום המברך באופן כזה שאין שם עשרה אלא בצירוף המברך, יש לו על מה שיסמוך.

ג. מי שנתחייב בברכת הגומל, כגון שהיה חולה (ועלה למטה) ונתרפא, ועלה לעליית מפטיר, יש לו לברך ברכת הגומל אחר סיום ברכות ההפטרה, ולא בין קריאת התורה להפטרה.

ד. מי שנתחייב בברכת הגומל, כגון שנסע מעיר לעיר שיעור פרסה וכו’, ואינו עולה לקריאת התורה, וחבירו שגם כן נתחייב ברכת הגומל עולה לקרות בתורה, יכול לומר לו שיכוין עליו להוציאו בברכת הגומל, וגם הוא יתכוין לצאת, ויוצא ידי חובת הברכה בשמיעתו, שגם בברכת הגומל מהני שפיר דין "שומע כעונה".

ה. מי שהתחייב בברכת הגומל, לכתחילה ישתדל לברך ברכה זו בתוך ג’ ימים, ואפילו שלא בפני ספר תורה ובשעת קריאת התורה, ושלא בפני ב’ חכמים, רק שיהיו שם עשרה. שאין להמתין ולאחר בשביל זה ברכה זו. ואם איחר מלברך ברכת הגומל יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה, אלא שנכון שלא לאחר יותר מג’ ימים.

ו. אם נתחייב לברך הגומל בערב יום טוב, טוב להשתדל לברך ביום טוב, או על כל פנים קודם שיעבור הרגל.

ז. הנוסע מעיר לעיר בכל רחבי הארץ, אם יש בנסיעתו כשיעור פרסה, שהוא שעה וחומש (72 דקות), בין ברכבת ובין באוטובס וברכב פרטי, צריך לברך אחר כך ברכת הגומל. ואם נוסע מעיר לעיר פחות משיעור זה, לא יברך בשם ומלכות. ואם יש בהליכה וחזרה בו ביום שיעור פרסה, מברך בשם ומלכות, אף נסע מחצית שיעור פרסה בבוקר, ומחציתה בלילה.

ח. והוא הדין בכל זה לעניין תפילת הדרך, הנוסע מעיר לעיר שיעור פרסה, מברך תפילת הדרך עם צאתו מהעיר. ואין צריך לעצור את הרכב כדי לברך תפילת הדרך, אלא יכול לברך כשהוא נוהג ברכב. ואין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום. אבל אם דעתו ללון בעיר, ואחר כך נמלך ויצא מהעיר כדי לשוב לביתו, צריך לחזור ולברך תפילת הדרך פעם נוספת. ואין לאומרה כשעדיין בתוך העיר, אלא לאחר שיצא מהעיר ויתחיל בנסיעתו בכביש בין עירוני. ואם שכח לאומרה, יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע בתוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה. ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.

ט. הנוסעים בכבישים שמצויה בהם סכנה, כגן בכבישי יהודה ושומרון בזמן הזה, שמצוי בהם יידוי אבנים וכו’, מברך הגומל אפילו אם נסע פחות משיעור פרסה. ואם נוסע בכבישים אלה כל יום, יברך ברכת הגומל ביום שבת, לפטור כל נסיעותיו במשך השבוע.

י. הנוסע מעיר לעיר שיעור פרסה, יש אומרים שלא יברך ברכת הגומל אלא בחזרתו למקומו, אם דעתו לחזור תוך 30 יום. אבל בהליכתו לא יברך. ויש חולקים. ואם בירך אף בהליכתו, יש לו על מה שיסמוך.

יא. לפיכך הנוסעים להשתטח על קברי צדיקים, ושוהים שם יומיים או שלושה, ונסעו שיעור פרסה, נכון שלא יברכו הגומל עד שישובו למקום מגוריהם. ואף על פי שיש נוהגים לברך, מאחר ואין המנהג בזה מפורסם לכל, נכון שלא להרבות בברכות. ומכל מקום המברך יש לו על מה שיסמוך.

יב. הטס במטוס מעיר לעיר שיעור של שעה ושתיים עשרה דקות, כשמגיע למחוז חפצו לשלום יברך ברכת הגומל, אף על פי ששדה התעופה קרוב למקום מגוריו, שגם זה בכלל הולכי מדברות ודרכים. ואם טס פחות מזמן זה, אינו מברך, וכדין הנוסע במכונית מהירה, שאם שהה בדרך פחות משיעור שעה וחומש, אינו מברך ברכת הגומל, אף אם באוטובוס שיעור הנסיעה הוא שעה וחומש. והטס הלוך- וחזור בו ביום, ובצירוף ההליכה והחזרה יש שיעור שעה וחומש ששהה בטיסה, מברך הגומל, בשם ומלכות.

יג. חיילים הצונחים ממסוק וכו’, ורוצים לברך אחר כך ברכת הגומל, כדין הנוסע במקומות ששכיח בהם ההיזק, שמברך אפילו פחות משיעור פרסה, יש להם על מה שיסמוכו לברך הגומל.

יד. בכל חולי צריך לברך, אפילו אינו חולי של סכנה, ולא מכה פנימית, אלא כל שעלה למטה וירד, צריך לברך. פצועי תאונת דרכים שנפלו למשכב, צריכים לברך הגומל לאחר שיבריאו. וכל שכן שהיה חולה בכל גופו שכיוצא מחללין עליו את השבת על ידי גוי, שצריך לברך ברכת הגומל. אלם מי שחש בראשו, או במעיו ולא נפל למשכב, אין זה בכלל חולה, ולכשחלפו הכאבים אינו מברך הגומל. אלא אם כן היה לו חום.

טו. חולה עיניים שיש בעיניו ציר או דמעות, או מוגלה וסובל מכך, לאחר שנתרפא מברך הגומל בשם ומלכות. ואפילו אם לא עלה למיטה. ומי שעבר ניתוח בעיניו, אף שלא הוצרך לאישפוז, צריך לברך ברכת הגומל.

טז. מי שעבר ניתוח שבר, או טחורים וכו’, וכן כל ניתוח מן החלל ולפנים, לאחר שנתרפא צריך לברך ברכת הגומל.

יז. מי שנתקף בחולי מדי פעם, כל פעם שמחלים ונעשה בריא מברך הגומל, אף שהרופא אומר שחולי זה יחזור אליו.

יח. מי שהתעלף אינו מברך הגומל, אלא אם כן נסע מעיר לעיר שיעור פרסה, שאז יברך הגומל ויכוין לפטור גם את מה שהתעלף.

יט. מי שחלה בשפעת ונפל למשכב באופן שהוא גרם לעצמו החולי על ידי חוסר זהירותו, לכשיתרפא מחוליו צריך לברך הגומל בשם ומלכות, ככל חולה שנתרפא.

כ. מי שניסה לאבד עצמו לדעת על ידי שתיית רעל מסוכן וכו’, ועל ידי טיפול נמרץ שב לאיתנו והבריא, אינו מברך ברכת הגומל, שאן זה מברך אלא מנאץ.