ניחום אבלים,ביקור חולים בשבת דין תענית בשבת ועוד

 

א. מותר לנחם אבלים בשבת, ואומרים לאבל בשבת: שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא. ולא יאמר לו כדרך שאומר בחול "תנוחם מן השמים". אלא יפייסנו בדברי חיזוק ומוסר. ואמרו בגמרא, שבקושי התירו לנחם אבלים בשבת, ולכן מה שיש נוהגים שבכל ימות השבוע אין הולכים לנחם רק בשבת, לא יפה עושים. ומכל מקום אין נוהגים היום לנחם אבלים בשבת, אלא אם כן הולכים לבית האבל כדי לעודדם ולחזקם משברון לבם. (ילקו"י ד/א רעז)

ב. אין השבת מפסיקה לאבילות, והיא עולה למנין שבעה, וכל דיני אכילות נוהגים בשבת, מלבד דברים שבפרהסיא, ולכן מותר ללבוש מנעליו בשבת, ולהחליף בגדיו העליונים.

ג. מותר לבקר את החולה בשבת, ולא יאמר לו בדרך שאומר לו בחול, אלא אומר לו: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא וכו’. (ילקו"י ד/א שעח)

 

 

ד. אסור להתענות בשבת, אפילו על צרות וגזרות קשות. ואם מתכוין להתענות, אסור אפילו אם מתענה תענית שעות בלבד. (ילקו"י ד/א שעט)

ה. ימהר לאכול אחר התפילה, קודם שיעבור שש שעות מהיום. ואפילו אם הוא לומד או מתפלל ובשביל זה הוא מתעכב מלאכול, גם בזה אסור. ולכן על שליחי הציבור שלא להאריך יותר מדאי בתפילתם, כדי שהקהל יוכלו להגיע לביתם ולקדש ולאכול קודם ו’ שעות מהיום.

ו. מי שיודע שיאריכו בתפילה עד חצות, נכון שישתה בבוקר קודם שחרית מים או קפה ותה, בין בשבת בין ביום טוב, ובין בראש השנה. (ילקו"י ד/א שפ)

ז. הרואה חלום רע בליל שבת, אין לו להתענות בשבת, אפילו אם החלום הוא אחד משלשה חלומות רעים שהוזכרו בפרק הרואה ובשולחן ערוך (סימן רפח), אלא יקדיש את יום השבת ההוא ללימוד תורה, ולקריאת תהלים כפי כחו. וימנע משיחת חולין, ונרצה לו לכפר עליו. ואם לבו דוה עליו ביותר, ונפשו עגומה מאד, ומצטער צער גדול, מותר לו להתענות בשבת, וכל היום ישב בבית הכנסת ויעסוק בתורה כפי כחו, כדי שייקרע רוע גזר דינו. [ובפרט אם יודע בעצמו שחלומותיו מתקיימים]. ויאמר עננו בסוף אלהי נצור. והוא הדין בכל זה גם ביום טוב, אף על פי שביום טוב יש בו גם מצות שמחה. ומכל מקום אין המתענה בשבת אומר את ברכת הקידוש בשם ומלכות, כיון שאינו שותה רביעית יין מכוס הקידוש, ואין קידוש אלא במקום סעודה. וצריך להתענות ביום ראשון כדי לכפר על מה שביטל עונג שבת, ושב ורפא לו. ואם קשה לו להתענות ביום ראשון, יתענה אחר כך. (ילקו"י ד/א שפ)

ח. אם חלם שמצווים לו בשמים להתענות בשבת, או לעבור על איסור קל שבקלים, אסור לו לשמוע לחלום זה, בין שחלם הוא בעצמו, בין שחלמו עליו אחרים. (ילקו"י ד/א שפ)

ט. אסור לבכות בשבת, ולא להביא את עצמו לשום צער. אבל אדם שיש לו עונג אם יבכה, כדי שילך הצער מלבו, יש אומרים שמותר לו לבכות בשבת. (ילקו"י ד/א שפא)

     

י. יהיה שולחנו ערוך ומיטה מוצעת יפה ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה ויברך על היין בורא פרי הגפן, והוא נקרא קידושא רבה. ונהגו לומר קודם הקידוש מזמור לדוד ה’ רועי לא אחסר וגו’, ושמרו בני ישראל וגו’. על כך ברך ה’ את יום השבת ויקדשהו. ואחר כך יטול ידיו, ויבצע על לחם משנה כמו בלילה, ויסעוד. (ילקו"י ד/א שפב)

יא. גם בקידוש של בוקר צריך שיהיה במקום סעודה, ושלא יטעום כלום קודם הקידוש, כמו בקידוש של לילה. (ילקו"י ד/א שפב)

יב. ומיהו מותר לשתות תה או קפה, אפילו עם סוכר, קודם תפילת שחרית, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש. וטוב להחמיר שלא לתת מעט חלב על הקפה או התה קודם התפילה. אלא אם כן הוא אדם חלש. (ילקו"י ד/א שפג)

יג. מותר לתת עוגה או פירות לקטן בשבת, קודם תפילת שחרית, וקודם הקידוש, ובפרט במקומות שמאריכים בהם בתפילת שחרית ומוסף של שבת. (ילקו"י ד/א שפד)

יד. חולה שעל פי ציווי הרופאים עליו לאכול בבוקר קודם תפילת שחרית, נכון שיקדש תחילה, וישתה כמלוא לוגמיו, ואחר כך יאכל פת או עוגה לכל הפחות כזית, כדי שיוכל אחר כך להתפלל בלי פקפוק. ויחזור ויקדש גם לאחר התפילה. (ילקו"י ד/א שפד)

טו. אף הנשים אסור להן לאכול ולשתות קודם הקידוש בליל שבת. אבל ביום שבת, אם הן רגילות להתפלל שחרית, מותר להן לשתות תה או קפה [אף עם סוכר] קודם התפילה. ואם אינן רגילות להתפלל שחרית, אסור להן לטעום כלום קודם הקידוש. ויש אומרים שבכל אופן מותר להן לאכול לפני קידוש של שחרית. ולכן אשה מינקת וחלשה יכולה לסמוך על דבריהם לאכול בלי קידוש של בוקר. (ילקו"י ד/א שפה)

טז. מן הדין מותר לאכול אכילת עראי, כגון פת עד כביצה, ופירות [אפילו הרבה], בלי קידוש, בין שחרית למוסף, בין בשבת בין בימים טובים, ואפילו בראש השנה קודם התקיעות, או בסוכות קודם נטילת לולב. ומכל מקום אין להקל בזה אלא לאדם חלש, ובאופן שאין לו אפשרות לקדש על היין תחילה. אבל כשיש לו אפשרות לקדש תחילה, יקדש ויאכל כזית עוגה או יותר עד כביצה, ואחר כך יאכל פירות ומגדנות כאשר תאוה נפשו. ואחר תפילת מוסף יחזור ויקדש על היין ויסעוד סעודת קבע, לצאת ידי חובת סעודה שניה של שבת, שהרי אין יוצאים ידי חובת סעודת שבת אלא בפת.

יז. שליח ציבור הקורא בתורה בכמה מנינים, והוא מרגיש חולשה, מותר לו גם כן לאכול אכילת עראי בלי קידוש בין שחרית למוסף, כשאין לו אפשרות לקדש על היין קודם אכילתו. אבל אין להתיר אכילת פת יותר מכביצה לפני תפילת מוסף, בין בשבת בין בימים טובים.

יח. המקדש על היין בשבת, וטועם אחר כך כזית עוגה, ושותה משקאות קלים, אין לו לברך על המשקאות, שברכת היין פוטרת גם מברכה ראשונה. ואפילו אם המשקים לא היו לפניו, אלא שהיה בדעתו עליהם. ואף שברכת היין שבירך היתה למצוה, ולא קבע עצמו לשתיית יין אלא בדרך עראי, לצורך הקידוש בלבד, אף על פי כן ברכת היין פוטרת שאר המשקים. ואין צריך להחמיר לשתות מים סמוך לקידוש.

יט. במקום שאין יין כשר מצוי, יקדש על חמר מדינה. ואם אין לו חמר מדינה, יאמר הפסוקים אם תשיב משבת רגלך וכו’, ושמרו בני ישראל וכו’ ויברך המוציא ויאכל. וגם בקידוש של בוקר אין לקדש על קפה או תה, או שאר משקים. אך בשעת הדחק שאין לו יין וחמר מדינה, יברך שהכל ויועיל לו במקום קידוש.

 

 

כ. ירבה בשבת בפירות ומגדים ומיני ריח, כדי להשלים מנין מאה ברכות. וגם הנשים צריכות להשלים מאה ברכות, ולכן אם אינן יכולות להשלים מאה ברכות בברכת הפירות וכדומה, תתפללנה גם תפילת מנחה.