דיני קדימה בברכות, שהעיקר פוטר את הטפלה ועוד

 

א. ברכת בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה קודמת לברכת שהכל נהיה בדברו, מפני שהם ברכות מבוררות יותר מברכת שהכל, שהיא ברכה כוללת. ומכל מקום אם בירך שהכל תחילה לא פטר שאר מינים שלפניו מברכת בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, שאף על פי שאמרו חז"ל: "על הכל אם אמר שהכל, יצא", אין זה אלא באופן שנתכוין בברכת שהכל לפטור את פרי העץ, או את פרי האדמה, מה שאין כן בזה. וכן אם הקדים ובירך "בורא פרי האדמה" על פרי האדמה, ולפניו גם פרי העץ, לא נפטר פרי העץ בברכת בורא פרי האדמה, הואיל ולא נתכוין בפירוש לפוטרו. אבל אם נתכוין לפוטרו יצא.

 

 

ב. כל שהוא עיקר ועימו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. בין מברכה שלפניה ובין מברכה שלאחריה. ולכן אין מברכים על הגבינה או הריבה שבתוך העוגה, אף אם אוכלן בפני עצמן, ואפילו אם אוכל מהעוגה, וטועם מהגבינה המונחת לפניו בצלחת בפני עצמה, כדי ללפת את העוגה, או מטבל בריבה, כיון שהיא טפילה לעוגה, ובאה ללפת את העוגה, אין מברכים על הגבינה או על הריבה.

ג. האוכלים פירות אחר גבינה, בתוך הסעודה בלא פת, כדי למתק את הפה מן הגבינה, נכון יותר לאכול מהם בתחילה בלא פת, כדי לברך עליהם, וטוב יותר שיכוין בברכת המוציא שאינו רוצה להוציא בברכתו את הפירות, שבכל מקום שיש מחלוקת טוב שיכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובה.

ד. האוכל "קרמבו", טוב שיאכל את הביסקויט יחד עם הקרם, ואז יברך שהכל בלבד. וכן האוכל גלידה בגביע, אינו מברך על הגביע, שנפטר בברכת שהכל על הגלידה שהיא העיקר.

ה. האוכל מן העיקר פחות מכשיעור ברכה אחרונה, ומן הטפל אוכל כשיעור, וכגון שאוכל בשר או דגים, והם העיקר, ואוכל עימם פת כדי להעביר את מליחות הדגים, והיא טפילה, כיון שאכל פת כשיעור צריך לברך ברכת המזון.

ו. יש אומרים שהעיקר פוטר את הטפילה בין שאוכל את הטפילה לפני העיקר ובין שאוכל את הטפילה אחר העיקר. ויש אומרים שאם אוכל את הטפל קודם העיקר מברך על הטפל שהכל. ויש אומרים שמברך על הטפל כברכתו. וכן נראה העיקר.

ז. גלידה שבין שני ביסקוויטים (קסטה), אם רוצה לאכול רק את המילוי, ואוכל הרקיקים רק מפני שהם שם, יברך שהכל על הגלידה ופוטר הרקיקים. אבל אם רצונו ומטרתו לאכול גם את הביסקוויטים, מכיון שהוא רעב קצת, יש לברך בורא מיני מזונות על הביסקוויטים, ולפטור את הגלידה. וכן אם רוצה לאכול את הביסקויט בפני עצמו, רשאי לברך בורא מיני מזונות תחילה, ואחר כך יברך שהכל על הגלידה. ואם הגביע עשוי מקמח תירס או מקמח תפוחי אדמה, בודאי שברכת שהכל פוטרת הכל בכל עיניין, ולכן יש לברר קודם הברכה ממה נעשה הגביע, כדי לדעת ברכתו.

ח. האוכל גלידה בגביע, אינו מברך על הגביע אף אם נשאר לבסוף הגביע, ואוכלו לבדו.

ט. האוכל, שלא בתוך הסעודה, תבשיל או אורז, ומונח לפניו בצלחת חתיכת עוף, או שניצל או בשר, אם הבשר מעורב עם האורז, גם כשאוכלו לבדו אינו מברך על הבשר, שהוא טפל לגבי האורז. אבל אם הבשר מונח בנפרד בצד הצלחת, ואוכלו בפני עצמו בלי האורז, מברך גם על הבשר. בין אם אוכלו לבסוף בין אם אוכלו באמצע, ואוכל כף מהאורז ואחר כך מהעוף בנפרד. ובפרט אם הבשר נתבשל בקדרה אחרת. ואם אוכל הבשר יחד עם האורז, אינו מברך על הבשר. והאוכל אורז ואפונה מעורבים זה בזה, או אורז וגזר וצימוקים מעורבים, מברך בורא מיני מזונות בלבד. ואם יש לפניו אורז ואפונה בצלחת אחת, כל מין בנפרד, ואחר שסיים לאכול האורז אוכל האפונה בנפרד, מברך על האפונה בורא פרי האדמה. וכן אם אוכל אורז עם מלפפון חמוץ, או זיתים כבושים, אם אוכל המלפפון יחד עם האורז אינו מברך, מכיון שנחשב כטפל, אבל אם אוכל המלפפון אחר כך לבדו, מברך עליו בורא פרי האדמה, ועל הזיתים בורא פרי העץ. שאין אכילת המלפפון באה להעביר טעם האורז, ולכן אינה חשובה כטפל.

י. האוכל עוגה ושותה עימה תה או קפה, צריך לברך על העוגה בורא מיני מזונות, ועל המשקה שהכל נהיה בדברו, שאין ברכת בורא מיני מזונות פוטרת המשקה, ולא חשיב כעיקר וטפל. וגם כשהובאו לו העוגה והתה ביחד, מקדים לברך בורא מיני מזונות על העוגה, ואחר שטעם מהעוגה יברך שהכל על התה או על הקפה. ואחר כך יוכל לשרות את העוגה בתוך התה או הקפה כאשר ירצה. ואם אוכל כזית מן העוגה, מברך לבסוף על המחיה בלבד, לפי שהמנהג שאין מברכים בורא נפשות על תה חם, או על קפה.

יא. אף על פי שהלכה רווחת שהעיקר פוטר את הטפל בברכה ראשונה, אם הטפל חביב בעיניו כמו העיקר, יקדים לברך על הטפל, ואחר כך יברך על העיקר.

יב. האוכל מיני פירות עם פת הבאה בכיסנין, ואין לו ליפתן אחר, ומלפת בפירות אלה את העוגה, אף שיאכל מהפירות באמצע בלי העוגה, אינו מברך על הפירות, מכיון שאין כוונתו באכילת הפירות אלא ללפת בהם את העוגה, הוו הפירות כטפל לגבי העוגה, ואין לברך עליהם, שספק ברכות להקל. אולם האוכל פירות לבד בתוך אכילת פת הבאה בכיסנין, ואינו מלפת ביחד, בודאי שאין האחד נפטר בברכת האחר. ורק כשמלפתם בהם אינו מברך. וכן בבשר ודגים או גבינה. אלא אם כן אוכל פת אחר הדגים כדי להעביר מליחות הדג, שאינו מברך על הפת, כמבואר.

 

 

יג. אין המברך מוציא אחרים בברכת הנהנין אלא אם כן יאכל וישתה עמהם, ואז יוצאים בשמיעתן שמכוונים אליו, אפילו לא יענו אמן.

יד. אין יוצאים ידי חובה בשמיעת הברכה מאחר, אלא אם כן שמעו את הברכה מתחילתה ועד סופה, ונתכוונו לצאת בה ידי חובה, והמברך נתכוין גם כן להוציאם ידי חובתם.

טו. השומע ברכה מחבירו ונתכוין המברך להוציאו ידי חובה בברכתו, וגם הוא נתכוין לצאת, וענה אמן אחר ברכת חבירו, ושוב נמלך בדעתו שלא לאכול או לשתות כלל, אינו רשאי להימלך, אלא חייב לטעום כל שהוא כדי שתחול הברכה עליו, ולא תהיה כברכה לבטלה לגביו, וכן אינו רשאי לחזור לברך בעצמו, שאמר וקיימא לן שומע כעונה וגם ענה אמן הרי הוא כמוציא הברכה מפיו, ואם יברך אחר זה הוי כברכה לבטלה. אבל אם לא ענה אמן אחר המברך, רשאי להימלך שלא לאכול או לחזור ולברך.

טז. מי שמסופק אם חייב לברך איזו ברכה או אינו חייב, רשאי לשמוע הברכה מפי חבירו שהוא חייב בודאי באותה ברכה, באופן ששניהם מכוונים לצאת בברכה ההיא, ואין בזה שום חשש איסור לברכה לבטלה, שהרי הוא כאילו התנה מעיקרא, שאם הוא חייב באותה ברכה הרי הוא יוצא ידי חובה בברכת חבירו, ואם לאו, אינו מכוין לצאת ידי חובה כלל, מאחר שאינו צריך לכך.

 

 

יז. כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה, ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך, ויש אומרים שאפילו לא דילג אלא תיבת העולם לבד, צריך לחזור ולברך, שמלך לבד אינה מלכות. ויש חולקים. וספק ברכות להקל.

 

 

יח. אין עונים אמן אחר ברכות עצמו, אלא כשמברך ב’ ברכות או יותר, שהם סוף הברכות כמו בברכת יהללוך, ובברכת ישתבח, ובברכת שומר את עמו ישראל לעד, ובברכת הפורס סוכת שלום וכו’, ובברכת המברך את עמו ישראל בשלום, ובברכת בונה ירושלים, ובסיום ברכות ההפטרה.

יט. השומע אחד מישראל שמברך אחת מכל הברכות, אף על פי שלא שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה, וגם אינו חייב באותה ברכה, חייב לענות אחריו אמן. אבל אם היה המברך אפיקורוס או כותי, אין עונים אחריו אמן. אפילו אם שמע את הברכה מתחילתה ועד סופה אינו עונה אחריו אמן. במה דברים אמורים – בנוצרי, אבל אם שמע ברכה ממוסלמי עונה אחריו אמן. וכן השומע ברכה ממחללי שבת בזמנינו, עונה אחריו אמן.

כ. מי שבירך על איזה דבר, ושינה ממטבע הברכה, או שדילג הזכרת שם שמים, אין עונים אחריו אמן.