דין הדחת כלים וטבילתן בשבת ועוד

 

 

א. כלי שתיה מותר להדיח כל היום, אף אינו צריך אלא לכוס אחד, שכל היום ראוי לשתיה.

ב. מותר להדיח כוס כסף של קידוש, אחר הקידוש של בוקר, אף שאין משתמשים בכוס זה אלא לקידוש. שסוף סוף כוס זה ראוי לשתות בו, ואין קבע לשתיה. ובפרט שכוונתו למנוע השחרת הכוס כסף אם לא ידיחו אותו מיד. וכן אם מדיח כוס כסף ומניחו בויטרינה שבבית לנוי וליופי, מותר להדיחו בשבת, שזה גופא מיקרי צורך שבת.

ג. יש אומרים שאסור להבריק כלי כסף במשחה נוזלית, על ידי שפשוף בנייר עתון. ונכון להחמיר בזה. (ילקו"י ד/ד כה בהערה)

ד. מותר להדיח את החלונות עם ספריי מיוחד לניקוי חלונות על ידי שפשוף בנייר עתון, כל שכוונתו להעביר את הלכלוך שהצטבר על החלונות, ולא לשם הברקה בלבד. וברור שיש להקפיד לעשות כן בלי לקרוע מהעתון. (ילקו"י ד/ד כו בהערה)

ה. מותר לנקות את המשקפיים בשבת במים, וממידת חסידות שלא לנקותם היטב, אלא בהעברה בעלמא. (ילקו"י ד/ד כו)

ו. אם הצטברו הרבה כלים מלוכלכים, ואם לא ידיחם בשבת הדבר יגרום להפצת ריח רע, או שלא יוכל להכנס למטבח, מותר לו להדיחם בשבת, שהרי אין כוונתו בהדחה משום הכנה לימות החול, אלא משום סידור הבית.

ז. בתי חולים שיש להם צורך מטעמי היגיינה להדיח את הכלים אחר הסעודות בשבת, למרות שאין בכלים אלה שום צורך לשבת, יש להקל בזה. (ילקו"י ד/ד טו בהערה)

ח. אף אם האינו יהודי ידיח הכלים במים חמים מהבוילר, אין צריך למונעו, שעושה על דעת עצמו. (ילקו"י ד/ד טז בהערה)

ט. אם יודע שיצטרך לאכול בשבת סעודה נוספת לאחר סעודה שלישית, מותר להדיח את הכלים הנצרכים לו, אף לאחר סעודה שלישית. (ילקו"י ד/ד כ)

י. ראוי להחמיר שלא להדיח את הכלים שאכל בהם בשבת שחרית, כל שיש לו בביתו מערכת כלים נוספת נקיה. (ילקו"י ד/ד כא)

יא. מותר להדיח כלים באמה או במשחת כלים בשבת. ואף מותר לערב אבקת כלים במים, ואין לחוש בזה לאיסור לישה בשבת, או איסור מוליד בהולדת הקצף.

יב. מותר לשפשף את הכלים בשבת בליפה הנקראת "ננס" העשויה מחומר סינטטי שאינו בולע כלל. אך אין להקל להשתמש בספוג בשבת. (ילקו"י ד/ד כד)

יג. אשה שאי אפשר לה להדיח הכלים בלא בתי ידים של גומי, מותר לה להדיח את הכלים עם בתי ידים על ידיה, אבל לא תשפשף ותדחוק ידה עם בתי ידים על הכלי לנקותו היטב.

יד. מותר להניח בשבת את הכלים שאכל בהם, בתוך מדיח כלים חשמלי [שאינו פועל], כדי שלא ייראו הכלים המלוכלכים בבית או במטבח, ואין לאסור בזה משום הכנה, ובלבד שלא יסדרם בתוך המדיח כלים, אלא יניחם שם ככל העולה בידו, ולא יסדרם אלא במוצאי-שבת. וכל זה כשדרכו להניחם שם כך בימות החול, ואין מטרתו כדי לחסוך זמן במוצאי שבת.

טו. כבר נתבאר לעיל שכלי סעודה חדשים שנקנו מן הגוי ולא הטבילום מערב-שבת, ירא שמים לכתחילה ייצא ידי חובת כל הפוסקים ויתן את הכלי לאינו יהודי במתנה ויאזור וישאלנו ממנו, ואז אין הכלי צריך טבילה לעולם. [ומה שנותן את הכלי במתנה לגוי בשבת, אין לחוש בזה משום נתינת מתנה בשבת, מאחר שהוא לצורך השבת]. ואם אי אפשר לו לתת אותם לגוי במתנה בשבת, לדידן מותר להטבילם בשבת אף לכתחילה. וקודם הטבילה יברך "על טבילת כלים" כמנהגו בימי החול. והאשכנזים מחמירים שלא להטביל כלים חדשים בשבת, ואולם כלי שראוי לשאוב בו מים מהמקוה, מותר להם לשאוב בכלי זה מים ולהטבילו בדרך זו. ואז גם יברכו בלחש על הטבילה. (ילקו"י ד/ד כז)

טז. כשיש ספק אם הכלי צריך טבילה או לא, מותר אף לדעת הרמ"א להטביל את הכלי בשבת אף לכתחילה. ובכל אופן אשכנזי שעבר והטביל כלים בשבת, אפילו במזיד, מותר גם לו להשתמש בהם בשבת. (ילקו"י ד/ד ל)

יז. אסור להשחיז בשבת את הסכין אף שלא בריחיים, אלא שמעבירו על גבי עץ או אבן וכדומה, מפני שדומה למוחק. וכן אסור לשפשף בשבת את הסכין כדי להסיר ממנו את החלודה. (ילקו"י ד/ד לב)

יח. כוס יין ששתה ממנו אינו יהודי מותר להדיחו בשבת, ואף שאסור לשתות מכוס זו בלי הדחה מפני שיירי היין שבכוס, ואם כן נמצא זה כמתקן את הכלי בשבת, אף על פי כן מותר, מכיון שהכלי עצמו של היתר הוא. (ילקו"י ד/ד לב)

 

 

יט. מאכל שאיסורו מדרבנן, כגון שנפל עוף לחלב רותח, אין להוסיף על התבשיל או על החלב בשבת כדי לבטלו בשישים, שהדבר נראה כמתקן את התבשיל ומכשירו לאכילה.

כ. איסורים של תורה כנבילה וכדומה, שנתערבו בהיתר יבש ביבש בשבת, אין להוסיף עליהם עד שיעור שישים של היתר כדי לבטלם, ושאף שאין בזה איסור מתקן מנא, שהרי אינו מתקן את התבשיל, אלא מונע שלא ייאסר בבישול, [ולא דמי לסעיף הנ"ל שע"י ההוספה מכשיר את התבשיל ומתירו לאכילה], מכל מקום מאחר שברצונו לבשל תערובת זו, נחשב כמכין משבת לחול. אבל ביום טוב, אם רוצה להרבות שיעורו כדי שיהיה בטל בשישים קודם שיבשל, רשאי לעשות כן. ויש להקל בזה אף לדעת הרמ"א. (ילקו"י ד/ד לג)