דיני חולה שיש בו סכנה-בשבת

 

 

א. כל מכה פנימית [שבחלל האדם], מחללין עליה את השבת, דחשיב כחולה שיש בו סכנה. ודווקא שנחלה אחד האברים הפנימיים מחמת מכה או בועה וכיוצא בזה, אבל מיחושים בעלמא אינם נחשבים מכה, וכן כשאין חשש סכנה אין לחלל את השבת. (ילקו"י דד ריט)

ב. מכה של חלל אינה צריכה אומד, ואפילו אין שם בקיאים וגם החולה אינו אומר כלום, עושים לו כל מה שרגילים לעשות לצורך זה בהול. ואף-על-פי שאין סכנה במניעת הטיפול ההוא, מכל מקום כיון שיש בחולי זה סכנה ויש קצת צורך בדבר ההוא, ורגילים לעשותו בחול, מותר לעשותו גם בשבת. אבל כשיודעים ומכירים באותו חולי שאפשר להמתין עד למוצ"ש, ואין בזה אפילו ספק סכנה, אסור לחלל עליו את השבת, אע"פ שהיא מכה של חלל.

ג. אם החולה מרגיש מיחוש גדול שהרופא אומר שיש בזה ספק פיקוח נפש, שמא יש קלקול באחד האיברים הפנימיים, כגון כאבי בטן חזקים מאד, שיש לחוש שמא החולה קיבל התקף פנדציט, מחללין עליו את השבת ככל ספק פיקוח נפש. (ילקו"י דד ריט)

ד. אף דנקטינן לדינא כדעת מרן השולחן ערוך לעשות כל צרכי החולה אפילו אם אין סכנה במניעתם, מכל מקום כל זה בדברים שעושים לצורך החולה עצמו, וכגון במיני מאכל או בתרופות וכדומה. אבל לענין רישום מידת החום של החולה בשבת, אין להקל, זולת היכא שמניעת הרישום תגרום לחשש סכנה, וכגון שיש צורך לעקוב אחר מידת החום בכל כמה שעות. ומיהו לכתחילה בתי חולים שהרגילות אצלם לטפל בחולים כאלה, נכון שיכינו מבעוד יום מהדקים, וירשמו בדף את מדות החום שיש במד-חום, ובשבת יניחו את המהדק בסמוך לסיפרה שהיא מידת החום, וכך יוכלו לעקוב אחר מידת החום של החולה בלי לרשום.

ה. אדם שהוכה בחוזקה על-ידי ברזל ונפצע, יש לחוש שמא נגרם לו זיהום על-ידי החלודה, ויש לטפל בו למניעת זיהום וחשש סכנה. ואם יש צורך מחללין את השבת לצורך זה. אולם הדבר ברור שאין מחללין את השבת על כל שריטה מסכין, או חתך שאינו עמוק.

ו. מי שנתפס אצבעו בדלת עם חתיכת מתכת, או מחלון שבור, והרופא אומר שאין בדבר שום חשש של סכנה, צריכים לשמוע לרופא, ולא לחוש בזה מצד מכה של ברזל.

ז. אדם שנשכו אחד מזוחלי עפר הממיתים, כגון עקרב [אפילו עקרב שחור], וכן אם נשכו כלב שוטה, הרי הוא בכלל פיקוח נפש ומחללין עליו את השבת להביאו לבית החולים ולעשות עבורו כל הנצרך לרפואתו. וגם כשיש ספק אם בעל חיים זה ממית, מחללין את השבת. וכן מי שנשכו נחש ויש ספק אם הדבר יביאו לידי סכנה, מחללין עליו את השבת מספק.

ח. אדם שהוכש על-ידי נחש, והצליח אחר כך להורגו, צריך להביא את הנחש לבית החולים, אפילו בשבת, ואפילו דרך רשות הרבים גמורה, לשם זיהוי כדי שיוכל על-ידי כך לקבל טיפול מדוייק ויעיל. (ילקו"י דד רכה)

ט. במקומות שדרך הנחשים להמית, אפשר אפילו אם היה מתכוין בצידתו לרפואה מותר לצודו בשבת, שהרי מצוה לבערו מן העולם כדי שלא יהרוג בני אדם. (ילקו"י דד רכד)

י. אדם שבלע רעלים או כל דבר שיש בו סכנה, מחללים עליו את השבת. (ילקו"י דד קכה)

יא. יש אומרים שמותר לרפאות חולה שיש בו סכנה בשבת גם ברפואה סגולית שאינה על דרך טבע הרפואה, כגון כתיבת קמיע, וכדומה, אף שהיא כרוכה בחילול שבת דאורייתא. ובלבד שהדבר נעשה על-ידי אדם בקי שהוא בבחינת איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא, שהנסיון הוכיח שרפואה סגולית זו מועילה, וכגון שכמה אנשים ניצלו ממות על-ידי קמיע זה וכותבו. ויש חולקים. והעיקר לדינא שיש לסמוך על דעת המקילין בזה כל שאין הדבר סובל דיחוי. אבל במקום שאפשר להמתין למוצאי שבת בודאי שאין להקל לעשות רפואה סגולית בשבת כשהדבר כרוך בחילול שבת. (ילקו"י דד רכה)

יב. אסור לחלל שבת אפילו באיסור דרבנן כדי לשלוח מברק או מכתב, או שליח מיוחד, לאיזה צדיק כדי שיתפלל עבור חולה שיש בו סכנה. ואפילו אם הוא מופלג בחסידות ומוכר כמי שתפילתו התקבלה פעמים רבות לפני המקום ברוך הוא. אבל אם החולה דורש שיעשו זאת עבורו, יש לעשות את כל המאמצים לשכנעו להמנע מכך, ואם עומד על דעתו שהשליח יסע בשבת לאותו צדיק, מותר אף להטעותו שכאילו הודיעו לצדיק, ולא יעשו זאת. ואם אין דרך אחרת יש לעשות כן על כל פנים על-ידי שליח גוי. (ילקו"י דד רכו)

יג. מכל מקום מותר לערוך תפילת "מי שברך" לחולה בשבת, ואין לחוש בזה משום איסור שאלת צרכיו בשבת. וצריך לומר בסיום תפילתו "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". (ילקו"י דד רכו)

יד. מותר להתפלל על חולה גוי שאינו עובד עבודה זרה, שיבריא מחליו, ואין בזה איסור משום לא תחנם. (ילקו"י דד רכח)

טו. מותר לקיימ מצות ביקור חולים בשבת, אפילו אדם שהוא רך לבב ומיצר בצער החולה. ולא עוד אלא שיש בזה קיום מצות גמילות חסדים. והמבקר את החולה בשבת, לא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול, אלא אומר לו: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא. (ילקו"י דד רל)

טז. חולה מסוכן המבקש לקרוא אליו את קרובו בשבת, והרופא אומר שיש חשש שיחמיר מצבו אם לא תתמלא בקשתו ויבוא ח"ו לידי סכנה, מותר לקרובו לנסוע אליו ברכב בשבת. ועדיף יותר שיצטרף לנסיעה ברכבת הנוסעת בלאו הכי בשבת על-ידי נהג גוי, וכן כל כיוצא בזה באיסורי דרבנן. וכל זה כאמור כשיש בדבר חשש פיקוח נפש, אבל אם אין בדבר פיקוח נפש, וכגון שהחולה איבד את ההכרה, אסור לחלל עבורו את השבת גם באיסורי דרבנן, שהרי אין בכך כל תועלת להצלת חיי החולה. (ילקו"י דד רל)

יז. חולה שיש בו סכנה שמחללים עליו את השבת, מותר לעשות עבורו כל מלאכה שהיו רגילים לעשותה לו בחול, אף מלאכות שאין בהן כדי לרפאותו, אלא כדי להקל עליו ממכאוביו ויסוריו. ואין צורך להחמיר בזה, כל שיש לחולה קצת צורך בזה. (ילקו"י דד רלב)

יח. אם הוצרכו לבשל בשבת תרופה לחולה שיש בו סכנה, מותר לעשות כן מיד, אף אם הרופא אומר שאין סכנת נפשות בעיכוב הדבר בכמה שעות, מאחר שבכל אופן יצטרכו לעשות זאת בשבת. אבל אם הרופאים אומרים שאפשר לדחות את בישול התרופה עד לאחר צאת השבת, ואיל שום חשש שמצבו של החולה יחמיר מחמת השהיית הדבר, אסור לחלל את השבת שלא לצורך, וצריך להמתין עד מוצאי שבת. ואם יש צורך לבשל לחולה שתי מנות, אחת צריך ליתנה לו בשבת, ואחת אפשר להמתין מלעשותה עד מוצאי שבת, נכון הדבר שלא לבשל בשבת מה שאפשר לדחות למוצאי שבת, ולא ירבו בשיעורין בשבת. (ילקו"י דד רלג)

יט. ילד שננעל בחדר בשבת, אם הוא פיקח שאפשר להרגיעו שלא יפחד להשאר בחדר לבדו עד מוצאי שבת, ואין בזה שום חשש סכנה, אין לחלל את השבת לשבור את הדלת כדי לחלצו. אבל אם יש חשש שהילד יבוא לידי סכנה מחמת פחדיו, שוברים את הדלת כדי לחלצו. וכן אם הילד ננעל בתוך מעלית, ויש בדבר ספק סכנה, מותר להזמין את אנשי מכבי האש, או חברת המעליות כדי לחלצו, למרות שהדבר כרוך בחילולי שבת במלאכות דאורייתא, ויש לעשות הכל כדי לחלצו. (ילקו"י דד רלד)

כ. ילד קטן שאבד ויש מקום לדאוג לשלומו, או קטן שנמצא משוטט והוא מבוהל ונפחד ואי אפשר להרגיעו, ולא ידוע מי הם קרוביו, מותר לחלל עליו את השבת כשיש צורך, ולהודיע למשטרה על היעדרותו או על הימצאו. (ילקו"י דד רלה)