הלכות חג השבועות ועוד

 

 

א. ישתדל ביותר לעסוק בתורה ביום החג, וכמו שאמרו, חציו לה’ וחציו לכם. ויותר נכון ללמוד בספר המצוות להרמב"ם, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, דסלקי אליבא דהלכתא. ונכון גם כן לקרוא בספר תהלים, כי פטירת דוד המלך היתה בשבועות. וכן מנהג לקרות מגילת רות בחג השבועות בלי ברכה. (ילקו"י ה/תמה)

ב. אסור להתענות ביום אסרו חג של שבועות, וכן אסור להספיד בו. ויש אומרים שהוא הדין בכל אסרו חג. ויש מקומות שנוהגים שלא לעשות מלאכה ביום אסרו חג. ואין מנהגינו כן. ונוהגים להרבות קצת באכילה באסרו חג. (שם)

ג. מנהג הספרדים שלא לומר תחנון ונפילת אפים, ומזמור יענך ה’ ביום צרה, ומזמור תפילה לדוד, מיום ר"ח סיון עד יום י"ב בו, ועד בכלל. (ילקו"י ה/תמו)

ד. הנותן ספר תורה לבית הכנסת ביום חג השבועות, הרי הוא כאילו מקריב מנחה חדשה לה’ בזמנה. ומותר להוציאו מרשות היחיד שלו, להעבירו ברשות הרבים, בשמחה וברוב עם אפילו במקום שאין שם עירוב לרשות הרבים, הואיל ויש בזה צורך מצוה. וטוב שיקראו בו בבית הכנסת לפחות פסוק אחד, כדי שתהיה ההוצאה לצורך. (שם)

ה. ישתדל לחדש איזה חידוש בתורה בביאור דברי הראשונים, והוא סימן טוב להתחיל לחדש ביום מתן תורה לכל השנה. ואם אינו בר הכי, ישתדל לשמוע חידוש שלא ידע קודם. ויש להזהיר את ההמון שלא יעבירו את היום בשינה, ויקבעו זמן ללמוד גם ביו"ט עצמו, אחר שינוחו מהלימוד של הלילה. (שם)

ו. במקום שנוהגים בחג השבועות שהשמש של ביהכ"נ מחלק עשבים הנותנים ריח לכל אחד ואחד, לאחר שהתחילו כבר בברוך שאמר, אין מנהג זה נכון על פי ההלכה, ועל כן יריחו בהם רק לאחר סיום התפילה. (ילקוט יוסף ח"ה עמוד תמו)

 

 

 

 

ז. כתוב בתורה: כל מלאכה לא יעשה בהם (בימים טובים), אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, והטעם שציותה התורה על שבתון בימים טובים, בכדי שיזכרו ישראל הניסים הגדולים שעשה להם ה’ יתברך, ויודיעום לזרעם אחריהם, ואילו היו מותרים בעשיית מלאכה היה כל אחד פונה לעסקיו, וכבוד הרגל ושמחת החג היו נשכחים מעם ישראל, ועל ידי השבתון יהיו פנויים להתקבץ בבתי מדרשות לשמוע דברי תורה דעת ותבונה, מפי חכמי ישראל בהלכות ובאגדות, וכפי מה שאמרו: משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים הלכות חג בחג. וכן אמרו חז"ל, לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה. ולכן נצטוינו על שבתון מוחלט, זולת מלאכת אוכל נפש. וכך שנו חכמים: אין בין יו"ט לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד. ומכל מקום יש לחלק את שעות היום של החג, מחציתם לבית הכנסת ובית המדרש, ומחציתם לאכילה ושתיה ולשמחת החג. (ילקו"י ה/תנב)

ח. אוכל נפש שאינו מפיג טעם כלל אילו נעשה מערב יו"ט לצורך יו"ט, אף על פי כן מותר לעשותו ביו"ט, ומכל מקום נכון להחמיר לכתחילה לעשותו מערב יו"ט. ולכן עוגה שאפשר לאפותה מערב יו"ט, וכן בישול פירות יבשים (קומפוט), ועשיית מיני מרקחת (ריבה), נכון להכינם מערב יו"ט. ואם לא עשאם מבעוד יום, אף על פי שמן הדין מותר לעשותם ביו"ט כאמור, אם אפשר לעשותם ביו"ט על ידי שינוי נכון שישנה בהם. (ילקו"י ה/תנב)

ט. המבשל ביו"ט לצורך אכילה גסה, כגון שהיה שבע כבר מאכילתו, ואחר כך בישל ביו"ט ואכל אכילה גסה עד שקץ במזונו, עשה איסור בבישולו, דלא חשיב אכילה כלל. אבל אם אכל אכילה גסה שעדיין נהנה מאכילתו, הוי בכלל אוכל נפש דשרי. (יבי"א ח/מז)

י. אסרו חכמים לקצור שדהו או לבצור כרמו ביו"ט, אפילו לצורך אוכל נפש, מפני שאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כאחד, ונמצא כל היום טרוד במלאכתו וימנע משמחת יו"ט. וכן מלאכת עימור, ודישת התבואה, וסחיטת פירות העומדים לסחיטה, וברירה, וטחינה, והרקדה. וחז"ל הסמיכו זאת על הפסוקים, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, וסמיך לה ושמרתם את המצוות, לא התרתי לך מלאכת אוכל נפש אלא משימור ואילך, וזאת מהלישה והלאה בעת שהקמח בא במגע עם המים ועלול להחמיץ ללא שימור מיוחד, ולכן מלאכות שלפני הלישה אסורות ביו"ט. (ילקו"י ה/תנו)

 

 

 

יא. מוקצה אסור ביו"ט אפילו מה שמותר בשבת, כגון קליפות (של פירות) שראויים למאכל בהמה ועוף. ועצמות הראויות לכלבים, שמותר לטלטלן בשבת, אף על פי כן אסור לטלטלן ביו"ט. ולא יניחם בצלחת ריקה, שהוא כמבטל כלי מהיכנו, שאסור לטלטל הכלי עם הקליפות שבתוכו במשך כל היום, אלא יניח תחילה בצלחת חתיכת פרי או פרוסת פת, ואח"כ יתן לתוכה הקליפות או העצמות. אבל קליפות שאינם ראויות למאכל בהמה, כגון קליפי אגוזים ושקדים אסורים בטלטול גם בשבת. ומותר לטלטל אח"כ הכלי שבתוכו הפרי או הפרוסה עם הקליפות והעצמות כדי להשליכן לאשפה, שהכלי נעשה בסיס גם לדבר המותר. (ילקו"י ה/תנו)

יב. פירות העומדים לסחורה כגון אצל סוחר סיטונאי שדרכו למכור ארגזים שלימים או שקים שלמים המלאים פירות, ואין דרכו ליקח מהם לאכילה, נחשבים למוקצים, ואסור לקחת מהם ביו"ט, אף על פי שמותר לקחת מהם בשבת. אבל מותר לקחת פירות וביצים ושמן ויין מחנוני קמעונאי ביו"ט, מבלי להזכיר סכום המקח. (ילקו"י ה/תנז)

יג. אם חל יו"ט בשבת, כיון שהוא חמור בעיני כל אדם מפני קדושת השבת המצורפת עמו, אין להחמיר במוקצה יותר משאר שבתות. (ילקו"י ה/תנז)

יד. מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש, ולכן אם הניחו אבנים או ארנק של כסף על פירות, מותר להוציא המוקצה כדי ליקח הפירות מתחתיהם. וכן מותר לגרוף גחלים ואפר מהתנור כדי לאפות בו, אף שהוא גם מכבה הגחלים, שמותר לכבות לצורך אוכל נפש. (ילקו"י ה/תנט)

טו. ראוי להחמיר שלא לטלטל ביו"ט צנצנת שיש בה דגי נוי וזהב, או צפורי דרור ותוכים שבכלוב, מאחר שעומדים לנוי ולא לאכילה. ובדגים טהורים צריך להתנות עליהם מבעוד יום, שרוצה לאוכלם, הא לאו הכי אסור. (יבי"א ה/כו סק"ג)

 

 

 

 

טז. בן חו"ל העולה לארץ ישראל, ודעתו לחזור לחו"ל, (ואינו רווק), חייב לנהוג יו"ט שני של גלויות, ואסור בעשיית מלאכה, ואינו מניח תפילין, ככל יו"ט, ועליו לנהוג כיו"ט בין לחומרא בין לקולא. (יבי"א ו/מ סק"ג. יחו"ד א/כו)

יז. בני חו"ל הנמצאים בארץ ישראל, ודעתם לחזור, אסור להם להשאיל את בהמתם ביו"ט שני של גלויות לאחרים, שיעשו בה מלאכה, משום איסור שביתת בהמתו. (יבי"א ו/מ סק"ו)

יח. בחור רווק העולה לארץ ישראל מחו"ל, ללמוד תורה בישיבות הקדושות במשך תקופה של שנה או יותר, ודעתו לחזור לחו"ל, והוא עצמאי שאינו סומך על דעת הוריו, יש לו לעשות יו"ט אחד בלבד, שיש לקוות שימצא אשה ויקבע דירתו בארץ ישראל. אבל כשאומר שדעתו סומכת על אביו ואמו לחזור לחו"ל, יעשה שני ימים טובים. ומכל מקום נכון להודיעו שגם אם הוא סומך בדרך כלל על דעת הוריו, אם תזדמן לו בת זוג מתאימה עם מוהר ומתן, באופן שיוכל להסתדר בארץ ישראל, אפילו אם יתנגדו הוריו, שורת הדין שאינו צריך לשמוע להם, ואז אם ישתכנע ואומר שהוא מוכן לכך, יש לו לעשות יו"ט אחד בלבד. אבל אם יענה שבכל זאת לא יתננו לבו לעזוב את הוריו, ולעולם דעתו סומכת עליהם בכל אשר יאמרו כי הוא זה, יש לו לעשות שני ימים טובים, כמנהג תושבי חו"ל. (יבי"א ו/מ. יחו"ד א/כו)

יט. תושב חו"ל שיש לו בית חרושת או חנות בארץ ישראל, ויש לו פועלים תושבי הארץ, אין להם לעבוד ביו"ט שני של גלויות. ונכון להחמיר שבן חו"ל לא יאמר לתושב הארץ לעשות לו מלאכה ביו"ט שני. (ילקו"י ה/תסא. וע"ע בילקו"י ח"ד שבת כרך ג’, עמוד ריח. ע"ש.)