דיני הסיכוך, סוכת גנב”ך ורקב”ש ועוד

 

 

א. סוכה גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. ואם הניח בה תבן למעט הגובה שלה, צריך שיבטל את התבן, וסגי בביטול לששה ימים, ולא בעינן ביטול לעולם.

ב. המחיצה יכולה להיות גבוהה יותר מ – 20 אמה, ורק על מקום הסכך קיימת הגבלה שלא יהיה החלל שתחתיו עשרים אמה.

ג. סוכה נמוכה שאין מן הכסא שיושב עליו, או מן המטה, עד הגג של הסוכה מבפנים עשרה טפחים, צריך עיון לדינא אם יכול לברך על זה ברכת לישב בסוכה בכהאי גוונא, ולפיכך אין לעשות סוכה כזו לכתחילה.

 

 

 

 

ד. סוכה שעשתה אותה אשה כדי לישב בה ולקיים המצוה, הסוכה אסורה בהנאה כל שבעת מי החג, ככל סוכה.

ה. מותר לסכך את הסוכה על ידי קטן. וכן מותר לסכך על ידי גוי.

ו. סוכה שבנו אותה פועלים גויים לצורך ישראל סמוך לחג סוכות, כשרה. ומן הדין אין צריך לחדש בה דבר. ומכל מקום טוב ונכון לחדש בה דבר בסכך או בדפנות. אבל אם נזכרו ביום טוב שלא נתחדש בה דבר, רשאים לברך עליה ברכת "לישב בסוכה", שסוכה כשרה היא.

ז. מה שהצריכו לכתחילה לעשות בסוכה שעשאה גוי איזה חידוש, מועיל אף אם עשה חידוש בדפנות עד עשרה טפחים, ואין צריך לחדש בה דבר דוקא בסכך.

ח. מי שנפלה סוכתו ביום טוב, ואין שם סוכה אחרת, מותר לומר לגוי לתקנה ביום טוב, כדי שיוכל לאכול ולישן בסוכה ביום טוב. ואפילו אם נפל כל הסכך, יש להתיר לעשות הסכך ביום טוב על ידי גוי. וכן תושב חוץ לארץ שעשה סוכה כהלכתה בערב יום טוב, וביום טוב שני של גלויות נפל הדופן השלישי, מותר לומר לגוי להעמיד את הדופן השלישי, ואין צריך בזה חידוש כלל. ואין לאסור בזה משום "תעשה ולא מן העשוי", שכיון שכבר הוכשרה על ידי עשיית הדפנות כדין, שוב אין איסור בזה.

ט. אין לעשות הסיכוך של הסוכה קודם שיעשה דפנות כשרים כהלכתם, מפני שבשעה שעושה הסכך אין תורת אוהל על הסוכה שאין שם מחיצות אלא גג, וכשעושה אחר כך את הדפנות הוה ליה תעשה ולא מן העשוי כבר. ואם עבר ועשה הסכך תחילה, יש להחמיר לנענע את הסכך לשם צל, שמגביה כל ענף ומניחו וחוזר ומגביה חברו ומניחו.

 

 

 

 

י. סוכה ישנה שעשאה שלושים יום קודם החג, כשרה. אף אם לא חידש בה עתה דבר בגופה. ולכתחילה מצוה מן המובחר שיחדש בה עתה דבר בגופה לשם החג, אבל אם נזכרו ביום טוב שלא נתחדש בה דבר, רשאים לברך עליה "לישב בסוכה" שבדיעבד סוכה כשרה היא.

 

 

 

 

יא. מי שלא עשה סוכה, בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד אפילו ביום שביעי. וכן יכול לצאת מסוכה זו ולישב באחרת.

יב. העיקר להלכה שצריך שיעשה סוכה חזקה הראויה לעמוד בכל שבעת ימי החג, ואם עשה סוכה רעועה שאינה יכולה לעמוד ז’ ימים, הסוכה פסולה.

יג. יוצאים בסוכה שאולה, וכן יוצאים בסוכה של שותפין.

יד. לכתחילה לא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו, וכל שכן אם דעתו לגוזלה. וכן לא יעשה סוכה בקרקע של חברו. ומכל מקום סוכה גזולה כשרה, שאין הקרקע נגזלת. ואף אם גזל עצים ועשה בהם סוכה, אף על פי שעשה איסור מכל מקום יוצא בה ידי חובת סוכה, דתקנת חכמים שיש לו עליו דמי העצים בלבד.

טו. הקוצץ לשם סיכוך הסוכה מאילנות השייכים לרשות ממשלתית או עירונית המקפידה על כך, הרי זה מקיים מצוה הבאה בעבירה, ואסור לברך ברכת "לישב בסוכה" בסוכה כזו שסיככה בעצים גזולים. והוא הדין בגוזל עצים, כגון שלקח בלי רשות הבעלים, וסכך בהם, ולא נתן את דמיהם, או שלא מחל לו עליהם, שבודאי שאסור לו לברך ברכת לישב בסוכה.

טז. יש מחמירים שלא לעשות סוכה ברשות הרבים. ויש מתירים. וכן המנהג.

יז. מותר לקצוץ ענפים של עצי פרי כדי לסכך בהם את הסוכה, ואין בזה איסור משום בל תשחית. ואם אפשר נכון לעשות כן על ידי גוי שהוא יקצוץ הענפים ולא יסייע הישראל עמו. ואם יש לו אילנות סרק בודאי שעדיף לקצוץ מאילני סרק, שאין בהם איסור בל תשחית.

 

 

 

 

יח. מצוה לנאות הסוכה, וכמו שנאמר: זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה וכו’, ולכן נהגו לקשט הסוכה בכל מיני קישוטים וציורים יפים, ותמונות של גדולי ישראל וכדומה.

יט. שרשראות שנעשים מניירות צבעוניים או מניילון, יש להניחם או בדפנות או בתוך ארבעה טפחים לסכך. מלבד מנורה שמותר לשלשלה יותר מד’ טפחים מן הסכך, מפני חשש דליקה, אך יזהר שלא יאכל ולא יישן תחתיה.