סדר תפילות ראש השנה,דברים שנוהגים לאכול בראש השנה

 

 

א. בתפילת שחרית של ראש השנה, (וכן בכל עשרת ימי תשובה), יאמרו ב’ פעמים ה’ הוא האלקים, קודם ה’ מלך. ואחר ישתבח יאמרו מזמור ממעמקים קראתיך ה’.

ב. בשחרית של ראש השנה (וכן בעשרת ימי תשובה), יאמרו בסוף העמידה עושה "השלום" במרומיו, וכן אחר חזרת הש"צ בקדיש תתקבל, אבל בשאר הקדישים אין צריך לומר "השלום".

ג. אין צריך לומר בקדיש לעילא לעילא מכל ברכתא, אלא יש לומר כמו בכל השנה, לעילא מן כל ברכתא. ומנהג בני אשכנז לכפול תיבת לעילא.

ד. יש נוהגים בתפילת "תענו ותעתרו" שבימים הנוראים, שכאשר הש"צ אומר "שערי אורה" "שערי ברכה" וכו’, עונים אחריו "אמן", אחר כל משפט, ויש להם על מה שיסמוכו. והוא הדין בעניית אמן אחר "היום תאמצנו" וכו’, אולם אין עניית אמן זו חיוב.

ה. יש הנוהגים לומר בראש השנה וביום הכפורים בשחרית, פיוט "ה’ שמעתי שמעך יראתי", בין תפילת לחש לחזרת הש"ץ. ובמקום שנהגו כן, יש להם על מה שיסמוכו, בין בשחרית ובין במוסף. ואין לבטל מנהגם, שמנהגם מיוסד על אדני פז, והנח להם לישראל. ויש נוהגים לאמרו רק במוסף, ונהרא נהרא ופשטיה.

ו. כשהש"צ חוזר התפילה בקול רם, על הקהל להאזין היטב ולכוין לברכותיו, ולענות אמן אחר הברכות. ומותר לקהל לומר בלחש ובקול דממה דקה את טופס הברכות שבתפילות הימים הנוראים, ובחזרת הש"צ, יחד עם הש"צ האומרם בקול רם, ואף מותר להזכיר את שם ה’ שבנוסח טופס הברכות, ורק יזהרו להפסיק ולשתוק בחתימת הברכות, ויענו ברוך הוא וברוך שמו, ואמן אחר הברכות. ונכון שלא יגביהו קולם עם הש"צ.

ז. אחר החזרה אומרים אבינו מלכנו וכו’. ואם חל ראש השנה בשבת, יש נוהגים לאומרו, ומדלגים הזכרת חטא ועוון, וכן פשט המנהג ברוב בתי הכנסת של הספרדים. וכן בשבת שובה, וכל שכן ביום הכפורים שחל בשבת, שהוא גם יום הדין. וכן ראוי לנהוג. אבל במקום שמנהגם ברור שלא לומר אבינו מלכנו כשחל ראש השנה בשבת, ישארו במנהגם, ובזה לא ישנה אדם מן המנהג מפני המחלוקת.

ח. אחר קדיש תתקבל נוהגים לומר פיוטים, והנוהגים לומר פיוטים אלו קודם ישתבח, אין רוח חכמים נוחה מהם, וראוי לבטל מנהגם על ידי הסברה נאותה, ובדרכי נועם. ובפרט שעל פי הקבלה הדבר חמור ביותר, שאין להפסיק כלל בין ברוך שאמר לישתבח.

ט. חדשים מקרוב באו לשלוח יד ולהגיה מעצמם בפיוטים, ובאמת שאינו נכון כלל לשנות מהנוסחא המקובלת מגדולי משוררי ספרד במשך דורות רבים ולעשותם טועים, ולכן מה שהגיהו גם כן בנוסח הקודם "חקור פעליו רק אל תשלח ידיך" ושינו הנוסחא, לא יפה עשו.

 

 

 

 

י. מה שנהגו לומר בקידוש שחרית של ראש השנה פסוק "וביום שמחתכם" וכו’, אין צריך להקפיד לאמרו בטעמי המקרא, ואין לחוש בזה משום הזכרת ראש חודש.

יא. מנהג יפה להביא על השולחן בב’ לילות של ראש השנה, תמרים, רמונים, תפוח מרוקח בדבש, רוביא (לוביא), כרתי, סילקא (תרדים), וקרא (דלעת). ונכון לנהוג לברך על פירות אלה לאחר נטילת ידים וברכת המוציא, או לאחר ברכת המזון. ויש נוהגים בכל זה לפני נטילת ידים, לאחר הקידוש מיד. וכשאוכלים בתוך הסעודה אין לברך האדמה על שום תבשיל של לוביא או קרא ושאר מיני ירקות מבושלים, אפילו אוכלם בלי פת. ואם נוהגים בזה לפני נטילת ידים, לאחר הקידוש מיד, יברך בורא פרי האדמה על הקרא והלוביא, ובברכתו פטר כל ברכות אדמה שלפניו.