שהכל חייבים בקריאת המגילה,דיני קריאת המגילה

 

 

א. קריאת המגילה של היום זמנה כל היום, מהזריחה ועד השקיעה. ובדיעבד אם קראה קודם הזריחה, אחר עמוד השחר, יצא. וכן מי שאנוס ואינו יכול לקרותה אחר הזריחה, רשאי לקוראה אחר שעלה עמוד השחר אפילו לכתחילה. ואם לא קרא כל היום, ונזכר סמוך לשקיעה, אם ברור לו שיוכל לסיים קריאתה בתוך י"ג דקות וחצי שלאחר השקיעה, יברך על המגילה ויקרא. וכן הדין כשרוצה להוציא ידי חובה את בני ביתו. ואם נזכר אחר השקיעה, בתוך זמן בין השמשות, יקרא המגילה בלי ברכות. (ילקו"י ה/רפג)

ב. אם נאנס ולא קרא המגילה בלילה אין לה תשלומין ביום. (ילקו"י ה/רפג)

ג. מצוה מן המובחר לקוראה ברוב עם, ולכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, ואפילו יש בבהמד"ר מאה איש מצוה שילכו לבית הכנסת לקוראה בציבור, שברוב עם הדרת מלך. ואפילו כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, היו מבטלים העבודה של בית המקדש, והולכים לשמוע מקרא מגילה עם הציבור, משום פרסומי ניסא. ומכל מקום אם יש הפרעות בבית הכנסת שאי אפשר לו להתגבר עליהם וכתוצאה מהם אינו יכול לשמוע קריאת כל המגילה כראוי, יכול לקרותה בעשרה. (ילקו"י ה/רפד)

ד. הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים. ולכן הנשים שאינן יכולות לבוא לבית הכנסת לשמוע מגילה מהשליח ציבור, או שאינן יכולות לשמוע קריאתה היטב מפי הקורא, מפני ההפרעות שבבית הכנסת במקום שמכים המן, חייבות לשמוע קריאתה מפי אדם הבקי בקריאתה. וכן אמרו חז"ל: נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ורבי יהושע בן לוי היה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם. ורבינו יונה היה מתכוין לקרותה לפני הנשים שבביתו, שהכל חייבים בשמיעה. (ילקו"י ה/רפד)

ה. יש אומרים שאף על פי שהנשים חייבות במקרא מגילה, אינן מוציאות את האנשים ידי חובתם. ויש אומרים שהנשים יכולות להוציא את האנשים י"ח. (ילקו"י ה/רפז).

ו. קטנים שלא הגיעו לחינוך אין להביאם לבית הכנסת, שהם רק מבלבלים את השומעים החייבים בקריאתה. והמביאם לבית הכנסת, חטא רבים נשא. ולכן על גבאי בתי הכנסת לעמוד על המשמר להשגיח שלא יפריעו הקטנים בהכאות המן באקדחי-פורים, ופצוצים אחרים, הגורמים להפרעת הסדר בבית מקדש מעט, וגרימת מניעת שמיעת מקרא מגילה כהלכה למחוייבים בה. (ילקו"י ה/רצ)

ז. צריך לשמוע קריאתה מפי אדם שחייב במקרא מגילה, אבל חרש (המדבר ואינו שומע) שאינו יכול להשמיע לאזנו, אינו חשוב כל כך בר תיובא, הילכך אף על פי שהוא צריך לקרותה, כיון שאף הוא היה באותו הנס, מכל מקום אינו יכול להוציא את אחרים ידי חובתם. אבל מי שכבדו אזניו משמוע וצריכים לצעוק אליו בקול רם כדי שישמע, חייב בקריאתה לכל הדיעות, ומוציא אחרים ידי חובתם. (ילקו"י ה/רפו)

ח. מי שיכול לשמוע על ידי חצוצרות, אינו נקרא חרש לענין זה, ומוציא אחרים ידי חובה. וכן בזמננו שכבדי השמע שמים סמוך לאזניהם מכונת שמיעה חשמלית, השומע על ידי המכונה הזאת אינו נקרא חרש, ומוציא אחרים ידי חובתם. (ילקו"י ה/רפו)

ט. השומע מקרא מגילה ברדיו אינו יוצא ידי חובתו, אפילו כששומע על ידי שידור חי. והשומע ברכות המגילה ברדיו בשידור חי, עונה אמן. וכן השומע הברכות דרך הטלפון עונה אמן. אבל אינו יוצא ידי חובה, שאין האדם שומע אלא תנודות ממברנא שנוצרו על ידי המדבר למכשירים אלו, והתנודות מועברות באמצעות זרם חשמלי. (ילקו"י ה/רפז)

י. כשאולם בית הכנסת רחב מאד, ובו קהל גדול לשמוע המגילה, יכולים להשמיע מקרא מגילה על ידי רמקול, אם גם כשינטל הרמקול יוכלו לשמוע מהשליח ציבור, אבל אם בלעדי הרם-קול לא יוכלו הכל לשמוע את הקריאה, אין להשמיע קריאת המגילה על ידי רמקול.

יא. סומא ואילם (שאינו מדבר) חייבים לשמוע מקרא מגילה מאחר.

 

 

 

 

יב. השליח ציבור צריך לברך ולקרות המגילה מעומד מפני כבוד הציבור.

יג. יש נוהגים שכל הקהל הנמצא בבית הכנסת עומד על רגליו בשעת הברכות של המגילה, ואחר כך יושבים וקוראים המגילה. ויש נוהגים שהקהל יושב בין בשעת קריאת המגילה בין בברכותיה. וכל מקום יעשו כמנהגם. וגם כשקוראים בבית להוציא את הנשים ידי חובה, נכון שיעמדו בעת הברכות. אבל קריאתה בבית אינה צריכה מעומד. (ילקו"י ה/רצד)

יד. טוב ששני אנשים יעמדו מימין ומשמאל השליח ציבור בעת הברכות ובקריאת המגילה.

טו. יש אומרים שכשם שאסור לאחוז ספר תורה ערום בלי מטפחת כן אסור לאחוז מגילת אסתר בלי מטפחת. ויש מתירים לאחוז המגילה בלי מטפחת. וטוב להחמיר ליטול הידים קודם שיאחז במגילה. (ילקו"י ה/רצז)

טז. מי שיש בידו מגילה כשרה וקוראה יחד עם הש"צ, רשאי לברך בעצמו בלחש עם הש"צ.