א המשך – תורה ב אמור אל הכהנים

תורה א – (המשך) 

 

ועל כן יעקב שהוא בחינת השכל כנ"ל. על כן זכה לחן, ככתוב (בראשית ל"ג): כי חנני אלקים וכו’. ועל כן בירך את השבטים בחן. ככתוב (שם): הילדים אשר חנן וכו’. ובנימין לא היה אז, ועל כן ברכו יוסף בחן ככתוב (שם מ"ג): אלקים יחנך בני.  ודוקא יוסף היה יכול לברכו בחן. כי יוסף היה כלול ביותר מבחינת יעקב ככתוב (שם ל"ז): אלה תולדות יעקב יוסף. כי הוא היה עיקר תולדותיו. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי.  ועל כן נאמר ביוסף (דברים ל"ג): בכור שורו הדר לו. בכור הוא בחינת השכל כנ"ל. וזהו שורו לשון הסתכלות. כי צריכין להסתכל בהשכל שיש בכל דבר כנ"ל. וזהו הדר לו, תרגם אונקלוס: זיו ליה – לשון אור. כי השכל מאיר לו בכל דבר. אפילו במקום שהיה אפל וחושך, מאיר לו השכל, כשזוכה להסתכל על השכל שיש שם בכל דבר ומקרב אותו להשם יתברך:

 

וזה פירוש מה שאמר רבה בר בר חנה (ב"ב ע"ג): האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חִורתא ברישא: (פירש רשב"ם: אש לבנה, ומלאך מזיק הוא), ומחינן לה באלוותא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה: – גלא הוא היצר-הרע. דמטבע לספינתא, הוא החן והחשיבות, לשון ספון וחשוב,  כי היצר-הרע רוצה להטביע ולהשפיל ח"ו, בחינת החן והחשיבות של ישראל, בחינת מלכות דקדושה. ומתחזי כי צוציתא הנורא חורתא ברישא, כי מתחילה היצה"ר מתלבש עצמו במצות, ומטעה את האדם כאילו מסיתו לעשות מצוה. וזהו בחינת צוציתא דנורא חִורתא, אש לבנה; אעפ"כ מלאך מזיק הוא: ומחינן ליה באלותא דחקיק עליה אהיה וכו’, היינו שעיקר הכנעתו של היצה"ר הוא ע"י התורה שהיא כולה שמותיו של הקב"ה. והתורה היא בחינת וי"ו (ו’).  כי (ב"ב י"ד): הלוחות ארכן וי"ו ורחבן וי"ו. וזהו בחינת אלוותא, דהיינו מקלות, דחקיק עליה אהיה וכו’. היינו שמות בחינת התורה, שהיא בחינת וי"ו. והוי"ו הוא צורת מקל, והיא כולה שמותיו של השם יתברך, היינו שהתורה הקדושה היא מכניעה את היצה"ר, שרוצה לעשות את האדם משוגע ממש ח"ו. כי בעל עבירה הוא משוגע. כמו שאמרו רז"ל (סופה ג’): אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. וכמו שהמשוגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות, כמו כן ממש התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות. שבזה מכין ומכניעין את היצה"ר, ומגרשין מן האדם את השגעון והרוח שטות שנכנס בו. בחינת: ומחינן ליה באלוותא דחקיק עליה שמות וכו’ כנ"ל:

 

וזהו אשרי תמימי דרך. אשרי לשון הסתכלות. תמימי דרך בחינת (בראשית ב"ה): יעקב איש תם, שהוא בחינת השכל כנ"ל. היינו לזכות להסתכל על השכל שיש בכל דבר. שהוא בחינת יעקב איש תם. ולזה זוכין ע"י התורה. וזהו: ההולכים בתורת ה’ כי ע"י שלומד תורה בכח, עי"ז נותן כח למלכות דקדושה בחינת נו"ן לקבל מן השכל שהוא בחינת חי"ת ואזי נעשה חן ונתקבלים דבריו כנ"ל. ואזי נתעלה החן והחשיבות של ישראל, וכל התפלות והבקשות נתקבלים:

  

 

 

א

 

כי עיקר כלי זיינו של משיח הוא התפלה, שהוא בחינת חוטם. כמו שכתוב (ישעיה מ"ח): ותהלתי אחטם לך; ומשם עיקר חיותו, וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבוש הכל משם, כמו שכתוב (שם י"א): והריחו ביראת ה’ וכו’. זה בחינת חוטם, וזה עיקר כלי זיינו. כמו שכתוב (בראשית מ"ח): בחרבי ובקשתי. ופירש רש"י: תפלה ובקשה. וכמו שכתוב (תהלים מ"ד): כי לא בקשתי אבטח וכו’ באלהים הללנו,  בחינת תהלתי אחטם לך:

 

ב

 

וזה הכלי זין צריך לקבל על ידי בחינת יוסף, היינו שמירת הברית. כמו שנאמר (שם ס"ה): חגור חרבך על ירך. כמו שכתוב (שם קל"ב): מפרי בטנך אשית לכסא – לך זה בחינת משיח, בחינת תפלה. אם ישמרו בניך בריתי, היינו ע"י בחינת יוסף. ויוסף ששמר את הברית נטל את הבכורה, שהוא בחינת עבודת התפלה, בחינות פי שניים, כי התפילה הוא פי שניים. שניים – שיש בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו. והוא בחינת (שם קמ"ט): וחרב פיפיות בידם. בחינת שתי פיות, בחינת פי שניים. וניטל מראובן על ידי שחילל יצועי אביו, כי הוא תלוי בשמירת הברית.

 

 

ומי שזכה לחרב הזה, צריך לידע איך ללחום עם החרב, שלא יטה אותה לימין או לשמאל, ושיהא קולע אל השערה ולא יחטא:

 

וזה אי אפשר אלא ע"י בחינת משפט, כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא, היינו שקולע עם כלי זיינו אל המקום הצריך ואינו מטה לימין ולא לשמאל אלא לאמצע. וזה בחינת (תהלים קי"ב): יכלכל דבריו במשפט. ובשביל זה קיבל יוסף את הבכורה דוקא מיעקב, ככתוב (בראשית מ"ח): ואני נתתי לך וכו’ – אני דייקא, שהוא בחינת משפט. וזה (תהלים פ"א): כי חק לישראל הוא. בחינת ברית, כמו שכתוב: חק בשארו שם. משפט לאלהי יעקב. היינו שצריך יוסף לקבל זאת החרב מבחינת משפט. כדי שיכלכל דבריו במשפט. וזה (שם ע"ב): משפטיך למלך תן, שמשיח יקבל מבחינת משפט: