תורה ו-המשך

 

ועתה בוא וראה והבן, איך כל הכוונות הנ"ל מרומזים ונעלמים בדרך נפלא ונורא מאוד, בתוך התורה הנ"ל. כי מבואר שם, שמי שרוצה לעשות תשובה, צריך שיהיה לו שני בקיאות, היינו בקי ברצוא בקי בשוב, שהוא בחינת עייל ונפיק, בחינת: אם אסק שמים שם אתה, שהוא בחינת בקי ברצוא, ואציעה שאול הנך שהוא בחינת בקי בשוב וכו’, כמבואר לעיל ע"ש. והפירוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה צריך לחגור מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה’ תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: אם אסק שמים ואציעה שאול וכו’, היינו בין שיזכה לאיזה עליה לאיזה מדריגה גדולה, אעפ"כ אל יעמוד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו’, שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עייל, שהוא בחינת אם אסק שמים שם אתה. וכן להיפך, שאפילו אם יפול ח"ו, למקום שיפול, אפילו בשאול תחתיות, גם כן אל יתייאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: ואציעה שאול הנך, וזה בחינת בקי בשוב. כי אי אפשר לילך בדרכי התשובה כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו. ודקדק רבינו ז"ל, וקרא ענין זה בלשון בקי. כי היא בקיאות גדול מאד מאד, שיזכה לידע לייגע עצמו ולטרוח בעבודת ה’ תמיד, ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבוהה יותר, ואעפ"כ אל יפול משום דבר. ואפילו אם יהיה איך שיהיה ח"ו, אעפ"כ אל יפול בדעתו כלל, ויקיים ואציעה שאול הנך כנ"ל:

 

 

ועל פי סוד נעלם בזה סוד כוונות אלול הנ"ל. כי בקי הוא בחינת שם יב"ק הנ"ל, שהוא אותיות בקי. וזה שזוכה לשני הבקיאות הנ"ל שהם שתי פעמים בקי, דהיינו בקי ברצוא בקי בשוב, על ידי זה זוכה לדרך התשובה, כי שתי פעמים בקי שהם בחינת שתי פעמים יב"ק הנ"ל, עולה בחינת דרך כנ"ל. כי ע"פ הכוונות, נעשה זה הדרך מבחינת סגול דקס"א וחיריק דס"ג, שהם בגימטריא שתי פעמים יב"ק כנ"ל. וזה בעצמו סוד בחינת שני הבקיאות הנ"ל, כי בקי ברצוא, שהוא בחינת: אסק שמים, זה בחינת סגול דקס"א, כי אסק אותיות קס"א. ובקי בשוב, שהוא בחינת: ואציעה שאול הנך, זה בחינת חיריק דס"ג, מלשון אל תסג גבול עולם, שהוא בחינת שמסיג גבולו ומחזירו לאחוריו. שזה בחינת ירידה, שהאדם נופל ח"ו ממדרגתו והוא נסוג אחור ח"ו. אעפ"כ יחזק את עצמו ואל יתייאש עצמו לעולם, כי גם שם נמצא השם יתברך, בבחינת: ואציעה שאול הנך כנ"ל, וזה בחינת שם ס"ג כנ"ל. כי סגול דא חמה, שהוא נקודה העליונה שעל האל"ף, הנחלקת לשלש טיפין, שזהו בחינת: אסק שמים, בחינת סגול דקס"א, שהוא אותיות אסק כנ"ל. וחיריק הוא בחינת נקודה התחתונה של האל"ף, שהוא בחינת ואציעה שאול הנך, שהוא בחינת חיריק דס"ג הנ"ל.

 

וזה שכתב שם למעלה בחתורה הנ"ל: "וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל, אזי הוא הולך בדרכי התשובה", כי משני פעמים בקי, שהם בחינת קס"א וס"ג, אסק שמים ואציעה שאול וכו’ – עי"ז נעשה בחינת דרך, שהוא בגימטריא שתי פעמים בקי, שהם קס"א וס"ג וכו’ כנ"ל. כי עיקר דרך התשובה זוכין ע"י שני הבקיאות הנ"ל, ואז ימין ה’ פשוטה לקבל תשובתו. כי ימין בגימטריא דרך, שהם שתי פעמים בקי כנ"ל. ופשוטה בגימטריא סגול דקס"א וחיריק דס"ג, שהם בעצמם בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה, שהם בחינת מה שצריכין לבקש השם יתברך תמיד, הן למעלה הן למטה, בחינת: אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, שהם בחינת שתי הבקיאות הנ"ל. ועל כן כשיש לו שני הבקיאות הנ"ל, אז הוא הולך בדרכי התשובה, ואז ימין ה’ פשוטה לקבל תשובתו. והבן הדברים היטב, כי הם דברים עמוקים מאד:

 

ועל פי זה תבין לקשר התורה היטב, שמה שכתב בסוף מעניין נקודה העליונה ונקודה התחתונה של האל"ף, זהו בעצמו בחינת שני הבקיאות הנ"ל. (כי זה אינו מבואר בפירוש בתורה הנ"ל רק עפ"י כוונות הנ"ל מובן זאת ממילא למשכיל), וזהו בעצמו בחינת תשובה על תשובה שכתב שם, כי זביחת זביחת, שהוא בחינת דום לה’, שהוא בחינת תשובה הראשונה, שהוא בחינת כבוד עולם הזה, זה בחינת נקודה התחתונה, שנעשית מבחינת הדמימה והשתיקה מבחינת דום לה’. וכל זה הוא בחינת חיריק דס"ג וכו’ שהוא בחינת בקי בשוב כנ"ל.

 

ותשובה השניה שעושה על תשובתו הראשונה, שהוא בחינת כבוד העולם הבא, בחינת: כבוד אלוקים הסתר דבר, זה בחינת נקודה העליונה, בחינת כתר, שהוא בחינת משה, בחינת סגול וכו’. והבן הדברים היטב, איך כל הדברים הנאמרים שם בהתורה הנ"ל, נקשרים ונכללים אח"כ ביחד בקשר נפלא ונורא, והמשכילים יבינו קצת:

 

ועיקר הדבר – שע"י שהאדם כשהוא במדרגה התחתונה מאד, ואעפ"כ הוא מחזק עצמו, ומאמין שגם שם יש לו תקוה עדיין, כי גם שם נמצא השם יתברך, בבחינת: ואציעה שאול הנך, אזי ממשיך על עצמו הקדושה משם הקדוש הויה במילוי ס"ג, שהוא מחייה את כל הנסוגים אחור מקדושתו, להחזיקם לבל יפלו לגמרי ח"ו. וזה בחינת בקי בשוב – שזה הבקיאות הוא בחינת שם יב"ק הקדוש, בחינת שם ס"ג. וכן כשאדם זוכה לבוא לאיזה מדרגה בקדושה העליונה. ואעפ"כ אינו עומד שם, והוא מתחזק ומתגבר לעלות יותר ויותר – אזי ממשיך הקדושה על עצמו משם הקדוש אקי"ק במלוי קס"א שהוא בחינת בקי ברצוא. כי האדם כפי תנועותיו וכפי התחזקותו בעבודתו יתברך, כן גורם לייחד השמות למעלה, וממשיך על עצמו הקדושה משם. והבן היטב:

 

והנה מבואר לעיל שע"י הדמימה והשתיקה ששותקין לחבירו כשמבזין אותו, עי"ז זוכה לתשובה, שהיא בחינת כתר כנ"ל ע"ש, כי סייג לחכמה שתיקה כנ"ל, כי צריכין ליזהר מאד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו החולקים עליו ומבזין אותו, צריך לדונם לכף זכות ולשתוק להם. ועי"ז נעשה בחינת כתר, כמובא במדרש (ויקרא פ"ב): משל לאחד שמצא את חבירו שהוא עושה כתר, אמרלו: בשביל מי? השיב: בשביל המלך. אמר לו: כיון שהוא לצורך המלך, כל אבן טוב שתמצא תקבענו בו. כך כל אחד מישראל הוא בחינת כתר להשם יתברך, וצריך להכניס בו כל מין אבנים טובות שאפשר למצוא, דהיינו שצריכין להשתדל, לחפש ולבקש אחר כל צד זכות ודבר טוב שאפשר למצוא בישראל ולדון את הכל לכף זכות, כי הם בחינת כתר להש"י כנ"ל, וכמו שאמרו רז"ל: הוי דן את כל אדם לכף זכות. נמצא, שע"י שדנים את הכל לכף זכות, שעי"ז שותקין לו כשמבזה אותו, כי מוצאין בו זכות, שאינו חייב כל כך במה שמבזה אותו, כי לפי דעתו וסברתו נדמה לו שראוי לו לבזות אותו וכו’, על ידי זה נעשה בחינת כתר. היינו כנ"ל, שעל ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת כתר, כנזכר לעיל. והבן: