המשך ט-תורה י-ואלה המשפטים

ה

 

ותפילה הוא בחינת ניסים, שהוא אין דרך הטבע, כי לפעמים הטבע מחייב איזו דבר, והתפילה מהפכת את הטבע. ועיקר הניסים, היינו עיקר התפילה, אינו אלא בארץ ישראל. כמו שכתוב (תהלים ל"ז): שכן ארץ ורעה אמונה, ואמונה זה תפילה, כמו שכתוב (שמות י"ז): ויהי ידיו אמונה כתרגומו. ובשביל זה היא גבוה מכל הארצות (זבחים נ"ד ע"ב), על-שם שעיקר הניסים שם הם, וכתיב (ישעיה ס"ב): הרימי נס. ובשביל זה נקראת ארץ כנען, כנען לשון סוחר, בחינת אמונה, כמו שכתוב: ואמונתך מבינותיך:

 

וזה שאמרו חז"ל (תענית י’.): ארץ ישראל שותה תחילה, והגשמים באים מתהומות, כמו שכתוב (תהלים מ"ב): תהום אל תהום קורא, ותהום לשון נס,  כמו שכתוב (רות א’): ותהום כל העיר. כי על נס, היינו על דבר חידוש, מתמיהין. וזה שאמרו חז"ל (תענית כ"ה ע"ב): קול התור נשמע בארצנו – לענין גשמים, כי עיקר הגשמים נשמע בארץ ישראל, כי שם התהומות, היינו הניסים, היינו אמונה, תפילה:

 

וזה לעומת זה עשה אלקים, ומצרים הוא היפך ארץ ישראל, זה לעומת זה. כמו שכתוב (שמות י"ד): ומצרים נָסים לקראתו – שמצרים לעומת ארץ ישראל, לעומת הניסים. ובשביל זה אין מקום תפילה במצרים, כמו שכתוב (שם ט’): והיה כצאתי את העיר אפרוש כפי. בשביל זה, כשפגם אברהם בארץ ישראל, בשעה שהבטיח לו הקב"ה על ירושת ארץ, אמר: במה אדע (בראשית ט"ו) – על ידי זה ירדו אבותינו למצרים, כי פגם באמונה, היינו ארץ ישראל, בחינת ניסים, וירד יעקב ובניו למצרים, ששם היפך הניסים, שזה לעומת זה. וירדו דווקא יעקב ובניו, כי הוא פגם בארץ ישראל, בחינת תפילה. וירדו יעקב ובניו, שהם בחינת תפילה, שהם בחינת י"ב שערי תפילה. ועל ידי שעיקר התפילה, הם יעקב ובניו כנ"ל, ע"י זה לא זכה לארץ ישראל, לבחינת תפליה, אלא יעקב ובניו, כמו שכתוב (בראשית כ"א): כי ביצחק יקרא לך זרע, ולא כל יצחק (נדרים ל"א.): וזה שאמרו חז"ל (תענית ח.): אין הגשמים יורדין אלא בשביל אֲמָנָה, היינו בחינת ארץ ישראל, שהוא בחינת תפילה, בחינת אמונה. והיא שותה תחילה, ששם התהומות בחינת ניסים, כמו שכתוב: ותהם כל העיר.

 

וזה שאמרו חז"ל (שם ע"ב): בשעה שהגשמים יורדין, אפילו פרוטה שבכיס מתברכת. פרוטה, זה בחינת קול התור. ואמרו חז"ל (שם כ"ח ע"ב): האי רודיא דמיא לתור, ופריטא שפוותיה, והוא עומד בין תהומא לתהומא, שהוא כלול משני התהומות, שהוא כלליות הניסים. וזה: פרוטה שבכיס – שפעמים נתכסה כח הניסים. וע"י הגשמים, נתברך הפרוטה, היינו הניסים, דפריטא שפוותיה. ואלו בני אדם המכחישים כל הניסים, ואומרים שהכל דרך הטבע, ואם רואים איזהו נס, הם מכסים את הנס עם דרך הטבע, שאומרים שזה דרך הטבעים – נמצא שפוגמים בתפילה, כי התפילה היא ניסים, שמשנה את הטבע. ופוגמים באמונה, שאין מאמינים בהשגחת הבורא יתברך ופוגמים בארץ ישראל, שהוא מקום הניסים, כמו שכתוב: וקול התור נשמע בארצנו, וכמו שאמרו: ארץ ישראל שותה תחילה, כי שם התהומות מקום הניסים, כמו שכתוב: ותהם כל העיר. וע"י זה צריך ליפול בגלות מצרים, כי זה לעומת זה עשה כנ"ל. וכל הגליות מכונים בשם מצרים, על שם שהם מְצֵרים לישראל (כשארז"ל במדרש בראשית פ’ ט"ז):

 

וזה פירוש: תהומות יכסיומו – מי שמכסה את הינסים, ומראה לכל דבר, שהוא דרך הטבע – ירדו במצולות כמו אבן. משם רועה אבן ישראל (בראשית מ"ט), תרגומו: אבהן ובנין. מצולות, זה בחינת מצרים, שנאמר (שמות י"ב): וינצלו את מצרים. כמו אבהן ובנין, היינו יעקב ובניו, שהם בחינת תפילה, בחינת ניסים, בחינת ארץ ישראל. לפי ירידתם, ולפי הפגם שפגם בתפילה, ובאמונה ובארץ ישראל, כן צריך לירד לעומק הגלות של מצרים, כמו שירדו יעקב ובניו למצרים, כשאמר אברהם: במה אדע על ירושת ארץ: (ע"כ לשונו ז"ל).

 

 

א

 

כשיש, חס ושלום, דינים על ישראל, ע"י ריקודים והמחאת כף אל כף, נעשה המתקת הדינין:

 

ב

 

כי עיקר גדולתו של הקב"ה הוא, שגם העכו"ם ידעו שיש אלקים שליט ומושל. כמובא בזוהר (יתרו דף ס"ט ע"א): כד אחא יתרו ואמר: כי עתה ידעתי כי גדול ה’ וכו’, כדין אתייקר ואתעלא שמא עלאה:

 

 

ולעכו"ם אי אפשר להם לידע גדולתו של הקב"ה, כי אם ע"י בחינת יעקב, כמו שכתוב (ישעיה ב’): בית יעקב לכו ונלכה באור ה’. כי הוא גילה אלקותו של הקב"ה, יותר משאר האבות. כי אברהם קראו הר, ויצחק קראו שדה (פסחים פ"ח.) ושדה, הוא יותר מושג ונצרך להעולם מהר. ויעקב קראו בית, שהוא מקום יישוב לבני אדם יותר משדה. היינו שיעקב קרא את מקום בית המקדש, שהוא מקום התפילה, בית, שהוא מקום ישוב לבני אדם. כי העלה את התפילה, מהר ושדה, לבחינת בית, שיש בו תפיסה לבני אדם, יותר מהר ושדה. כי בבחינת בית יש גם לעכו"ם השגה, כמו שכתוב (ישעיה נ"ו): כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.