תורה כז – המשך

 

ולהדרת פנים הנ"ל אי אפשר לבוא אלא ע"י תיקון הברית, בבחינת (ד"ה א’ ט"ז): "הוד והדר לפניו" כש"עוז וחדוה במקומו", שהוא ברית, הנקרא בועז,  והוא חדוה דמטרוניתא. וזה: (שמות ט"ו) עזי – זה בחינת ברית, וזִמרת – זה בחינת קול, ויהי לי לישועה – בבחינת: וירא (ה’) בצר להם וכו’. וזה שאמרו חז"ל (סוטה ל’ ע"ב): כשעלו שראל מן הים, נתנו עיניהם לזמר שירה, כי על הים נתגלה בחינת ברית, כמ"ש חז"ל: הים ראה וינוס (וינס) – ויצא החוצה (מ"ר וישב פ’ ז’). נתנו עיניהם – זה בחינת הדרת פנים, בחינת זקן – זה קנה חכמה, כמו שפירש רש"י (בראשית ג’): ותפקחנה עיני שניהם – על שם החכמה נאמר. לומר שירה – זה בחינת קול שנתגלה ע"י החכמה.

 

וזה שאמרו (סוטה שם): עוללים ויונקים אמרו: זה אלי ואנוהו. זה – בחינת ברית, בחינת (שמות ג’): וזה לך האות, ואנוה – זה בחינת הדרת פנים. וזהו פירוש (משלי כ"ט): רועה זונות יאבד הון. הון זה בחינת קול, כמו שאמרו חז"ל: כבד את ה’ מהונך – אל תקרי מהונך אלא מגרונך. (כמובא בבאה"ט סי’ נ"ג בשם הפסיקתא, וכן ברש"י משלי ג’ בהג"ה שם. ולשון הפסיקתא אלא מחננך וכו’ אם נתן לך קול ערב וכו’.) וכשפוגם בברית, נפגם קולו. ויעקב, ששמר בריתו, כמו (בראשית מ"ט): ראשית אוני, זכה לקול, בבחינת (שם כ"ז): הקול קול יעקב. ומבחינת קול זוכה לשלום, בבחינת (שה"ש א’): שיר השירים אשר לשלמה – למלך שהשלום שלו. ובשביל זה, ותיכף אחר קול רנה של שירת הים זכו לשבת שלום, כמו שכתוב (שמות ט"ו): ויבואו מרתה, ושבת במרה נצטווה (כשרז"ל סנהדרין נ"ו ע"ב). וזה (שמות שם): ו’תען ל’הם מ’רים ש’ירו ל’ה’ – ראשי תיבות שלום, שע"י שירה זכו לשלום:

 

 

ודווקא במרה קיבלו שבת שלום, כי כן דרך השלום להתלבש במרה, בבחינת (ישעיה ל"ח): הנה לשלום מר לי מר – כמו שכל הרפואו’ הם בסמים מרים, כן השלום, שהוא רפואה לכל הדברים, בבחינת (שם נ"ז): שלום לרחוק ולקרוב אמר ה’ ורפאתיו. ולפעמים החולשה גוברת כ"כ, עד שאין יכולת ביד החולה לסבול מרירות הרפואות, ואז הרופאים מושכין ידיהם מן החולה ומייאשים אותו – כך כשהעוונות שהם חולי הנפש גוברים מאד, אז אין יכול לסבול מרירות הרפואות, ואז: אין שלום אמר לרשעים (ישעי’ מ"ח נ"ז). וזה ששיבח חזקיה את הקב"ה, שהשליך כל חטאתיו אחר כתיפו, כדי שלא יצטרך להלביש את השלום במרירות הרבה. וזה: הנה לשלום מר לי מר (שם ל"ח), היינו זה ידוע, כי לשלום צריך מרירות. ואתה חשקת נפשי מרדת שחת (שם כתוב משחת בלי, ופירש רש"י: מבלי רדת שחת) – כי ידעת שאין בי כח לסבול מרירות לפי חטאתי. והשלכת אחר גוךָ כל חטאי – כדי שיתלבש השלום במרירות כפי יכולתי. וזה (בראשית כ"ד): ואברהם זקן – ע"י זקן הנ"ל, על ידי זה: וה’ ברך את אברהם בכל – זה שלום, כמו שכתוב: עושה שלום ובורא את הכל:

 

ח

 

ושלום בגופו (שבת ל"ג, ב דרשו על פסוק "ויבוא יעקב שלם": שלום בגופו שלום בממונו וכו’) – בארבע מרות, שלא תתגבר אחת על חברתה. שלום בממונו – שלא יהיה בא זה ואכל את זה, כמו שאמרה בת נקדימון בן גוריון (כתובות ס"ו ע"ב): שלום בתורתו – בלא קושיות. ואז: ויבא יעקב שלם עיר שכם כנ"ל:

 

וזה פירוש: רציצא – בחינת קנה רצוץ, שהם העכו"ם, שהם רחוקים מבחינת זקן – זה קנה חכמה, מהדרת פנים, והם דבקים בקנה רצוץ, כמו שכתוב (תהלים מ"ח): גער חית קנה. דמיית בבעותיה – היינו להמית ולבטל בעותם וצלותם, מלבקש עוד מאלקים אחרים, אלא לקרא כולם בשם ה’. היכא נפיק רוחא – היינו זאת הבחינה אי אפשר, אלא ע"י תיקון ברית, שהוא בחינת (יהושע ב’): ולא קמה עוד רוח באיש. ואיך מַפִּיק ומוציא ניצוצי הקדושה שנפלו ע"י פגם הברית: ואמר להם: בהיינו דעל – בזה שנכנס בו רוח, היינו גזה שנכנס בו רוח שטות, היינו הרהורי זנות, והוא משבר תאוותו – בזה הוא מַפִּיק ומוציא ניצוצי הקדושה של פגם הברית, כי זה הוא בחינת תשובת המשקל. זקנים משער שבתו, בחורים מנגינתם (איכה ה’): (ע"כ לשון רבינו ז"ל).

 

שייך לעיל: וירא (ה’) בצר להם, בשמעו את רנתם – ע"י שמיעת קולו, הקב"ה רואה מי שמיצר לו, איזה עכו"ם מיצר לנו וכו’. ואמר, שעל כן כשיש ח"ו איזה גזירה וצרה לישראל מאיזה עכו"ם, אזי טוב לנגן הניגון של אותה העכו"ם שמיצר להם ח"ו. וזהו: בשמעו את רנתם – רנתם דייקא, היינו רנה וניגון שלהם של אותה העכו"ם שמצירה לישראל ח"ו: