תורה כט – האי גברא

 

רש"י: דמליה מינה – שמיוחסת מראשונה. ושואל אותו: הלא יש לו ללמוד, הואיל ולא נתנו לו ראשונה, כל שכן זו. סיכתא – קבילא. דצה – השפיל ידו במקום שאין חור בכותל, ולא על. דלי דצה – הגביה ידו ונעצה במקום נקב, ועל.

 

 

 

כי לא כל דיבור נקרא דיבור, כי דיבור שאינו נשמע ונתקבל אינו נקרא דיבור, בחינת (תהלים י"ט): אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. ועיקר מה שנתקבל הדיבור, הוא מחמת הטוב שיש בו, כי טוב הכל חפצים, ועל כן כשיש טוב בהדיבור, אזי הדיבור נשמע ונתקבל, אבל כשאין טוב בהדיבור אינו נתקבל. ואיך עושין הטוב בהדיבור? הוא ע"י שלוקחין הדיבור מהדעת, אזי יש בו טוב. אבל כשהדיבור בלא דעת, אזי אין בו טוב. בבחינת (משלי י"ט): גם בלא דעת נפש לא טוב. נפש הוא הדיבור, כמו שכתוב (בראשית ב’): ויהי האדם לנפש חיה, ותרגומו: לרוח ממללא:

 

 

ולהקים ולרומם את הדעת, הוא ע"י שבח הצדיקים. כשמשבחין ומפארים את הצדיקים, על ידי זה נתרומם הדעת, בבחינת (דברים ל"ב): כנשר יעיר קינו, נִשְׁרָא – דא רוחא (כמובא בתקון ג’ מהי"א תיקונים), דא בחינת צדיק, בבחינת (במדבר כ"ז): איש אשר רוח בו. יעיר קִנו – שהוא מעורר המוחין מתרדמותן, מבחינת מוחין דקטנות, מבחינת שינה. קִנו – דא קנה חכמה קנה בינה (משלי ד’), שהם המוחין. ואפילו מלאכים כשרוצים לעשות דיבור שיהיה נשמע ונתקבל אצלם, בבחינת: עושי דברו לשמוע בקול דברו, אזי הם משבחין ומפארין את השם יתברך תחילה, שהוא צדיקו של עולם, בחינת (תהלים קמ"ה): צדיק ה’ בכל דרכיו, ועל ידי זה נעשה הדיבור, בבחינת: לשמוע וכו’. וזה (תהלים ק"ג): ברכו ה’ מלאכיו, היינו השבח שמשבחין תחילה את השם יתברך שהוא צדיקו של עולם, ואחר כך, על ידי זה: עושה דברו לשמוע בקול דברו, שעושין הדיבור שהוא נשמע ונתקבל:

 

ג

 

וזה בחינת בגדים לבנים, היינו תיקון הדיבור שהוא בחינת מלכות – פה, הוא בחינת בגדים לבנים, כי צריך לשמור מאוד את הבגדים, שלא יבזה את הבגדים, רק לשומרן כראוי, שלא יבוא עליהם שום כתם ורבב. וכל מי שהוא גדול יותר, צריך לשמור את הבגדים יותר, כי כל מי שגדול יותר, מדקדקין עמו יותר. ועל כן תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו, חייב מיתה (שבת קי"ג), כי עמו מדקדקין יותר, כי הבגדים בעצמם הם דנין אותו, בבחינת דינא דמלכותא, כי הבגדים הם בחינת מלכות, כי ר’ יוחנן קרא למאניה מכבדותא (שבת קי"ג ע"א), שזהו בחינת מלכות, בחינת (תהלים כ"ד): מלך הכבוד. והם בחינת צדק מלכותא קדישא, שזה בחינת הבגדים, בחינת (איוב כ"ט): צדק לבשתי.

 

והמבזה אותם, נמצא שהוא כמורד במלכות, ואז דינא דמלכותא דן אותו. ועל ידי זה עושה פירוד בין קודשא-בריך-הוא ושכינתיה, בבחינת נחש משיך לה לגבה ואטיל בה זוהמא, בבחינת דם נדה, בבחינת (ישעיה ס"ג): מדוע אדום ללבושיך. וזהו בחינת הכתם והרבב, שנמצא על בגדו, שעל ידי זה נפרדת בחינת המלכות הנ"ל, שהיא שכינת עוזו מקודשא-בריך-הוא, ואז (ירמיה כ"ה): שאוג ישאג על נוהו – על נזה דיליה, ואז שולטת שפחה בישא, שהוא מלכות דסיטרא-אחרא, בבחינת (משלי ל’): שפחה כי תירש גבירתה, שהיא אשה רעה, שהיא בחינת עת רעה, כי יש כ"ח (עשרים ושמונה) עיתים: עיתים לטובה, עתים לרעה, וצריך להכניע שיפחה בישא, שהיא עת רעה, בבחינת (קהלת ט’): בכל עת יהיו בגדיך לבנים, בכל עת דייקא. בגדיך לבנים, היינו בלא רבב, היינו בחינת טהרת השכינה מנדתה, בבחינת דם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו’ ע"ב נדה ט’).

 

והרשעים בעוונותיהן גורמין אפרשותא בין קודשא-בריך-הוא ושכינתיה, כי גורמין לה דם נדה, ואז היא נקראת עיר הדמים (נחום ג’), ועל שם זה רשעים נקראים אנשי דמים, כי שס"ה לא תעשה תלוים בשס"ה גידים, ששם תהלוכת הדמים, ולפי בחינת לא תעשה שעוברים, כן מעוררים דם נדה להשכינה, כי כמה מיני דמים יש, בכן צריך להמתיק את דמים האלו, היינו לתקן הלאווין שהם הגידין, ולהמשיך להם לבנונית, בבחינת: וגם נעכר ונעשה חלב. וזהו: בכל עת יהיו בגדיך לבנים – בגידיך דייקא, להמשיך להם לבנונית:

 

ד

 

ולתקן כל העבירות בפרטיות הם רבים מאוד, וכבד על האדם, ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו. בכן צריך לתקן כלליות הגידים, שהוא בחינת (דברים ד’): ויגד לכם את בריתו. ואז, ע"י תיקון הברית, שהוא כלליות הגידין, נתתקן ממילא כל הלאווין שעבר, ונמשך להם לבנונית. ועל שם זה נקרא כלליות הגידין, שהוא הברית קודש, שדי, על שם ששדי ויורה כחץ לבנונית ותיקונין לכל פרט ופרט כפי צורכו, ואפילו למקומות הצרים והדקים, כי יש מקומות צרים ודקים שאי אפשר לבוא לשם שום תיקון כי אם ע"י תיקון הכללי, שהוא זורק לבנונית ותיקונים גם למקומות הצרים והדקים, בבחינת (איוב כ"ב): והיה שדי בצריך – ששדי ויורה תיקונין לכל מקומות הצרים. ועל שם זה נקרא ברית: זוהר הרקיע, כי קודם התיקון, אזי הרקיע הוא בבחינת (איוב כ’): יגלו שמים עוונו, ואחר התיקון, אזי מזהיר ומטהר את הרקיע, בבחינת לשון של זהורית, שהוא מלבין עוונותיהן של שס"ה לאווין, ומשפיע לבנונית בשס"ה גידין, בבחינת: בכל עת יהיו בגדיך לבנים.

 

כי כל הלבנונית נמשך מן המוח, בחינת: ונוזלים מן לבנון – מן לבונא דמוחא (זוהר פנחס ד’ רל"ה ע"ב), וע"י תיקון כלליות הגידין נתרומם המוחין, בבחינת: כנשר יעיר קנו. נשרא דא רוחא, שהוא כלליות הגידין, בחינת (יהושע ב’): ולא קמה עוד רוח באיש. יעיר קנו – שהוא מעורר "קנה חכמה קנה קנה בינה" בחינת שינה. על גוזליו ירחף – שהוא מרחף ומגן על המוחין שהיו מתחילה נגזלין, בבחינת (משלי כח): גוזל אביו ואמו, הם המוחין, שהם אב בחוכמה ואם לבינה. וזה בחינת (ברכות ג): תינוק יונק משדי אמו. תינוק, היינו המוחין דקטנות, שהוא יונק ונגדל מקטנותו על ידי תיקון הכללי, שהוא שדי ויורה כחץ. וזה: אמו, דא כנסיה, כמו שכתוב (משלי כג): אל תבוז כי זקנה אמך, פרש רש"י: כנסיתך, ששם נתכנסין ונכללין כל התיקונים.