לז – המשך – לח – מרכבות פרעה
תורה לז - המשך - ז - וזהו פירוש: הזהרו בבני עם הארץ, כי זה ידוע, שהנפשות הנכבדות [הנעשקות] בתוך הטיקלא, האמור בזוהר (סבא משפטים דף קי"ג ובשאר מקומות), בקליפות נוגה...
תורה לז – (המשך)
(לשון רבנו ז"ל)
דירשו ה’ ועוזו בקשו פניו תמיד: (תהלים קה)
ז
וזהו פירוש: הזהרו בבני עם הארץ, כי זה ידוע, שהנפשות הנכבדות [הנעשקות] בתוך הטיקלא, האמור בזוהר (סבא משפטים דף קי"ג ובשאר מקומות), בקליפות נוגה, וקליפות נוגה רוצה שישתקע שם הנפש, אזי היא נותנת אותן בתוך טיפת זיווגו של עם הארץ, כדי שיתטנף הנפש ההיא ביותר. נמצא, שבני עמי הארץ הם נפשות יקרות, אלא שהם כציפורים האחוזות בפח. מאין אנו יודעים הדר תפארתם, אלא ע"י תורתם, כשאנו רואים שהם תלמידי חכמים, בידוע שיש להם נפש יקרה. וכל התורה שהם מגלים, הוא הכל גילוי להשוחט, כי הנפש היא [בחינת תורה] כנ"ל. והתורה שהם מגלים בני עמי הארץ, הם בחינת ניצוצות, ועולה להשכינה בבחינת מיין נוקבין, בבחינת: חזי במאי ברא קאתינא. ובשביל זה צריך לכבדם, כי ע"י הכבוד יתגלה ביותר התורה מהתעלמותה, היינו הנפש. כי שרש הכל הוא הכבוד, כמו שכתוב: לכבודי בראתיו וכו’, והנפש משתוקקת להכלל בו בשרשו.
ועוזה: הזהרו בבני עמי הארץ – לכבדם, כדי שישתוקק התורה, שהיא הנפש, להכלל בשרשו, שהוא הכבוד.ל ידי זה: מהם תצא תורה:
וזה פירוש: דרשו ה’. ע"י איזה חכמה תוכל לדרוש אותו? הדר מפרש: ועוזו – היינו ע"י התורה, ולא ע"י חכמות אחרים, שהם סיכלות וחשך, כנגד חכמות התורה. וע"י מה תזכה לחכמות התורה? בקשו פניו תמיד – ע"י צדקה של ארץ ישראל, כמובא במדרש (ב"ר פ’ מ"ד, קהלת סדרא): אין בקשת פנים אלא צדקה, כמו שכתוב (תהלים פ"ה): צדק לפניו יהלך, ואין תמיד אלא ארץ ישראל (שוחר טוב תהלים ק"ה, ועיין ראשית חכמה שער התשובה פ’ ו), כמו שכתוב (דברים י"א): תמיד עיני ה’ אלקיך בה:
תורה לח
(לשון רבנו ז"ל)
מרכבות פרעה וחילו ירה בים וכו’: (שמות ט"ו)
א
כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת, אם הוא דבוק בהשם יתברך. והסימן של דביקות הוא תפילין, כי תפילין הם סימן על הדביקות :
ב
ואי אפשר לבוא לבחינת תפילין, אלא שיעלה את הדיבור ויתקנהו. כי הדיבור, שהוא רוח פיו של הקב"ה, שהוא בחינת: מלכות – פה, הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו, כמו שכתוב (קהלת א’): כל הנחלים הולכים אל הים, והוא בחינת אדני, כמו שכתוב (תהלים נ"א): אדני שפתי תפתח. וכשפוגמים הדיבור שהוא אדני, אז ע"י הפגם, נעשה מרוח פיו רוח סערה, כי כ"ז אותיות, כל אחד כלול מעשרה, גימטריא ר"ע. ונעשה מבחינת הדיבור, היינו מבחינת אדני, ר"ע אותיות, סערה, ס"ה הוא אדני, ור"ע אותיות.
וזה בחינת (תהלים קמ"ח): רוח סערה עושה דברו – שעושים ומתקנים את הדיבור ומעלים אותו מבחינת רוח סערה. ורוח סערה הזה הוא מקמרג הגדול, שממנו באים כל הקיטרוגים והנסיונות, והוא אחר הדברים, שהוא יונק מהדיבור, כשמוצא פתח לינוק, היינו לפתח חטאת (בראשית ד’), וכתיב (מיכה ז’): שמור פתחי פיך וכו’, וכמו שכתוב בזהר (וירא ד’ קי"ט ע"ב): ויהי אחר הדברים והאלקים ניסה את אברהם, והוא מסער גופיה דבר נש. וכל המלשינות והרעות שדוברים על אדם בא מרוח סערה, מאחר הדברים הזה, כי הוא בחינת: קץ כל בשר (בראשית ו’) – שעושה קץ וסוף לכל בשר. ובני אדם שהם דנים את כל אדם לכף חובה, וחוקרים תמיד על חובות בני אדם, הם מבחינת קץ כל בשר, כמו שכתוב (איוב כ"ח): קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר, (עיין בזוהר מקץ קצ"ג ע"א) – שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וכליון לכל דבר, ולעורר דין ולהלשין ולקטרג, כמו שכתוב (ישעיה נ"ז): והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל.
וצריך כל אדם לראות לאכפיא סיטרא דקץ כל בשר תחת הדיבור של הקדושה, כמו שכתוב בזוהר (ויחי דף רל"ח ע"א, ובזוהר בלק ר"ז ע"א): אוסרי לגפן עירֹה – גפן דא כנסת ישראל, כמו שכתוב (תהלים פ’): ופקוד גפן זאת, וכמו שכתוב (בראשית מ"ט): וזאת אשר דיבר. וכשהוא כופף את רוחו סערה, דהיינו שהוא נוטל ממנו כל הדיבורים שנפלו לתוכו, אז: יקם סערה לדממה (תהלים ק"ז):
ג
וצריך להעלות את הדיבור לשרשו, שהוא הזרוע, שהם חמש אצבעין שביד שמאל, שהם חמישה גבורות, שהם בחינת ה’ מוצאות הפה. כי עיקר הדיבור – ע"י חמשת מוצאות הפה, שהם הגבורות, כמו שכתוב (שם ק"ו): מי ימלל גבורות ה’, שע"י גבורות נעשה הדיבור, כמו שכתוב (שם קמ"ה): וגבורתך ידברו, וכמו שכתוב (ירמיה כ"ג): הלא כה דברי כאש נאום ה’. והתחלת עליות של הדיבור, הוא מראשו, היינו מהמובחר האמת שיש בהדיבור, שהוא נקרא ראש. כי יש כמה אמת, כמו שאמרו (סנהדרין צ"ז): אמת נעשה עדרים, וכמו שכתוב (תהלים קי"ט): ראש דברך אמת. כי קודם תיקונו, היה בבחינות (דניאל ח’): ותשלך אמת ארצה, ולא היה יכול לדבר שום דבר אמת, מחמת שרוח סערה בלבל אותו, כמו שכתוב (תהלים ק"ז): יעלו שמים ירדו תהומות, וכשמתקנו, אזי אין לו בלבול. וזה בחינות (פסחים ג’): עיקם הכתוב תשע אותיות, שלא להוציא דבר מגונה מפיו. זה רמז, כשרוח סערה שולט, אזי אין ביכולת לדבר בדרך יושר, כי הרוח מבלבל אותו, וצריך לעקם את הדרך:
ד
ותיקון הדיבור, הוא על ידי התורה שלומדין בצר לאדם, בעניות ובדחקות, שהוא בחינת לילה*, שאז שולטנותא דקץ כל בשר, כמו שכתוב: קץ שם לחשך, וכתיב (בראשית א’): ולחושך קרא לילה. וחז"ל אמרו (חגיגה דף י"ב ע"ב): הלומד תורה בלילה, מושכין עליו חוט של חסד ביום. חסד, הוא בחינת בוקר דאברהם, כמו שכתוב בזוהר (מקץ ר"ג ע"א): הבוקר אור – דא בוקר דאברהם. והאנשים שולחו – אינון מארי דדינין. המה וחמוריהם – אינון וכל סיטרא מסאבא, וכמו שכתוב (רות ג’): שכבי עד הבוקר. אזי נופלים כל המקטרגים השולטים על הדיבור, ואז הדיבור יוצא בשיר ושבח והלל להקב"ה, כמו שכתוב (תהלים פ"ג): אלקים אל דמי לך, וכמו שכתוב (תהלים ל’): למען יזמרך כבוד ולא ידום, ואז ברן יחד כוכבי בוקר וכו’ (איוב לח).
וזהו (תהלים קכב): עומדות היו רגלינו, כי הדיבור נקרא רגל, כמו שכתוב (ישעיה מא): צדק יקראהו לרגלו, וכמו שכתוב (תהלים נח): צדק תדברון. בשעריך ירושלים – על ידי התורה, כפירוש רש"י (והוא מדברי רז"ל מכות י):
* כמובא ב"פרי עץ חיים", שער התפילין, פרק ז, על פסוק: שימני כחותם על ליבך, שעל ידי לימוד התורה בלילה, אזי כאור הבוקר עולה ראש המלכות (שהוא בחינות הדיבור הנ"ל), ויושבת בזרוע דזעיר אנפין ומקבלת הרשימו שבחזה דזעיר אנפין, וזעיר אנפין מקבל הרשימו שלו. ועל ידי התפילה נכנסין מוחין חדשים, והרשימו יוצאין בבחינת תפילין וכו’:
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור