תורה ל – המשך

ו – המשך

 

וגם יש עוד צעקה גדולה מזה, דהיינו שהשם-יתברך, כביכול, בעצמו שואג, בבחינות (ירמיה כ"ה): שאג ישאג על נוהו – על נוה דיליה, שהוא בחינות המלכות, שנופל בגלויות של ארבע מלכויות. וצריך לראות לחתוך ולהבדיל את בחינות המלכות הנ"ל מבין הארבע גלויות, ולהעלותה משם. ועיקר עלייתה – על ידי בחינות החסד, בבחינת (ישעיה ט"ז): והוכן בחסד כסא, בחינת (הושע י’): קיצרו לפי חסד, שע"י החסד קוצרין וחותכין את הדָּלֶת, בחינת המלכות, ומבדילין אותה מהם, ומעלין אותה אל אור הפנים.

 

ועל כן אברהם היה איש החסד, והיה משתדל תמיד לעשות חסד, כדי להעלות בחינת המלכות מהם, ועל כן רדף אחר הארבעה מלכים כדי להכניעם, שהן בחינת הארבע מלכויות דסיטרא-אחרא, כי אברהם היה שונא ממון, כי מאס ממון סדום, כמו שכתוב (בראשית י"ד): אם מחוט ועד שרוך וכו’ ולא תאמר אני העשרתי את אברם, כי אברהם תיקן שחרית (ברכות כ"ו ע"ב), בחינת שחרות הנ"ל, שהוא בחינת השכל התחתון הנ"ל, בחינת חכמה תתאה, שהוא בחינת שחרות כנ"ל, שזוכין לתקן בחינה זאת ע"י שונא בצע כנ"ל. ועל כן יצא מאברהם יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, שהם בחינת: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול, שהם כנגד ארבע מלכויות שבקדושה כידוע.

 

יצחק זה בחינת בן חכם, כי יצחק על שם הצחוק והשמחה, בחינת (משלי י’): בן חכם ישמח אב. עשו הוא בן רשע. יעקב הוא בן תם, כמו שכתוב (בראשית כ"ה): ויעקב איש תם. ישמעאל הוא בחינת בן שאינו יודע לשאול, כי ישמעאל עשה תשובה, כמו שאמרו רז"ל (ב"ב ט"ז ע"ב), ועיקר התשובה היא בבחינת שאינו יודע לשאול, היינו לעשות תשובה ולשאול כפרה מהשם-יתברך על שאינם ידועים, שזה עיקר התשובה, בבחינת (תהלים ס"ט): אשר לא גזלוני אז אשיב. וזה בחינת: אברהם תיקן שחרית, נוטריקון: ח’כם, ר’שע, ת’ם, ש’אינו יודע – שהם בחינת הארבע מלכויות כנ"ל.

 

וזה (שמואל א’ ט"ו): וישסף שמואל את אגג, כי אגג הוא כללות הארבע מלכויות דסיטרא-אחרא, כמו שכתוב (במדבר כ"ד): ראשית גוים עמלק, וזה שפירש רש"י: וישסף – חתכו לארבעה, היינו שחתך והבדיל את הדָּלֶת, שהיא בחינת מלכות דקדושה, דלית לה מגרמא כלום וכו’ כנ"ל – מאגג, שהוא כלליות ארבע מלכויות דסיטרא-אחרא, והעלה את המלכות דקדושה בשלש רגלים. וזה: וישסף, ראשי תיבות: ש’בועות, ס’וכות, פ’סח – כי עיקר חיותה מאור הפנים שבשלש רגלים כנ"ל, בבחינת (שמואל ב’ י"א): ויהי לתשובת השנה, לעת צאת המלכים. תשובת השנה, זה בחינת שלש רגלים, שהם ימי דין, ימי תשובה, כמאמר חז"ל (ר"ה ט"ז): בפסח נידונין על התבואה, בעצרת וכו’, ואז עת צאת המלכים כנ"ל, שמוציאין את בחינת המלכות דקדושה מגלויות של הארבע מלכויות, ומעלין אותה אל אור הפנים, המאיר בשלש רגלים כנ"ל.

 

ועל כן יש ד’ בחינות בכל רגל: בפסח הם ארבע כוסות, בשבועות הוא סדר המשנה, שהוא ארבע פעמים ביד כל אחד, כמו שאמרו רז"ל (עירוכין נ"ד ע"ב): כיצד סדר משנה וכו’, בסכות היא ארבעה מינים – הכל כנגד בחינת הד’ הנ"ל, בחינת מלכות הנ"ל, שצריך להעלותה אל האור הפנים ע"י שמחות המצוות, שמתקבצין לתוך הרגלים כנ"ל:

 

ז

 

ועיקר התגלות החסד הנ"ל, שעל ידו קוצרין וחותכין ומבדילין את הדָּלֶת הנ"ל מארבע גלויות של העכו"ם, הוא ע"י תוכחה. כי ע"י פתיחת פה של המוכיח, נתגלה חכמה, וע"י זאת החכמה נתגלה החסד, כי עיקר התגלות החסד – ע"י החכמה, כי אל נהירו דחכמתא (זוהר לך לך דף צ"ד ע"א), כמו שכתוב (משלי ל"א): פיה פתחה בחכמה ותורה חסד על לשונה. וזה (תהלים קמ"א): יהלמני צדיק חסד ויוכיחני, היינו שע"י תוכחה נתגלה חסד. וצריכין אנו לקבל תוכחתם, אע"פ שתוכחה שלהם היא לפעמים דרך בזיון, שמבזים אותנו, אעפ"כ צריכין אנו לקבל תוכחתם כדי לקבל על ידו את החסד כנ"ל. כי מה שתוכחתם הולכת לפעמים בדרך ביזוי, צריך לדון אותם לכף זכות, כי אין אדם נתפס על צערו, כי סובלים צער גדול מאתנו, כי אפילו מה שהוא טוב אצלנו, הוא רעה אצל הצדיקים, וכעין מה שאמרו רז"ל (יבמות ק"ג): כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים. היינו כי עסקים ושיחת חולין שלנו הוא בוודאי רעה אצלם, אלא אפילו טובותינו, היינו התפילה, שהיא בערכנו רק טוב, הוא רעה אצל הצדיקים, בבחינת (שם): ותפילתי ברעותיהם, כי תפילתנו מבלבלת אותם, כי כל העירבוב הדעת וכל הבלבולים וכל השטותים שיש לנו לפעמים, הכל נמשך בתפילתנו, כי כל הבלבולים וכו’ וכל המחשבות שחושב האדם לפעמים, הכל באים על דעתו בשעת התפילה דייקא, והכל נשמע אליו אז דייקא, בשעה שעומד להתפלל, בבחינת (שם ק"ו): מי ימלל גבורות ה’ ישמיע כל תהלתו. תהלתו – לשון (איוב ד’): ובמלאכיו ישים תָּהֳלָה, היינו עירבוב ובלבולים, שאז משמיעין את עצמן דייקא בשעה שעומד להתפלל ולמלל גבורות ה’.

 

והוא בשתי בחינות: או שבאים להתתקן מחמת שרואים שמתפלל בכוונה כראוי, על כן באים להתתקן, כי עכשיו הוא הזמן שיכולין להתתקן, כי יש בהם ניצוצות קדושים שצריכין תיקון. או בבחינת אחרת, מחמת שאינו ראוי להתפלל, ובאין לבלבל אותו מתפילתו, על כל פנים בין כך ובין כך, בשעת התפילה דייקא באין כל הערבובים וכל הבלבולים של האדם, ונשמעין אצלו אז, ובשביל זה נקראין הבלבולים והערבוכים תהִלה כנ"ל, מחמת שהן באים דייקא בעת התפילה והתהלה כנ"ל. וכל התפילות האלו עם כל העירבובים באין אל הצדיקים, כי הצדיקים הם בחינת משיח, שאליו באין כל התפילות להעלותן, בבחינת (ישעי’ מ"ח): ותהילתי אחטם לך, שכל התהלות באין לבחינת משיח, שהוא בחינת חוטם, בחינת (איכה ד’): רוח אפינו משיח ה’, כי משיח הוא מוֹרַח וְדָאִין (כשארז"ל סנהדרין צ"ג ע"ב), בבחינת (ישעיה י"א): והריחו ביראת ה’, היינו בתפילות, שהן בחינת (משלי ל"א): יראת ה’ היא תתהלל, כי הוא מוֹרַח ומרגיש בהתפילות שמקבל מהם, את כל אחד ואחד כפי מה שהוא, כי כל העירבובים של כל אחד הם בתוך התפילה כנ"ל. נמצא, שהצדיקים הם סובלים צער על ידי התפילות שלנו, שמבלבלין אותן כנ"ל, ובשביל זה צריך לקבל תוכחתם אף שמבזין אותנו כנ"ל: