תורה לא – המשך

תורה לא - המשך - וזה שכתוב: תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף. כי זהב הוא בחינות זיווג, כמו שכתוב (איוב לז): מצפון זהב יאתה, ואיתערותא דזיווגא מסיטרא דשמאלא, שהוא צפון...

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

תורה ל"א – (המשך)
(לשון רבנו ז"ל)
 
אמרו ליה: אית לן בירא בדברא, עיילי למתא. איתי פארי, שדא להו. אמר להו: איפשלי לי חבלי דפארי ואעייליה. אמרו ליה: ומי איכא דמפשל חבלי מפארי. אמר לחו: ומי איכא דמיתי בירא מדברא למתא:
 
רש"י: דפארי – סובין. עשו לי חבל מסובין. ואם אין אתם עושים שאלתי, אף אני לא אעשה שאלתכם.
 
וזה שכתוב: תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף. כי זהב הוא בחינות זיווג, כמו שכתוב (איוב לז): מצפון זהב יאתה, ואיתערותא דזיווגא מסיטרא דשמאלא, שהוא צפון (זוהר וישב דף קפו:). וזהו: תורי זהב נעשה לך, שאותיות התורה נזדווגין ונצטרפין על ידי נקודות הכסף, כי זיווגן והצטרפותן של האותיות היא על ידי הנקודות, שנעשים מהכיסופין וההשתוקקות, שעל ידם נתהווין הנפשות, שהם בחינות נקודות, כי על ידי הכיסופין נעשה זיווג, כי על ידי מה שהוא נכסף אל הדבר נעשה נפש, ועל ידי מה שהוא נכסף לדבר, חוזר הדבר וכוסף אליו. ומזה נתהווה גם כן נפש, והנפשות מזדווגין, ואחר כך באים לבחינות עיבור ולידה.
 
וזהו עניין הכתוב בזוהר הקדוש (לך לך דף פה:): תאבותיה דנוקבא עבד נפש נוקבא, ותאבותיה דדכר עבד נפש דכר. כי מה שהוא נכסף הוא בחינות תאבותיה דנוקבא, והוא עבד נפש נוקבא, ומה שהדבר חוזר ונכסף אליו, הוא בחינות תאבותיה דדכר, ועבד נפש דכר, ואחר כך באים לבחינות עיבור ולידה, כמו שכתוב בזוהר שם. וזה בחינת גלגולי הנפשות, כי הדיבור, שמשם יוצאים הנפשות, נעשה על ידי חיתוך האותיות באויר, והאוירים מכים זה בזה, עד שמגיעין לאוזן השומע. ועל ידי חיתוך האותיות באויר נעשה הדיבור, שמשם יוצאין הנפשות, כי האויר הוא החיות של כל דבר, ובלי אויר אי אפשר לחיות, והוא בחינת הנפש, והנפשות יוצאים ומתגלגלים.
 
וכלל הדבר, שמאוד יקר הכיסופין וההשתוקקות לדבר שבקדושה, כי על ידם נתהווה נפש, ונגמר על ידי הדיבור כנ"ל, ויוצא מתגלגל. ולפעמים מתגלגל ובא הנפש דקדושה לתוך הרשע, ונופלים לו הרהורי תשובה, ותוכל להחזירו למוטב, וכן להיפך, כמה רעות גורמים הכיסופין לדבר רע, חס ושלום, כי הנפש שנתהווה על ידי כיסופין רעים, מתגלגל לפעמים לתוך הצדיק, ותוכל להחטיאו, חס ושלום.
 
וזה בחינת (קהלת ח): יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו’. הבל, הוא בחינת הבל פה, שמשם יוצאים הנפשות, ועל ידי זה יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, על ידי שמתגלגל לתוכן נפש מכיסופין רעים. ויש רשעים, שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, על ידי שמתגלגל לתוכן נפש מכיסופין טובים. ולפעמים הצדיק מתקן הנפש רעה שמתגלגל אליו, וכן הרשע מקלקל הנפש קדושה שמתגלגל בתוכו, אך בתחילה, בעת שמגיע הנפש, על זה אמר הכתוב: יש צדיקים שמגיע וכו’, כי בודאי נופלים לו הרהורי עבירה בעת שמגיע אליו נפש רעה מכיסופין רעים, אך אחר כך אפשר שתחטיאו, ואפשר שהוא שהוא יתקן הנפש. וכן יש רשעים שמגיע וכו’, שנופלים לו בודאי הרהורי תשובה, בעת שהגיע אליו נפש קדושה מכיסופין קדושים, אך אחר כך אפשר שהוא יקלקל הנפש הקדושה, או שתחזירו למוטב.
 
וזה סוד נפילת אפיים, שכוונתו להעלות הנפש בבחינות העלאות מיין נוקבין ולעשות יחוד, כי על יד הכיסופין וההשתוקקות, שזה בחינת העלאת מיין נוקבין, כידוע, מזה בעצמו נעשה נפש, ונתעלה ונעשה יחוד וזיווג כנזכר לעיל: "על ידי הכיסופין נעשין הנפשות, שהם בחינות נקודות, ונזדווגו הנפשות וכו’".
 
וזה בחינות זיווגן והצטרפותן של הנקודת, שהם בחינות זיווגי הנפשות. ועל ידי הנקודות נזדווגו ונצטרפו האותיות, זה בחינות זיווגי הגופות. וזה שכתוב (במדבר כג): לא הביט אָוֶן ביעקב, על דרך שדרשו רז"ל: מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (קידושין מ, וע’ ירושלמי פאה פ"א)" וזהו: לא הביט אָוֶ"ן – ראשי תיבות: ו’י א’בדה נ’פש (ביצה טז), שהוא בחינות השתוקקות וכיסופין כנ"ל, היינו שהשתוקקות וכיסופין רעים אין הקב"ה מצרף, וזה: לא הביט און ביעקב.
 
וזה שכתוב (תהלים קמה): רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם, היינו שצריכין שני הבחינות, רצון ודיבור, כנ"ל. כי הרצון, שהוא הכיסופין פועל שנעשה הנפש בכוח, ועל ידי הדיבור יוצא הנפש מכוח אל הפועל, ואז נעשה בקשתו, על ידי שמצייר האותית לטוב וכו’ כנ"ל.
 
וזהו: רצון יראיו יעשה, כי על ידי הרצון, שהוא הכיסופין, נעה הנפש בכוח, ואז נעשה בקשתו ורצונו בכוח, בחינות: רצון יראיו יעשה, ואחר כך: ואת שועתם, שמדברים בפיהם ההשתוקקות והרצון והכיסופין שלהם, על ידי זה: ישמע ויושעים, כי על ידי הדיבור נגמר הנפש ויוצא מכוח אל הפועל, ואזי נצטיירו האותיות, ונעשים כלי לקבל טוב, ונתמלא בקשתו בפועל כנ"ל, כי כפי הנפש שעושה בכוח או בפועל, כן נעשין נקודות להאותיות, וכן נצטיירין האותיות, וכך הם פועלים ועושים בקשתו ורצונו כנ"ל:
 
שייך לעיל: למה שכתוב שם, שלמדן בלבד אינו כלום וכו’, ומי שטועה וסובר, חס ושלום, שלמדן לבד הוא העיקר, הוא בחינות אחר שקיצץ בנטיעות, כי יכול להיות למדן ורשע גמור וכו’, כמבואר לעיל, וכן אפילו הצדיק לפעמים כשנופל ממדרגתו, כידוע אי אפשר לעמוד תמיד בקביעות על מדרגה אחת, אזי, בעת שנופל ממדרגתו, אם ירצה להחזיק עצמו במדרגת למדן שנשאר לו, הוא לא טוב, רק צריך להחזיק עצמו ביראת שמים מה שיש לו עדיין מהרשימו שנשאר לו. עיין בתיקונים, ס"ט דף קב: אמר ליה: ‘כי ביום אכלך ממנו’ כתיב. אמר ליה: בההוא יומא הציץ ומת. אמר רבי שמעון: בגין דא כתיב: יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים וכו’, עיין שם והבן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה