תורה סב המשך – תורה סג – סוד כוונת המילה

 

 

וזה: ויגש אליו יהודא – דא תיקרובתא דמלכא למלכא. ויאמר בי אדוני – שהשכינה מבקשת רחמים מהשם יתברך על אלו הרחוקים. ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני – ולא ישמע עוד אמצעי. ואל יחר אפך בעבדך – על העבר. כי כמוך כפרעה – פרעה לשון התגלות, כי אתה אינך ידוע לבני אדם אלא מהגלוי, ומחמת שאינך ידוע אלא מהגלוי, לפיכך טעו כל אחד לפי טעותו, אבל כשאתה מבטל רצונך בשביל רצון הצדיק, כמו שאמרו חז"ל (מ"ק טז:): הקב"ה גוזר וצדיק מבטל, אזי ידעו מהגלוי על הסתום, כשרואים שמערכת המזלות מחייבים איזה גזרה וצדיק מבטל, אזי ידעו שיש אלקי נמצא, שהוא עושה רצון הצדיק. וזה: מה פרעה גוזר ואינו מקיים – פרעה, היינו מערכת המזלות הגלוים לכל גזרתם, אף אתה גוזר ואינך מקיים – כי הצדיק מבטל:

 

וזהו: ויסב אלקים וכו’. איתא במדרש (שמות פ’ כ): ויסב לשון סעודה, היינו לשון הסיבה. וחמושים – אחד מחמשה (כמו שפירש"י שם). היינו חמשת מוצאות הפה, שעל ידם כל העכו"ם פונים לאמונת ישראל לעבדו שכם אחד, כמו שכתוב: אז יפוך אל כל העמים שפה ברורה וכו’. עלו בני ישראל מארץ מצרים – ממיצר הגרון. היינו, ע"י עלות בני ישראל מראשי התאוות הנ"ל, ממיצר הגרון הנ"ל, ע"י הדיבור מחזיר את העכו"ם לאמונת ישראל. וזה עיקר קישוטי האמונה, בחינת מתקשטא בקישוטין דלא הוו. ע"י אמונה בשלימות, עזי הותרה אכילה, בחינת ויסב:

 

(עד כאן לשונו ז"ל)

 

שייך לאות ב:

 

וזה: "שלום" ראשי תיבות: ו’דע מ’ה ש’תשיב ל’אפיקורס, כי ע"י השלום יודע להשיב על אפיקורסות שבליבו כנ"ל – עיין שם. וגם ע"י השלום שיש בין ישראל בין אחד לחברו, גם על ידי זה נתבטלין האפיקורסות, כמבואר במקום אחר. וזה שאמרו רז"ל (ב"ר פ’ ל"ח): חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד’) – שכשיש שלום בין ישראל, אפילו עובדין עבודה זרה, מוחלין להם. אבל: חלק ליבם עתה יאשמו (שם י’) – כי ע"י המחלוקת באין כפירות כנ"ל, וכל אחד אוחז בדעתו, מאחר שאינם באים ומתוועדים יחד לדבר אחד עם חברו להפכו לדעתו, ואפילו יבואו יחד וידברו זה עם זה, לא ישוב מדעתו, מחמת הנצחון של המחלוקת. אכל כשיש שלום, אפילו עובדין עבודה זרה מוחלין להם, כי ע"י השלום בודאי יתבטל העבודה זרה והאפיקורסות שיש לכל אחד מהם, ע"י שידברו זה עם זה וישיבו זה את זה מדעותיו הרעות והכפירות, ובודאי יבואו לאמונה שלימה וישרה ע"י השלום, כנ"ל וכמבואר במקום אחר:

 

גם זה שייך לאות הנ"ל:

 

מהמחלוקת נעשה הלכות, כמבואר בתהלה לדוד, עיין שם היטב. מבואר שם, שההלכות הם תיקון המחלוקת, כי חוזר ומהפך הצירופי אותיות של המחלוקת להלכות, כמבואר שם. עיין שם מה שכתוב שם, שהצדיק לומד אלו הצירופין של המחלוקת, ועושה מהם צירוף הלכה וכו’, עיין שם. וזהו בחינת מה שמבואר כאן, שצריכין ללמוד הלכות, דהיינו פוסק, בשביל תיקון המחלוקת. והבן:

 

שייך לאות ה:

 

גם כי עיקר כל הדברים הן התחלה, כי כל התחלות קשות מחמת שיוצא מהיפך אל היפך וכו’ כנ"ל. ועל כן בכל פעם ופעם שנוסע להצדיק, צריך שיראה שיבוא בכל פעם מחדש,. לא כמו שכבר היה אצל הצדיק ועכשיו הוא כא פעם שנית, רק כמו שלא היה מעולם אצל הצדיק, ויהיה אצלו כמו שבא עכשיו מחדש פעם ראשון. כי עיקר הוא ההתחלה, כי כל התחלות קשות כנ"ל, נמצא שעיקר כח העבודה של כל הימים אינו אלא ההתחלה כנ"ל, עיין שם. וכפי הכח וההתלהבות של ההתחלה כן הולך ומתנהג בעבודתו, כי עיקר היא ההתחלה כנ"ל. על כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש, כי פן ואולי לא היתה התחלתו כראוי, ואם כן גם כל עבודתו אינה בשלימות כראוי, כי הכל מתנהג כפי ההתחלה. על כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש, ולבוא להצדיק מחדש בכח התלהבות גדול והתגברות חדש לעבודת השם יתברך, כדי שתהיה עבודתו כראוי כפי כח ההתחלה כנ"ל. וכן בכל פעם ופעם צריך לחשוש חששא זו, פן לא התחיל עדיין כראוי, וצריך להתחיל ולבוא להצדיק בכל פעם מחדש:

 

 

  

 

כי ברית נקרא בלשון תרגום אמה, וכמו שמוזכר בלשון זה בגמרא (שבת קח ע"ב), והוא בחינת אמה בת ששה טפחים, שהברית כלול מהם. והוא בחינת (ישעיה ו’): שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד. שש כנפים, הם בחינת הששה טפחים הנ"ל, והם נחלקים לשלש, היינו בחינת (שם): בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף. כי פנים, הוא בחינות וטפח לו על פניו (ב"ק ל"ב ע"ב): ובשתים יכסה פניו הוא בחינות שני טפחים, בחינות מגלה טפח ומכסה טפח, הנאמר בברית, כמו שאמרו רז"ל (נדרים כ’ ע"ב). וכן בשתים יכסה רגליו, הוא בחינת וטפח לו בסנדלו (ב"ק שם), והוא גם כן בחינת שני טפחים כנ"ל, מגלה טפח ומכסה טפח. ובשתים יעופף, הוא בחינת עופות שנבראו מן הרקק (חולין כ"ז ע"ב), בחינות טופח על מנת להטפיח (יומא ע"ח, גיטין ט"ז, ע"ז מ’ ע"ב).

 

וכל הששה טפחים כלולים ומונחים בברית, כי הששה טפחים הנ"ל, הם בחינת ששת ימים שבהם עשה ה’ את השמים ואת הארץ, בבחינת (תהלים ל"ט): הנה טפחות נתת ימי, כמו שכתוב (שמות כ’): ששת ימים עשה ה’ וכו’ וינח כיום השביעי, היינו שכל הששת ימים, בחינת הששה טפחים, הניח כולם ביום השביעי, שהוא שבת, שהוא בחינת ברית, כמו שכתוב (שם ל"א): ברית עולם ביני ובין בני ישראל. וזה בחינת בראשית – ברא שית (תיקון י"א). בחינת ששה ימים, ששה טפחים הנ"ל, שכולם מונחים וכלולים בברית.

 

וזה: בראשית – ברית אש (תיקון ג’ דף י"ח), היינו ברית שהוא כלול מששה ימים, ששה טפחים, שש כנפים. וזה ברית אש, בחינת שרפים בשש כנפים, שהן בחינת ששה טפחים כנ"ל. כי גם אש יש לה ששה כוחות, וכמבואר גם למחקרים שיש ששה כוחות באש, היינו: מתיך ומקפיא, מבשל ושורף, משחיר ומלבין. וכן עוף יש בו ששה כוחות, כי ע"י העפיפה הוא נעלם ומתגלה, קרוב ורחוק וכו’: