תורה ס – המשך

 

 

והתגלות היראה, הוא על ידי פקידות עקרות, כי על ידי לידה נתגלה יראה, בחינת (תהלים מ"ח): רעדה אחזתם שם חיל כיולדה, כי על ידי הלידה יוצאין דמים וגבורות, שהן בחינת יראה, ובפרט כשנפקדה עקרה, שהיו הדמים והגבורות נעצרין כל כך עד עתה, על כן אחר כך כשיוצאין נתגלה היראה ביותר. וכפי הלידה כן התגלות היראה, כי כשנפקדה עקרה אחת, נתגלה יראה, וכשנפקדו הרבה עקרות, נתגלה היראה ביותר. וזה בחינת חיל כיולדה – כפי הלידה כן התגלות היראה.

 

ועל כן בראש השנה היה פקידת יצחק (ר"ה י"א ע"א), שהוא תוקף התגלות היראה מאד, בחינת פחד יצחק, כי כשנפקדה שרה נפקדו כמה עקרות עמה, כמו שאמרו רז"ל (מ"ר בראשית פ’ נ"ג). וזה בחינת (בראשית כ"א): כי ילדתי בן לזקוניו, כי על ידי לידת יצחק, שהוא התגלות היראה, על ידי זה נמשך אריכות ימים, בחינת זקן כנ"ל, בבחינת: יראת ה’ תוסיף ימים כנ"ל:

 

ו

 

ופקידות עקרות נעשה על ידי שמעוררין את בני אדם משנתם. כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את ה’ ועוסקים בתורה ובתפילה, אף על פי כן כל עבודתם אין להשם-יתברך נחת מהם, כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהתעלות למעלה, כי עיקר החיות הוא השכל, כמו שכתוב (קהלת ז’): החכמה תחיה את בעליה, וכשהעבודה היא עם שכל, משימין בה חיות שתוכל להתעלות, אבל כשנופל לבחינת מוחין דקטנות, בחינת שינה, אין יכול להתעלות למעלה. ויש שנפלו לבחינת שינה על ידי תאוות ומעשים רעים, ויש שהם אנשים כשרים ויפים, רק שנפילתם הוא על ידי אכילה. כי לפעמים, כשאוכל האדם מאכל שלא נתברר עדיין למאכל אדם, על ידי זה נופל מוחו לבחינת שינה.

 

כי כמו שבגשמיות, יש מאכלים שמרבים שינה, ויש – שממעטים שינה. כמו כן ברוחניות, יש מאכלים שלא נתבררו, שמפילין לבחינות שינה. וכשאוכל בקדושה ובטהרה, אזי הוא בחינת לחם הפנים, כי השכל הוא הפנים, כמו שכתוב (קהלת ח’): חכמת אדם תאיר פניו. אבל כשאין אכילתו בקדושה, אזי אובד פניו, היינו השכל, ונופל לבחינת שינה, כי עיקר המאכל הוא להחיות הלב, כמו שכתוב (רות ג’): ויאכל וישת ויטב לנו, וכמו שאמרו רז"ל (מ"ר בראשית פ’ מ"ח): פיתא סעדא דלבא. וכשאין המאכל מבורר, ואין אוכל אותו בקדושה – אזי מביא רוע אל הלב. ועל ידי רוע הלב, נתקלקל הפנים, כמו שכתוב (נחמיה ב’): מדוע פניך רעים, אין זה כי אם רוע לב.

 

וכן להיפך, בקשת הפנים, דהיינו שיחזור ויבקש פניו, הוא תלוי בתיקון הלב, כמו שכתוב (תהלים כ"ז): לך אמר לבי בקשו פני. ועל כן לפעמים על ידי מאכל שאין מבורר, שעל ידו נתקלקל הלב, על ידי זה אובד הפנים ונופל לבחינת שינה, וצריך לעוררו משנתו, ואי אפשר לעוררו, כי אם כשמתעורר מעצמו, כי צריך איתערותא דלתתא, רק כשמתעורר מעצמו, אם לא היו מעוררין אותו, היה נשאר ישן יותר. על כן צריך תיכף כשמתעורר להראות לו פניו ולהלביש אותו בפניו שנסתלק ממנו בשעת שינה, וזהו בחינת התעוררות השינה:

 

וכשרוצין להראות לו פניו ולעוררו משנתו, צריכין להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות, כי יש שבעים פנים לתורה, והם בחינת שבעים שנים, כי כל אחד משונה מחברו. וצריכין להלביש את הפנים דווקא מחמת שלושה טעמים: אחד – כי כמו שמרפאין את העיור, צריכין לסוגרו שלא יראה את האור פתאום, וצריכין לצמצם לו את האור, כדי שלא יזיק לו מה שיראה פתאום, כמו כן לזה שהיה בשינה ובחושך זמן רב, כשרוצין להראות לו פניו ולעוררו, צריכין להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות, כדי שלא יזיק לו פתאום האור. וזה בחינת (תהלים י"ז): אני בצדק אחזה פניך. צדק, הוא בחינת לבושין, בחינת (איוב כ"ט): צדק לבשתי. אזי: אשבעה בהקיץ תמונתך. כי אז יכול לראות חר כך בהקיץ, דהיינו כשמקיצין ומעוררין אותו מהשינה, כי לא יזיק לו האור פתאום כנ"ל.