תורה סט – המשך

ודע, שאם זה הנגזל עדיין לא היה לו בנים, יוכל לגזול ממנו שלא יהיה לו, ע"י שגוזל ונוטל הענף כנ"ל. ואפילו אם כבר יש להנגזל בנים, יוכל להזיק לו שימותו בניו ח"ו. כי אם עדיין הבנים צריכים לאימן, היינו לענפים שלה, כמו שיש פירות שלא נגמרו כל צרכן, וצריכים לינוק עוד מהענף, ועל כן, כשזה נוטל הענף הוא מזיק הפירות, היינו הבנים, הצריכים לינוק עוד ולקבל מהענף, היינו מהתנוצצות אור אימן כנ"ל.

 

והכל לפי הגזילה, והכל לפי האילן והענפים והפירות. כי יש כמה וכמה שינויים בין האילנות עצמן ובין מהות ואיכות הענפים ובין ריבוי הענפים, וכן בין הפירות, בכולן יש שינויים רבים. כי יש אילן, שיש לו ענפים רבים ופירות מועטים. וכן להיפך, ענפים מועטים ופירות רבים. וכן בין מהות הענפים עצמן: יש אילן שיש לו ענף אחד, אבל הוא יקר מאוד. ויש שיש לו עשרה ענפים, וכולם אינם שווים רק עשרה זהובים. כן יש כמה עניים שיש להם בנים רבים, ואין ידו משגת אלא זוז אחד, היינו שכל הענפים שלו הם פחותים, ואינם רק בערך זהב אחד, או שיש לו ענפים מועמים ופחותים. וכן להיפך, יש עשיר גדול, מחמת שהענף שלו הוא יקר מאוד, או שיש לו ענפים רבים ויקרים, ועם כל זה יכול להיות שלא יהיו לו רק בנים מועטים, כנ"ל במשל האילנות.

 

והנה נתפוס, למשל, אילן אחד עם שלושה ענפים, וכל ענף מיוחד לו שראוי להוציא שני פירות. נמצא, שראוי שיהיה לו ששה בנים. וכן נאמר, למשל, שכל ענף הוא בבחינת וערך שיהיה לו מאה אדומים. נמצא, שראוי להיות לו שלוש מאות אדומים משלשה ענפים הללו. נמצא, אם גוזל ממנה מאה אדומים, הוא גוזל ונוטל ממנו ענף אחד, נמצא שנוטל ממנו שני בנים.

 

אבל דע, שבזה יש חילוק גדול, אם הפירות ראויים לצאת מהענפים בזה אחר זה, נמצא שאף שזה גוזל ממנו ענף אחד ונוטל ממנו שני בנים, אעפ"כ עדיין ראויים לו להתקיים יתר הבנים של הענפים הנשארים, כי לא הזיק מהנשארים, כי לא נטל מהם כלום. אבל אם היו ראויים לצאת בבת אחת, בבחינת ששה בכרס אחד, על כן אף שזה לא גזל ממנו כי אם מאה אדומים, שהם בחינת ערך ענף אחד של שני פירות, עם כל זה קלקל אור כולם, מאחר שכולם היו ראויים לצאת בבת אחת, וזה נטל וחיסר מהם אורם, ואין להם שלימות. על כן יוכל להזיק לו באלו המאה אדומים לכך שנטל ממנו, ליטול ממנו כל הבנים. וכן יש בענין זה כמה וכמה שינויים, לפי הגזילה, ולפי האילן והענפים והפירות, במהותם וכמותם.

 

והכלל, כי היא צריכה תמיד להשלים אורה, וכל זמן שאין לה שלימות, אי אפשר לה להוליד. ועיקר שלימותה – על ידי הממון, כי הוא בחינת התנוצצות אורה כנ"ל. וזה שכתוב (ישעיה א): לימדו היטב דירשו משפט אשרוּ חמוֹץ. שהפסוק מזהיר לעשות משפט ולחזק את הנגזל, להציל עשוק מיד עושקו, כדי להציל נפש בניו ובנותיו כנ"ל. וזה: לימדו היטב וכו’ – שמה שתעשו משפט ותצילו גזול מיד גוזלו, על ידי זה תעשו טובה להבנים, שהם בחינת לימודי ה’, כמו שכתוב (שם נד): וכל בניך לימודי ה’. וזה: לימדו היטב – שההטבה תהיה להבנים, שהם בחינת לימודי ה’. וזה סוד כוונת הגמרא, (ב"ק קג): הגוזל את חברו שוה פרוטה, יוליכנו אחריו אפילו למדי. והוא פליאה נשגבה מאד, למה תפסו מדי דווקא. אך דע, שהגמרא היא נעלמת ונסתרת מאד, וזה כוונתם האמת: הגוזל וכו’ יוליכנו אחריו אפילו למדי, היינו לימודי ה’, היינו הבנים, שצריך להחזיר לו אפילו הבנים שגזל ממנו, על ידי שגזל את ממונו, וזה: למדי, בחינת לימודי ה’ הנ"ל:

 

ודע, שלפעמים אף שנוטל ממנו ממון, עם כל זה לא יזיק לבניו ולא יחסר אור נפשה. כי ברוחניות הנפש מרגשת הכאב והצער הגדול שיש לה כשזה הגזלן, שהוא כרוצח נפשות ממש, בא לחסר אורה ולגזול נפש בניה, ועל כן היא מצמצמת אורה וממשכת ומכווצת עצמה, ומקבצת לעצמה חלקי נפשה, כדי שזה הגזלן לא יוכל לינוק ממנה ולחסר אורה, עד שלפעמים לא יוכל הגזלן להתגבר עליה לקבל מאורה, ואף שגזל ונטל הממון ממנו, עם כל זה כבר התגברה הנפש וצמצמה ומשכה וקבצה אורה, ולא הניחה לקבל מאורה. וזה הממון שלקח הגזלן, אינו ממון כלל, רק עפרא בעלמא, מאחר שאין בו אור כלל, והממון הזה הוא בבחינת (איוב כח): עפרות זהב, בבחינת (ד"ה ב ט): אין כסף נחשב, מחמת שאין בהכסף והזהב שום אור, כי התגברה ולא הניחה לקבל מאורה. וכמו שיש דוגמתו בעולם הזה, כי יש אילנות במדינת אונגרין, שכשאדם בא ליטלם, הם ממשיכין ומקטינים עצמן, ואינם מניחים ליטול אותם:

 

וזה בחינת קידושין, כי כשאין שלימות בדבר, יש שם אחיזת הסיטרא-אחרא והקליפות, והנפש בחינת נוקבא, היא בין הקליפות, כי היא מתפזרת ונדחת ביניהם תמיד, בבחינת (משלי ה): רגליה יורדות מוות. ועל כן כשהיא רואה זה הכסף או שוה כסף, שהוא בחינת שלימות אורה כנ"ל, ביד זה האיש שבא לקדש אותה ולהשלימה, על ידי זה תאֵבה אליו ונכספת לו, שהוא ישלים אורה ויקבץ נדחיה מבין הקליפות, להוציא רגליה ממוות. וזה בחינת קידושין בכסף, כי ע"י שנשלם אורה על ידי הכסף, ואין בה חיסרון, על ידי זה היא מתקדשת מטומאתה, ויוצאה מבין הקליפות, ועל כן היא מקודשת ונקנית אליו ע"י הכסף הזה, כי הכסף הוא שלימות אור האשה כנ"ל.

 

וזה לשון קידושין – שמתקדשת ומזמנת עצמה לצאת מן הטומאה, ולקבל קדושה על ידו. ובכל המשא ומתן שהוא נושא ונותן ומרוויח, הוא משלים אורה בזה ומקבץ נדחיה, כי הוא צריך להשלים אורה תמיד, כי הוא בחינת הנקת האילן והענפים והפירות, שעל ידי שהוא מיניקם ומשלימם, על ידי זה האילן מגדל ענפים, היינו שמתנוצץ אורה, והענפים עושים פירות כנ"ל. וזה שנותן לה כתובה תיכף אחר הקידושין, ומבטיח לה בכתובה: ואנא אפלח ואוקיר ואוזין ואפרנס יתך – שמבטיח לה להשלים אורה תמיד על ידי הממון, כנ"ל: