תורה פט – צ – צא – צב – צג – צד

 

הנה ידוע, כי כל מה שחסר לאדם, הן ברוחני הן בגשמי, החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלקים.

 

וזהו: ותחסרהו – בודאי מעט מאלקים, היינו החסרון בודאי מאלקים, היינו בהשכינה. אך כשידע זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה, בודאי יהיה לו צער גדול ועצבות, ולא יוכל לעבוד השם יתברך בשמחה, לכך צריך להשיב לעצמו: מה אני ומה חיי, כי המלך בעצמו מספר לי החסרון שלו, וכי יש כבוד גדול מזה? מתוך כך בא לשמחה גדולה, ונתחדשו המוחין שלו. וזהו: וכבוד והדר תעטרהו – היינו ע"י כבוד והדר שיש לו, שהמלך בעצמו מספר לו החסרון, תעטרהו במוחין חדשים:

 

 

הנה ידוע, כי כל החסרונות שבאים לאדם, הן באין מחמת השבירה, שנפלו ניצוצות ונחסרו מהשכינה, כידוע. והתיקון הוא על ידי שמשמח את עצמו באלקיו, אזי נשלמו כל החסרונות מהשבירה, ונתעלה כל הניצוצות.

 

וזה: אנכי אשמח בה’, יתמו ונשלמו כל החטאים – היינו החסרונות, כמו שכתוב (מלכים א, א): והייתי אני ובני שלמה חטאים. מן הארץ – היינו ארץ העליונה, בחינת השכינה:

 

 

 

כי יש כמה מיני אמונה. יש אמונה שהוא רק בלב. והעיקר שצריך להיות לאדם אמונה כ"כ, עד שיתפשט בכל האיברים. כמו שמובא בכתבי האר"י, שצריך להגביה ידיו בשעת נטילה נגד הראש, כדי לקבל הקדושה. נמצא, שצריך לזה אמונה בהידיים, להאמין שמחמת שמגביה ידיו כנגד הראש מקבל הקדושה, כי בלא אמונה אינו כלום, כמו שכתוב (תהלים קיט): כל מצוותיך אמונה. וכשיש לו אמונה כזו, בא מן האמונה אל השכל, וכל מה שמחזיק את עצמו באמונה, בא אל שכל יותר, כי הדבר שהיה צריך מתחילה להאמין, עכשיו כשבא אל אמונה יותר גדולה, מבין הדבר הראשון כשכל.

 

וזה שכתוב במשה: ויהי ידיו אמונה – שהיה לו אמונה כ"כ גדולה, עד שנתפשט בכל האיברים, שאפילו בידיו היה האמונה כ"כ גדולה, עד בא השמש – היינו להשכל של הדבר, ושמש הוא בחינת חכמה, כמובא אצלינו (לעיל בסימן א):

                                                                                                              

 

 

על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו יכול להחיות מתים, כמו שכתוב באלישע, כשהחיה את בן השונמית, כתיב ביה (מלכים ב, ד’): וילך אחת הנה ואחת הנה. ומובא בהיקונים (תיקון י"ג, דף כז ע"ב): אלמלא כנפי ריאה דנשבי על ליבא הוי ליבא אוקיד כל גופא.

 

והריאה והלב הם בחינת יעקב ויוסף, כי יעקב הוא בחינת אמת, כמו שכתוב (מיכה ז’): תתן אמת ליעקב, ואמת הוא בחינת תורה, כמו שכתוב (מלאכי ב’): תורת אמת. ובהתורה יש חמשה ספרים, כנגד חמשה כנפי ריאה (תיקון כה), ויוסף הוא בחינות לב, כי יוסף נקרא צפנת פענח (מקץ מא), וכתיב (תהלים קיט): בליבי צפנתי וכו’.

 

וכשבוער האש שבלב, הוה אוקיד כל גופא, ועל ידי שהחמשה כנפי ריאה נעים ונדים, מנשבי על ליבא, ומשככים החמימות שבלב. לכך נאמר ביעקב (ב"ר וישב פ’ פד): ביקש יעקב – היינו הריאה – לישב בשלוה. קפץ עליו רוגזו של יוסף, היינו החמימות שבלב. נמצא, שע"י מה שאדם, שהוא בחינת תורה, כמו שכתוב (במדבר יט): זאת התורה אדם, נע ונד אפילו בתוך ביתו, יכול לשכך את האש, שהוא בחינות דינים, ויכול להחיות מתים, שיהיו חיים:

 

 

 

כל העושה משא ומתן באמונה, מקיים מצוות עשה של ואהבת, שהיא שורש לכל מצוות עשה, כמו שכתוב בתיקונים (תיקון כא) על פסוק: ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי – מפקודין דעשה.

 

וכיצד מקיימין מצות ואהבת, דאיתא בגמרא (יומא פו) על פסוק ואהבת, שתראה שיתאהב שם שמים על ידך. כיצד? אדם קרא ושנה, ושמש תלמידי חכמים, ועיסקו בנחת עם הבריות, ומשאו ומתנו באמונה – מה הבריות אומרים? אשרי מי שלמדו תורה וכו’. נמצא שם שמים מתאהב על ידו, ומקיים מצות של ואהבת, שהוא שורש כל המצות:

 

גם במשא ומתן באמונה, בא למדרגה שלמעלה מהזמן, כדאיתא בגמרא (שם) במסקנא: ועליו הכתוב אומר: ישראל אשר בך אתפאר. וישראל הוא במחשבה, כמאמר חכמינו ז"ל (ב"ר פ"א): ישראל עלה במחשבה, ומחשבה הוא למעלה מהזמן.

 

וגם על ידי משא ומתן באמונה, יכול להתפלל בשכל צח, כי תפילה היא גם כן למעלה מהזמן, כי הוא דבר העומד ברומו של עולם (ברכות ו ע"ב). וגם מחמת שבא לאהבה, מכח זה בא לגדלות המוחין ויכול להתפלל בשכל צח:

 

 

זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו: (תהלים צח) 

 

הענין הוא כך, שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל, דכתיב (ישעיה מג): לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, דהיינו בריאה-יצירה-עשיה לא נברא אלא לכבודי, וכבודי היינו ישראל, דכתיב (שמות כה): ושכנתי בתוכם, ודרשו רז"ל (עיין של"ה [מס’ תענית] דף ס’): בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מלמד, שהקב"ה משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל.

 

נמצא כל אחד מישראל נקרא לבוש, ולבוש נקרא כבוד, כי רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותא (שבת קיג). נמצא כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל, כדי להשפיע להם רב טוב, וכשאינם יכולים לקבל מחמת עוונותיהם, יש לו צער, שנאמר (ישעיה סג): בכל צרתם לו צר. אך מחמת בהירות אור החסד אי אפשר לקבלו כמות שהוא, וצריך לצימצום הקדוש, היינו כשרוצה להשפיע רב טוב, צריך לדבר: יהיה כך, כמו שכתוב (תהלים לג): בדבר ה’ שמים נעשו, והאותיות הם צמצומים: עד כאן אות א, עד כאן אות ת.