תורה קיג המשך – קיד – קטו – קטז – קיז

 

כי שמעתי בשם הבעל-שם-טוב, כי קודם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם, אם מסכימין להדין ההוא, ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין, חס ושלום, שואלין אותו, אם הוא מסכים – אזי נגמר הדין, חס ושלום. והענין, כי בודאי אם ישאל לו בפירוש על עצמו, בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן, אך מטעין אותו ושואלין אותו על כיוצא בו, והוא פוסק הדין, ואזי נגמר הדין.

 

וכענין שמצינו בדוד המע"ה, בבוא אליו נתן הנביא וכו’, וסיפר לו מעשה האורח (שמואל ב, י"ב) ענה ואמר: חי ה’ וכו’ ואת הכבשה וכו’, אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו. וזהו: ונפרעין מן האדם מדעתו – כלומר ששואלין דעתו, ואעפ"כ הוא שלא מדעתו, כי אינו יודע שהדין הוא עליו.

 

והענין הוא עמוק מאד, איך שואלין כל אדם, כי בכל הדיבורים וסיפורים שאדם שומע, ימצא שם דברים גבוהים ורמים, וצריך ליזהר בזה מאד, לבלי לגמור הדין עד שישנה וישלש, כי הוא סכנת נפשות. והדברים עתיקים, כי יש בזה בענין סיפורי דברים עניינים גבוהים. וזה (ברכות ה’ ע"ב): חביבין עליך יסורין? אמר לו: לא הן וכו’, הב לי ידך, יהב ליה ידא ואוקמיה. כלומר: אם אין אתה חפץ בהם, הב לי ידך על זה, שאין אתה רוצה בהם באמת, אזי יהיב ליה ידא, ואוקמיה:

 

 

 

כי טוב מאוד מעלת הצדיקים הגנוזים, שהן יכולין לקבל שפע ורוב טובה להמשיך להעולם, ואינם שואלים עליהם, ואינם מקטרגים עליהם, מחסת שהם גנוזים ואינם מפורסמים. אך אפילו מי שהוא מפורסם, כשיש עליו מחלוקת, הוא תועלת לזה, כי המחלוקת מכסה עליו, ועל ידי זה יכול להמשיך שפע להעולם, ולא ימחו ויקטרגו עליו.

 

וזה: המכסה שמים בעבים. שמים הוא בחינת הצדיק, על שם אש ומים, היינו אהבה ויראה, ועל שם זה נקרא הצדיק שמים, וזה: המכסה שמים בעבים – מלשון עביות וגשמיות, שמכסה את הצדיק בעוביות וקשיות, שמקשין וחולקין עליו, וע"י כיסוי המחלוקת והקשיות האלו: המכין לארץ מטר – כי על ידי זה יוכל להמשיך שפע בלי קטרוג כנ"ל.

 

וזה: צופה רשע לצדיק וכו’ (תהלים לז) – שהרשע, שחולק על הצדיק, הוא רק צופה, היינו ציפוי וכיסוי על הצדיק, כדי שיוכל להמשיך שפע כנ"ל. אך: ומבקש להמיתו – שהרשע מבקש לעקור ולהסית ח"ו את הצדיק. ה’ לא יעזבנו בידו: (זה הענין מבואר לעיל בסימן פ"ח בשינוי לשון קצת, ועיין עוד מזה לקמן סימן ר"ח):

 

 

 

כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך, אזי מידת הדין מקטרג עליו ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך, ומזמין לו מניעה. והשם יתברך חפץ חסד הוא, ומסתיר את עצמו, כביכול, בהמניעה הזאת (עיין למטה). ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה ומוצא שם הבורא ברוך הוא, כמו דאיתא בירושלמי (תענית פ"א): אם יאמר לך אדם: היכן אלקיך? תאמר לו: בכרך גדול שבארם, שנאמר: אלי קורא משעיר. ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה, חוזר תיכף לאחוריו. ומניעה הוא בחינת ענן וערפל, כי ענן וערפל היינו חושך, חושך הוא לשון מניעה, כמו שכתוב (בראשית כב): ולא חשכת.

 

וזה פירוש הפסוק: ויעמוד העם מרחוק – כי כשרואין הערפל, היינו המניעה כנ"ל, עומדין מרחוק. ומשה, שהוא בחינות דעת כל ישראל, ניגש אל הערפל אשר שם האלקים – היינו אל המניעה, שבה בעצמה נסתר השם יתברך:

 

עוד שמענו בזה מפיו הקדוש, שהוסיף לבאר הענין הנ"ל, מה שהשם יתברך בעצמו מסתיר את עצמו בתוך המניעה כנ"ל, ואמר, כי השם יתברך אוהב משפט, וגם הוא אוהב ישראל, אך אהבתו שהוא אוהב את ישראל, היא גדולה יותר מהאהבה שהוא אוהב את המשפט, ועל כן כשמידת הדין מקטרג על מי שאינו ראוי להתקרב להשם יתברך, לבלי להניחו ליכנוס לדרך החיים להתקרב לצדיק האמת ולדרך האמת, והשם יתברך הוא אוהב משפט, על כן הוא יתברך מוכרח, כביכול, להסכים להזמין לו מניעות למונעו מדרך החיים, כפי הראוי לו לפי מעשיו הרעים ע"פ הדין והמשפט, כי הוא יתברך אינו יכול לדחות את הדין, כי הוא יתברך אוהב משפט כנ"ל.

 

אך מאחר שבאמת הוא יתברך אוהב ישראל, ואותה האהבה של ישראל היא גדולה יותר מהאהבה של המשפט כנ"ל, מה עושה השם יתברך? כי הוא מוכרח, כביכול, להסכים על המניעות למונעו מן האמת, מחמת הדין והמשפט שעליו, כי הוא אוהב משפט כנ"ל, אבל אעפ"כ באמת לאמיתו רצונו וחפצו יתברך, שאעפ"כ יתקרב האדם אליו יתברך, כי הוא אוהב ישראל יותר מהמשפט כנ"ל.

 

על כן השם יתברך נותן רשות להזמין לו מניעות, אבל הוא יתברך בעצמו מסתיר את עצמו, כביכול, בתוך המניעות, ומי שהוא בר דעת, יכול למצוא את השם יתברך בתוך המניעות בעצמן, כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל, כי בתוקף המניעות בעצמן נסתר השם יתברך, ועל ידי המניעות בעצמן דייקא יכולין להתקרב להשם יתברך, כי שם נסתר הוא יתברך כנ"ל. וזהו: ומשה ניגש אל הערפל – שהוא המניעה, כי שם האלקים – כנ"ל:

 

 

 

כי כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים (שבת קנא ע"ב), וכל מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו (ברכות לג), וכיון שמרחמין עליו, בהכרח נותנין לו דעת, ואזי ניצול מלבוא לידי עבירה, כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג), אבל כשיש לו דעה ניצול מעבירות. אמן כן יהי רצון:

 

 

 

כי במוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו, כמו שאמרו חז"ל (בעירובין מ"ג ע"ב), שאין אליהו בא בשבת ולא בערב שבת, ובמוצאי שבת יוכל לבוא, ועל כן מאז מתחיל התגלות אליהו. ואמרו רז"ל (עדיות פרק ח): אין אליהו בא אלא לרחק המקורבין בזרוע, ולקרב המרוחקין בזרוע, והיינו לרחק השקר ולקרב האמת, וכמו שאמרו רז"ל בזוהר (תשא דף קפח), דשאל האי מינא: כתיב: שפת אמת תיכון וכו’, והשיב לו רבי אלעזר: כוננת לא כתיב, אלא תיכון, כי האמת עתיד להתקיים, דהיינו כשיבוא אליהו ומשיח, עיין שם.