חלק ב-תורה ד- המשך

ועל כן כשרצה יעקב לעשות רצון בעשו, אמר (בראשית לג): ולקחת מנחתי מידי, כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני. כי גם מה שנותנין לעכו"ם, הוא גם כן בחינת צדקה, כמו שאמרו רז"ל (ב"ב ט): ונוגשיך צדקה, וע"י צדקה נעשה רצון כנ"ל. וזהו שאמר לו: ולקחת מנחתי מידי, היינו צדקה, בחינת (מלאכי ג): מגישי מנחה בצדקה. כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים, היינו כמו ראות פני אלקים, שהוא שהוא בחינת (דברים טז): שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה’, דהיינו ימים טובים, שעל ידם נתגלה הרצון, (ועיקר התגלות הרצון ע"י ימים טובים, הוא ע"י הצדקה כנ"ל), כמו כן יהיה נעשה אצלו רצון ע"י הצדקה, וזהו: ותרצני כנ"ל.

 

(כי מאחר שהמנחה והצדקה שנתן לעשו היא בחינת צדקה ממש, בחינת: ונוגשיך צדקה, נמצא שעל ידי זה נתגלה הרצון העליון, שהוא נתגלה ע"י צדקה כנ"ל, ומשם נשתלשל הרצון למטה ונעשה רצון גם בעשו):

 

יא

 

וזה בחינת מלחמת דוד וגלית (שמואל א, יז), כי גלינו היה רוצה להראות בחכמתו שהכל עפ"י הטבע, כי היה יונק ממצח הנחש, בבחינת: ומצחת נחשת על רגליו, שתלה כל הסיבות בחיוב הטבע, שהוא בחינת מצח הנחש כנ"ל. ועל כן חרף מערכות אלקים חיים (שם), כי היה רוצה להראות שהכל ע"י מערכת השמים, כפי חיוב הטבע ח"ו:

 

ודוד היה איש חיל, ועמד כנגדו ואמר, שכבר היה לו מעשה כזו: ובא הארי והדוב – דהיינו חמת רעות הנ"ל, הדורסים וטורפים, שהם חכמי הטבע כנ"ל. ונשא זה מהעדר – היינו מהעדר הגמור, שנשא וסילק זאת מהעדר הגמור, דהיינו שכפר בזה שהשם יתברך ברא הכל ברצונו אחר העדר הגמור, רק שהכל עפ"י חיוב הטבע ח"ו. ויצאתי אחריו והכיתיו – היינו שהייתי מתגבר עליו והכנעתי והשפלתי אותו. ויקם עלי – היינו שאח"כ התגבר עוד כנגדי. והחזקתי בזקנו – היינו שהבנתי שכל כוחו ויניקתו ע"י מצח הנחש, שיונק מזקני הדור שאינם כראוי כנ"ל, ועל כן החזקתי בזקנו, שהחזקתי ותפסתי שם, בשורש יניקתו בזקני הדור. והכתיו והמיתיו – שהכנעתי והשפלתי את חכמי הטבע, חיות רעות, ע"י שהחזקתי בזקנו, בשורש יניקתם כנ"ל. ועל כן: והיה הפלישתי כאחד מהם – כי הוא גם כן בחינת זו ממש, שכל כוחו ממצח הנחש, בבחינת: ומיצחת נחשת וכו’ כנ"ל, וע"כ גם הוא כמותם, ואוכל להכניעו ולהפילו. וזה שכתוב (שם): ותטבע האבן במצחו – היינו במצח הנחש, שהכניעו ע"י בחינת (משלי יא): אבן שלימה רצונו, בחינת רצון כנ"ל. וזה בחינת שהזהיר ישי את דוד בלכותו לשם: ואת ערובתם תיקח – זה בחינת עורב, בחינת צדקה. כי עיקר עבודת הצדקה – בבחינת עורב, בחינת: ואת העורבים צויתי וכו’ כנ"ל, כי ע"י הצדקה, הוא מוציא החיות של מצח הנחש, שיונק מזקני הדור כנ"ל: