חלק ב-תורה א-המשך

 

 

ועל כן כשהיא חצופה, אזי מזיק להתינוק חלב הנעשה מעכירת דמיה, ונולד לו חמימות בליבו, שהוא התגברות תאוה זו. וכן להיפך, כשיונק חלב אשה כשרה, אזי ליבו חלל בקרבו, ואין לו חמימות, רק מעט המוכרח למצוות הבורא יתברך שמו. וזה שאמרו רז"ל (ע"ז ד’, ע"ב): לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, שנאמר (תהלים ק"ט): וליבי חלל בקרבי, כי ל’יבי ח’לל ב’קרבי – ראשי תיבות "חלב", היינו שע"י חלב כשרה ליבו חלל בקרבו, ואין מתגבר בו תאוה זו, ועל כן דוד, שהיה בבחינת זו, לא היה ראוי לאותו מעשה. ולהיפך, חלב אשה חצופה מוליד חמימות הרבה, בחינת: ח’ם ל’יבי ב’קרבי (תהלים לט) – ראשי תיבות "חלב" וכנ"ל.

 

וזהו שאמרו רז"ל (שם בברכות): ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, היינו על הפסד היראה, בחינת: אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג) כי שלוש מידות הנ"ל, שהם בחינת שלש משמרות, הם מפסידין בנין ירושלים, היינו שלימות היראה, התלויה בלב כנ"ל:

    

    

ולתקן שלש מידות אלו, הוא ע"י הדעת, שצריכין להמשיך הדעת אל הלב, בבחינת (דברים ד): וידעת היום והשבות אל לבבך, שצריך להמשיך הדעת אל הלב ועל ידי זה נתתקן שלש מידות הנ"ל. כי הדעת הוא בחינת תלת מוחין, תלת חללי דגלגלתא, והם בחינת שלש רגלים, כי כל רגל הוא בחינת התחדשות המוחין, שנמשך שכל חדש לתקן שלוש מידות אלו.

 

היינו, בכל רגל משלש רגלים נתתקן מידה אחת משלש מידות הנ"ל. על כן צריכין ליזהר מאד בכבוד יום טוב, ולקבל השלש רגלים כראוי, כי ע"י מצוות השלש רגלים, על ידי זה זוכין לתקן השלש מידות הנ"ל, כי בפסח, נתתקן תאוות ממון, כמו שכתוב (שמות יב): וה’ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום – בעל כורחם (ברכות ט), כי הם לא רצו כלל, כי אז נתתקן תאוות ממון. בשבועות, נתתקן תאוות משגל, בבחינת דם: נעכר ונעשה חלב, בסוכות נתתקן תאוות אכילה, כי סוכות נקרא חג האסיף (שמות כ"ג), שאוסף כל מיני מאכל, וזהו בחינת תיקון תאוות אכילה, כי אינו דומה מי שיש לו פת בסלו, למי שאין לו וכו’ (יומא עד ע"ב).

 

וזה בחינת (במדבר ט"ז): קרואי מועד אנשי שם. אנשי שם, זה בחינת שלש מידות הנ"ל, שכל אחד ואחד נקרא בחינת שם. ממון – כמו שכתוב (שמות כ): בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, בחינת: ברכת ה’ היא תעשיר וכו’, כנ"ל. אכילה – כמו שכתוב (רות ד): וקרא שם בבית לחם. משגל – בחינת (אסתר ב): כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם. וגם היראה שבלב היא גם כן בחינת שם, בבחינת (דברים כח): ליראה את השם הנכבד. וזהו בחינת: קרואי מועד אנשי שם, שצריכין לקרות את המועדות, דהיינו השלש רגלים, לתקן את השלש מידות הנ"ל, שהם בחינת אנשי שם כנ"ל:

   

     

ועל ידי בנין ירושלים, דהיינו תיקון שלימות היראה שבלב, על ידי זה נברא מלאך, שמשפיע נבואה לכלי הנבואה. כי הנבואה באה מבחינת כרובים, בבחינת (במדבר ז): וישמע את הקול מבין שני הכרובים, וכרובים הם אנפי זוטרי (זוהר בראשית דף י"ח ע"ב), והם נשפעים מן המלאך, בבחינת (בראשית מח): המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים, שהם אנפי זוטרי, בחינת כרובים. וזה המלאך שורשו מיראה, כי זה אותיות "מלאך" – ראשי תיבות: כ’י א’ין מ’חסור ל’יראיו (תהלים לד), ואזי נמשכת נבואה, ואפילו קטנים יכולין להתנבאות, בבחינת (יואל ג): ונבאו בניכם ובנותיכם: