חלק ב-תורה ד- המשך
ליקוטי מוהר"ן תנינא - תורה ד - המשך - וזהו שאתא פושקנצא, דהיינו עורב, בחינת צדקה, ופסקיה לרישיה, שחתך ראש הנחש, בחינות מצח הנחש, שהכניעו והרגו ע"י הצדקה כנ"ל...
ליקוטי מוהר"ן תנינא
תורה ד – (המשך)
וביום הביכורים, בהקריבכם מנחה חדשה לה’ בשבועותיכם, מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו: (במדבר כח)
וזהו שאתא פושקנצא, דהיינו עורב, בחינת צדקה, ופסקיה לרישיה, שחתך ראש הנחש, בחינות מצח הנחש, שהכניעו והרגו ע"י הצדקה כנ"ל. אתהפיכו מיא והוו דמא – היינו שעל ידי זה שהכניע מצח הנחש, שורש חכמת הטבע, על ידי זה נכנעו ונפלו קול שאגת החיות רעות, הדורסים וטורפים רבים מבני עמנו כנ"ל, ואזי נשמע קול הקריאה של יום טוב, שהוא התגלות הרצון, ואזי: ישמח צדיק כי חזה נקם וכו’ כנ"ל.
וזהו: אתהפיכו מיא – היינו שאגת החיות רעות, בחינת (איוב ג): יתכו כמים שאגותי. והוו דמא – זה בחינת: ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע, כנ"ל. כי ע"י הכנעת קול שאגת החיות רעות, על ידי זה: ישמח צדיק כי חזה נקם וכו’, כי נשמע קול הקריאה של יום טוב כנ"ל. אתא תנינא חבריה, שקליה ותליא ליה ואחיה – שבא בחינת מצח הנחש, ושקליה לאבן טוב הנ"ל, שנטל את האבן טוב, בחינת: אבן שלימה רצונו, ותליא ליה, היינו שהטיל בו ספק, וזהו: ותליא ליה, כמו דבר התולה בספק, שהטיל ספק ברצון, שהוא בחינת אבן טוב הנ"ל, ועל ידי זה: ואחיה – שחזר וחיה חכמת הטבע, מצח הנחש, כי חכמת הטבע חזרה ונתגברה ע"י שהיה ספק ברצון כנ"ל.
וזהו: הדר אתי קא בעי בלעה לספינתא – שחזר ובא התנין מצח הנחש לבלוע הספינה, בחינת שורש הרצון ח"ו כנ"ל. הדר אתי ציפרא פושקנצא, פסקיה לרישיה – היינו שחזר ובא העורב, בחינת צדקה כנ"ל, ופסקיה לרישיה, שהרג את מצח הנחש והכניעו, כי תמיד מכניעין את מצח הנחש ע"י הצדקה כנ"ל. ושקליה לההוא אבן טבא ושדיה לספינתא – כי אחר שהכניע את מצח הנחש, חכמת הטבע, לגמרי, אזי נטל את האבן טוב, בחינת הרצון, בחינת: אבן שלימה רצונו, ושדיה לספינתא – שהשליכו לשורש הרצון, ששם מקשרין כל הרצונות כנ"ל:
הוה ציפרי מליחי בהדן, אותבינהו עלייהו, שקלוהו ופרחו להו. פירוש, שהיה עמנו ציפורי מליחי, היינו נפשות ישראל מבני עמנו שטעו אחריהם, אחרי חכמי הטבע, שהם בחינת חיות רעות, שדורסים וטורפים רבים מבני עמנו כנ"ל. וזהו: ציפורי מליחי, כי הם כציפורים האחוזות בפח (קהלת ט’). וזהו מליחי – לשון ממולח, היינו מבולבל, כי גם הם נתבלבלו ע"י חיות רעות הנ"ל, וטעו גם כן אחריהם, ועכשיו פרחו להו ויצאו לשלום ע"י האבן טוב הנ"ל, ע"י בחינת הרצון שנתגלה עתה כנ"ל. ואזי, כשנתגלה הרצון, אזי נעשה יראה, וע"י יראה מקבלין החסד כנ"ל. וזה גם כן בחינת פרחו, בחינת: והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, היינו בחינת השפעת החסד ע"י היראה, שנעשה ע"י התגלות הרצון, כנ"ל:
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור