חלק ב-תורה ב- המשך

 

 

ומזה באה הולדה בנקל. כי בשעה שאישה כורעת לילד ירכותיה מצטננות (כשארז"ל סוטה יא עמ’ א), ועל ידי זה נעשה ההולדה, כי הדמים עולין למעלה, ואזי נדחק המקום שם, ואזי הם דוחים את הולד לחוץ, ואה"כ חוזרים הדמים למקומם, שזה בחינת תודה-הלכה, שהוא בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרים לילך כסדר כנ"ל.

 

כי גם ההלכה היא בחינת הולדה, כי יש תמכי אורייתא, שנותנים ממון ללומדי תורה, ובתחילה הם מחסרים ממונם מעצמם, כי כשנוהגים הממון להתלמיד חכם, נחסר אצלם, שזה בחינת ירכותיה מצטננות, כי דמים תרתי משמע, אבל אח"כ, ע"י ממונם שמחזיקין התלמיד חכם, ונולד הלכות, שהם בחינת חסד, אזי ע"י השפעת החסד חוזר ונתמלא החסרון.

 

וזה בחינת שעשוע עולם הבא, בבחינת (ישעיה ל): והיה אור הלבנה כאור החמה, הנאמר לעתיד, כי הלבנה טיבעה קר, בחינת חסרון וקרירות, ועתידה להתמלאות כאור החמה, בחינת מילוי החסרון, שזה בחינת הולדה, בחינת הלכות, שהם בחינת שעשוע עולם הבא כנ"ל.

 

וזה בחינת (בראשית ב): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם – באברה"ם (ב"ר פ’ יב), היינו חסד, כי ההולדה – ע"י בחינת הלכות, שהם בחינת חסד כנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק): מזמור לתודה הריעו לה’ כל הארץ. "לתודה" – אותיות תולדה. ה’ריעו ל’ה’ כ’ל ה’ארץ – ראשי תיבות "הלכה" כמובא. כי ההלכות, בחינת תודה, הם בחינת הולדה כנ"ל:

 

וזה שאמרו רז"ל (סוטה י): אסא חלה את רגליו, על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים (סוטה י). כי ע"י שעשה אנגריא בתלמיד חכם וביטל אותם מן ההלכות, על ידי זה חלה את רגליו, כי ההלכות הם בחינת תיקון וקיום הרגלין, כי ההלכות הם בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרין והולכין כסדר כנ"ל, ואסא שפגם בזה וביטל את התלמידי חכמים מן ההלכות, על כן חלה את רגליו:

 

 

וכשזוכין לבחינת תודה-הלכה, על ידי זה נתגלה אור האמת ומאיר בהדיבור, כי מתחילה, כשהדמים שוטפין על הלב, הוא בחינת פגם האמת, בבחינת (משלי כט): אנשי דמים ישנאו תם, אבל אח"כ כשיוצאין מהצרה, שזה בחינת תודה-הלכה, אזי מאיר האמת, בבחינת (מיכה ז’): תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם. חסד לאברהם – היינו הלכות כנ"ל – על ידי זה מאיר האמת ומשלים הדיבור, כי עיקר שלימות הדיבור – ע"י אמת, כי קושטא קאי וכו’ (שבת קד), ואפילו שקר אין לו קיום רק ע"י אמת (כמו שפירש רש"י (במדבר יג) על פסוק: וגם זבת חלב ודבש וכו’).

 

נמצא, שעיקר קיום ושלימות הדיבור הוא ע"י האמת, שהוא מאיר בהדיבור ע"י שלושה שמות, בבחינת (תהלים נ): אל אלהים ה’ דיבר. כי אלו שלושה שמות הם מקור האמת, ועל ידם מאיר האמת בהדיבור, דהיינו בריבוע הדיבור, היינו בחינת ארבעה חלקי הדיבור. כי יש רבוע הדיבור, ועל כן כשהיו ישראל בגלות, והיה הדיבור בגלות, נאמר במשה (שמות ד’): לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך וכו’. זה בחינת רבוע הדיבור, ארבעה חלקי הדיבור.

 

כי יש דיבור של צדקה, בבחינת (ישעיה סג): מדבר בצדקה, שזהו בחינת היתרון שיש לאדם על החי, שהוא הדיבור, שהוא גדר האדם, והוא בחינת צדקה, שהוא גומל חסד עם הבריות, שזה גדר האדם, שדרכו לגמול חסד, מה שאין כן החי. וזה שנאמר: נעשה אדם, וכתיב: ושם האיש אשר עשיתי עמו היום וכו’. מה התם צדקה אף כאן צדקה (הקדמת הזוהר דף יג, ע"ב), שעל ידי צדקה נקרא אדם, כי הצדקה, שמשם הדיבור, הוא גדר האדם כנ"ל.

 

וזה בחינת: לא איש דברים אנוכי, היינו הדיבור של צדקה, בחינת (תהלים קיב): טוב איש חונן ומלווה יכלכל דבריו, דהיינו גמילות חסד וצדקה. ויש דיבור של תשובה, בחינת (הושע יד): קחו עמכם דברים ושובו אל ה’. וזה בחינת: גם מתמול, בחינת דיבור של תשובה, כמו שכתוב (תהלים צ): ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול: