חלק ב-תורה ז- המשך

 

ומעת אשר חרב בית מקדשנו, אין אנו יכולים לנקות עצמנו מן העוונות, כי אין מי שיכפר בעדינו, ומשה רבינו ע"ה שידע כל זאת, על כן מסר נפשו על ישראל, וביקש: סלח נא לעוון העם הזה וכו’, כי ידע שבזה החטא תלוי חורבן הבית, שהוא כולל כל החטאים כנ"ל, וכשזכה לפעול בקשתו, מזה נעשה בחינת חנוכת הבית, בחינת חנוכה, היפך חורבן הבית. וכן כל אחד, כפי מה שזוכה לפעול בקשת סלח נא ביום הכיפורים, שעל ידי זה נתתקן פגם חורבן הבית, כמו כן נעשה בחינת חנוכת הבית, בחינת חנוכה.

 

נמצא, שחנוכה נעשה ע"י סלח נא, כנ"ל, ועל כן רמז משה רבינו ע"ה, צירוף "חנוכה" בפסוק סלח נא, כי סלח נא לעוון העם ה’זה כ’גודל ח’סדך ו’כאשר נ’שאתה וכו’ – הוא ראשי תיבות "חנוכה", כי חנוכה נעשה ע"י סלח נא וכו’ כנ"ל. וכן כל הבחינות הנ"ל, כולם כלולים בבית המקדש, כי בית המקדש כלול מבחינת בן ותלמיד, כי אמרו רז"ל (תענית טז): למה נקרא שמו הר המוריה? שממנו הוראה יוצאה לישראל – זה בחינת תלמיד. גם אמרו רז"ל (מדרש שה"ש ע"פ ערשנו רעננה): למה נקרא שמו חדר המטות? שעל ידו פרים ורבים ישראל – זה בחינת בן. ועל כן בית המקדש במקום הגורן (שמואל ב, כד), זה בחינת פרנסה, שנמשך ע"י כלליות בן ותלמיד, כנ"ל.

 

וזה בחינת לחם הפנים שהיה בבית המקדש, זה בחינת האכילה והפרנסה, שנמשך ע"י כלליות בן ותלמיד, בו נתגלה אורות המקיפים, שהם בחינת אור הפנים כנ"ל, כי אור הפנים, זה בחינת ש"ע נהורין, כידוע, וש"ע הוא שתי פעמים "הקף", כמובא. וזה בחינת (תהלים קד): להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד, היינו שבתוך האכילה מתגלה הארת המקיפים, שהוא בחינת אור הפנים, בחינת: להצהיל פנים משמן ולחם וכו’. ועל כן מצות חנוכה בשמן, כי חנוכה הוא בחינת חנוכת הבית, שעל ידי זה נמשך פרנסה, ונתגלה אור הפנים, שזה בחינות לחם הפנים, בחינות: להצהיל פנים משמן ולחם וכו’ כנ"ל.

 

וזה בחינות (במדבר ו): יאר ה’ פניו אליך ויחונך. ויחונך – זה בחינות חנוכה, שעל ידו נתגלה אור הפנים, בחינת יאר ה’ פניו וכו’ כנ"ל. ומשה רבינו זכה לסוד חנוכה על ידי שמסר נפשו בשביל ישראל ונתן ליבו עליהם להסתכל בצרתם, כי הוא היה רחמן ומנהיג אמיתי כנ"ל, ועיקר צרת ישראל הוא המשא של עוונות ח"ו, כנ"ל, ועל כן ביקש עליהם סלח נא כנ"ל, ועל ידי זה נעשה בחינת חנוכה, בחינת חנוכת הבית, שבזה תלוי תיקון כל הבחינות הנ"ל, כנ"ל.

 

וזהו חנוכה – חנו-כה , היינו כ"ה בכסליו. "כסליו" הוא אותיות: ו’ירא י’י כ’י ס’ר ל’ראות (שמות ג), כי משה רבינו נתן ליבו להסתכל בצרתן של ישראל. וזהו: כי סר לראות – לשון מר וזעף (מלכים א, כא). ועיקר צרתן הוא המשא של עוונות ח"ו, כנ"ל, והשם יתברך כשראה שהוא נותן ליבו על זה, קראו אליו ויאמר: משה משה, ויאמר הנני – הנני לכהונה, הנני למלכות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (מ"ר שמות פ"ב): הנני לכהונה – זה בחינת חנוכת הבית, כי משה שימש בשעת ימי המילואים, כמו שכתוב (תהלים צט): משה ואהרן בכהניו (זבחים קב). גם כהן הוא בחינת כלליות בן ותלמיד, כי בכהן נאמר (ויקרא י): להורות את בני ישראל, להורות – לשון הוראה, זה בחינת תלמיד. גם להורות – לשון הריון, בחינת בן. הנני למלכות – זה בחינת מלכות הנ"ל, שעל ידו נמשך הפרנסה, שבו נתגלה אור הפנים כנ"ל. וזה בחינת (בראשית יד): ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, והוא כהן לאל עליון. מלכי צדק מלך שלם – זה בחינת מלכות. הוציא לחם ויין – היינו בחינת פרנסה, שנמשך על ידי המלכות כנ"ל. והוא כהן – זה בחינת כהונה הנ"ל, שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד, שמשם נמשך הפרנסה על ידי המלכות כנ"ל: