חלק ב-תורה כג- המשך -כד

 

נמצא, שחוטף המרה שחורה ומכניס אותה בעל כורחה לתוך השמחה, כמשל הנ"ל. וזה בחינת (ישעיה לה): ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה – שהיגון ואנחה בורחים ונסים מן השמחה, כי בעת השמחה דרך היגון ואנחה לעמוד מן הצד כנ"ל, אבל צריך לרדוף אחריהם דייקא, ולהשיגם ולהגיעם, להכניס אותם דווקא לתוך השמחה כנ"ל. וזהו: ששון ושמחה ישיגו וכו’ – שהששון ושמחה ישיגו ויתפסו את היגון ואנחה, שהם נסים ובורחים מן השמחה, להכניס אותם בעל כורחם לתוך השמחה כנ"ל. כי יש יגון ואנחה שהם הסיטרא אחרא, שאינם רוצים להיות מרכבה אל הקדושה, ועל כן הם בורחים מן השמחה, על כן צריך להכריח אותם לתוך הקדושה, דהיינו השמחה, בעל כורחם, כנ"ל:

 

 

 

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כולם באין רק מקילקול השמחה. כי יש עשרה מיני נגינה, שהם בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים צב): עלי עשור וכו’ כי שמחתני ה’ בפעלך וכו’. ואלו יוד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפקין, והם מחיין אותן, ועל כן כשיש קלקול ופגם בהשמחה, שהיא בחינת יוד מיני נגינה, על ידי זה באין חולאת מן היוד מיני דפקין, שנתקלקלין ע"י קלקול היוד מיני נגינה, שהם השמחה כנ"ל. כי כל מיני חולאת כלולים ביוד מיני דפקין, וכן כל מיני נגונים כלולים ביוד מיני נגינה, וכפי קלקול השמחה והניגון, כן בא חולאת כנ"ל. וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת – על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה.

 

ולעתיד תתגדל השמחה מאד, ועל כן אמרו רז"ל (ירושלמי סוכה פ’ לולב וערבה ובמ"ר שמיני פ’ יא): עתיד הקדוש ברוך הוא להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבוא, דהיינו שיעשה מחול לצדיקים, והוא יתברך יהיה ראש חולה, כי שכינה למעלה מראשותיו של חולה, כמו שדרשו רז"ל (נדרים מ), שנאמר: ה’ יסעדנו על ערש דוי, כי אין להחולה שום חיות, רק השכינה מחיה אותו, ולעתיד על ידי השמחה, יתתקן כל החולאת כנ"ל, ואז יהיה השם יתברך ראש חולה, דהיינו ראש המחול כנ"ל, כי השמחה היא בחינת תיקון החולה כנ"ל. ובשביל זה נקראין השמחה והריקודין חולה כנ"ל, כי הם תיקון החולאת כנ"ל:

 

והכלל, שצריך להתגבר מאד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד, כי טבע האדם – למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא. אף שגם לב נשבר הוא טוב מאד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה, וראוי לקבוע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כמובא אצלינו, אבל כל היום כולו, צריך להיות בשמחה, כי מלא נשבר בקל יכולין לבא למרה שחורה, יותר מאשר יכולין ליכשל ע"י שמחה ח"ו, לבוא לאיזה הוללות ח"ו, כי זה קרוב יותר לבוא מלב נשבר למרה שחורה. על כן צריך שיהיה בשמחה תמיד, רק בשעה מיוחדת יהיה לו לב נשבר: