חלק ב-תורה לב -לג

 

כי הרוח קנאה, הוא רוחו של משיח, שהוא שורה על אנפי אורייתא, דהיינו הספרים כנ"ל, נמצא, כשנשרפין ונאבדין הספרים, ממילא נסתלק הרוח קנאה, שהוא רוחו של משיח, ששורה על הספרים כנ"ל. וזהו סוד שמי שנכתב בקדושה ימחה, כי הספר הוא בחינת שם ה’, בחינת שמי שנכתב בקדושה כנ"ל, ואמרה תורה שימחה ויאבד כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, דהיינו זוג הקדוש הנ"ל, שבשביל השלום שביניהן נמחין ונאבדין הספרים, שהם בחינת שמי שנכתב בקדושה כנ"ל. ואזי נושאין קל וחומר למעלה, (כשארז"ל שבת קטז): ומה שמי שנכתב בקדושה, שהוא הספרים הקדושים הנ"ל, אמרה תורה ימחה בשביל להטיל שלום וכו’, ספרי המינין, שהם מטילין שנאה ותחרות בין ישראל וכו’, על אחת כמה וכמה שימחו ויאבדו ויעקרו מן העולם, שימח ויעקר זכרם מן העולם. נמצא, שע"י אבידת הספרים הקדושים בא טובה שנאבדין ונעקרין ספרי המינין, ואזי יכולים להתקרב אליו יתברך, אמן:

 

 

תורה לג

 

וַיִּחַדְּ יתרו על כל הטובה וכו’ (שמות י"ח), ואמרו רז"ל (סנהדרין צד), שנעשה בשרו חידודין חידודין. כי כל השמחות הם רק בשעתן, כגון, למשל, שמחה של חתונה או ברית, השמחה הוא רק בשעתן, ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם וכו’ (ברכות יז). אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף, אז יש לו לשמוח מאד, כי סוף כל סוף, דהיינו התכלית, הוא טוב מאד.

 

והנה, זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המוות טוב מאד, כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ט): והגה טוב מאד – זה וכו’. כי הוא טוב מאד, שעל ידו באין לתכלית הטוב. אך מי שהוא צדיק, ואפילו גופו נקי וקדוש מאד, אזי יכול לשמוח גם עם גופו, אפילו אם מסתכל על הסוף, מאחר שגם גופו טהור וקדוש, כמו שכתוב (תהלים נו): באלקים בטחתי מה יעשה בשר לי – שהבשר, דהיינו הגוף, אינו יכול לעשות לו שום היזק, וכמו שכתוב (תהלים טז): אף בשרי ישכון לבטח – שהצדיק בטוח, שגם להגוף יהיה טוב מאד, ועל כן יכול לשמוח גם עם גופו, אפילו כשמסתכל על הסוף, אבל מי שאין גופו קדוש כל כך, בפרט גר, שאף על פי שנשמתו גבוהה מאד, אף על פי כן גופו נוצר מטיפה טמאה, ואיך אפשר לשנות זאת?

 

נמצא, שזה האיש שאין גופו קדוש כל כך, בפרט גר, אי אפשר לו לשמוח עם גופו כשמסתכל על התכלית. וזהו: ויחד יתרו על כל הטובה – שיתרו היה שמח על כל הטובה, פירוש אפילו כשהסתכל להלאה מן הטובה. וזהו: על כל הטובה – למעלה ולהלאה על הטובה, אעפ"י שהסתכל על זה, היינו להלאה מן הטובה, היינו על הסוף, אף על פי כן היה שמח מאד, כי מצד הנשמה, אף כשמסתכל על הסוף, הוא טוב מאד כנ"ל, אך שנעשה בשרו חידודין חידודין – בשרו דייקא, דהיינו הגוף, כי מאחר שהיה גר, לא היה שמחתו בגופו כשהסתכל על הסוף כנ"ל. וזהו: נעשה בשרו חידודין חידודין – בשרו דייקא כנ"ל: