חלק ב-תורה לב- המשך

ודע, שבחינת רוח אפינו משיח ה’, נעשה רוח קנאה, שהולך ומקנא, בכל מקום שמוצא שם ניאוף, הוא נעשה רוח קנאה ומקנא על זה לגודל קדושתו וטהרתו. ופעמים מקנא והיא נטמאה, או עבר עליו רוח קנאה וכו’ והיא לא נטמאה (במדבר ה). כי לגודל עוצם קדושתו וטהרתו, אעפ"י שלא נטמאה, הוא מקנא על הסתירה לבד, כי נחשב פגם כנגד עוצם טהרתו של הרוח קנאה, ונעשה על ידי זה לפעמים גט. ועל כן נקרא הגט ספר כריתות (דברים כד), כי נעשה ע"י הספר, ששם שורה רוחו של משיח, שהוא הרוח קנאה כנ"ל. או שמשקה אותה מים מאררים, ואזי נבדקת אם נטמאה וכו’, ואם לאו, אזי אדרבא: ונקתה ונזרעה זרע וכו’:

 

ודע, שיש יחודא תתאה שבזה העולם, שהוא בכשרות גדול בקדושה ובטהרה כל כך, עד שבו תלוי יחודא עילאה. שהזוג, דהיינו האיש והאשה, כשרים כל כך, שהיא כשרה מאד, ואין בה שום שמץ פסול, וגם הוא כשר מאד, וזיווגם בכשרות ובקדושה כל כך, שבו תלוי יחודא עילאה. כי איש ואשה, זכו – שכינה שרויה ביניהם (כשרז"ל סוטה יז), כי יש בו יו"ד ובה ה’, שזהו יחודא עילאה.

 

וזה הזיווג והיחודא תתאה הוא יקר מאד מאד, מאחר שבזה העולם נעשה יחודא תתאה בקדושה כזו, שבו תלוי יחודא עילאה. והנה הרוח קנאה, שהוא בחינת רוחו של משיח כנ"ל, שהוא מקנא על ניאוף, מה הוא עושה כאן, מאחר שהם קדושים וטהורים מאד? אך דע, שכאן בא הרוח קנאה בשביל אהבה. כי איתא בזוהר (ויחי דף רמה ע"א): כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה, לאו רחימותא רחימא, הדא הוא דכתיב: כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה. כי הקנאה מורה על אהבה, כי מחמת גודל האהבה הוא מקנא בה: אל תסתרי, כדי שלא יתקלקל האהבה ח"ו, וזה פועל כאן הרוח קנאה הנ"ל בשביל אהבה כנ"ל. אך מחמת שאף על פי כן זה היחודא תתאה הוא בזה העולם, יוכל להתקלקל השלום שביניהם ח"ו, ע"י הרוח קנאה, כי הקנאה, אע"פ שהיא בשביל אהבה, יכולה להטיל מחלוקת ח"ו, ע"י שמקנא לה וכו’:

 

ועל כן דע, שבשביל זה צריכין הצדיקים הגדולים להעלים תורתם, לשורפם ולהאבידן כנ"ל, כדי שיהיה נסתלק הרוח קנאה, שלא יקלקל ח"ו שלום הזוג הקדוש הנ"ל, כי יחודא תתאה שלהם יקר מאד, וכשנתקלקל שלום שביניהם, ע"י הרוח קנאה כנ"ל, הוא הפסד גדול מאד, ועל כן מוכרחין שיהיו נאבדין התורות והספרים הנ"ל, כדי לסלק הרוח קנאה.