חלק ב- תורה פב

 

כי תצא למלחמה וכו’ (דברים כא). כתיב: אחור וקדם צרתני (תהלים קלט) – זה בחינת כסדר ושלא כסדר. קדם הוא בחינת כסדר, בחינת אלף בית כסדר. ואחור הוא בחינת תשר"ק, שלא כסדר. וזה בחינת אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר. הוי"ה במילוי אלפין גימטריא מ"ה  – אדם, וחוה הוא בחינת: מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה. וחוה לשון דיבור, כמו שכתוב (תהלים יט): ולילה ללילה יחוה דעת, היינו מלכות פה, כי המלכות נקרא דיבור, על שם כי אין מלך בלא עם, ואין העם יודעים רצונו אלא אם כן כשהמלך מגלה מחשבתו ורצונו לתוך דיבורו.

 

נמצא, שעיקר הנהגות מלכותו אינו אלא על ידי דיבור, וזה פירוש: מלכות פה. וזה שאנו רואים, שלפעמים הולך להאדם שלא כסדר, כי שלמות של כל הדברים אינו אלא כשהם מיוחדים ומקושרים בו יתברך, כי השלמות והמילוי היא החיות, כי איבר שנסתלק ממנו החיות, אזי נקרא חסרון. והחיות היא המוחין והשכל, כמו שכתוב (קהלת ז): והחכמה תחיה וכו’, והחכמה הוא בחינת "מה" – "כח מה", מה חיינו מה כוחנו. ומה הוא אדם, כי לית אדם בלא אלף, היינו הוי"ה במילוי אלפין. היינו, הקב"ה הוא חיות של כל הדברים, כמו שכתוב (נחמיה ט): ואתה מחיה את כולם.

 

נמצא זאת הבחינת מלכות, חוה, כשהיא מקושרת לאדם, לבחינת "מה", היינו להקב"ה, אזי יש לה שלמות. כי השכל שהקב"ה שם בהנהגת מלכותו, בזה הוא מחיה אותה, כמו שכתוב: החכמה תחיה. וזהו (תהלים כד): לה’ הארץ ומלואה – כשהארץ, היינו בחינת חוה מלכות, מקושרת לה’, אזי הוא במלואו ובשלמות. ומי שמחלק בחינת חוה מלכות לעצמו, שאומר: אנא אמלוך – בזה הוא מחלק ומפריד אותה מהקב"ה, אזי אינה בשלמות. כי עיקר חיותה – "מה", היינו השכל. וזה (ירמיה י): כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. פירוש, שכלם אין כ"כ גדול להחיות את מלכותם, וכשהוא מחלק את מלכות לעצמו, אזי הולך לו שלא כסדר, כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר, היינו מלכות, חוה, תשר"ק. וכשזאת הבחינת חוה היא מקושרת להאדם, היינו להקב"ה, אזי הולך לו כסדר. כי באתר דאית דכר, נוקביה לא אידכר תמן (זוהר חוקת קפג וע’ זוהר בא דף לח לט). נמצא, כי בחינות חוה שלא כסדר נתבטלים על ידי האדם כסדר: