חלק ב- תורה פב- המשך

ליקוטי מוהר"ן תנינא - תורה פב - המשך - ובחינת כסדר נקרא יוד. שמלכות, הנקרא דלת, לית ליה מגרמיה כלום, והקב"ה ממשיך לה חיות החכמה הנקרא יוד, וזה: יוד ואו דלת. וזה...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

ליקוטי מוהר"ן תנינא
 
 
תורה פב – (המשך)
 
ובחינת כסדר נקרא יוד. שמלכות, הנקרא דלת, לית ליה מגרמיה כלום, והקב"ה ממשיך לה חיות החכמה הנקרא יוד, וזה: יוד ואו דלת. וזה: אחור וקדם צרתני, ותשת עלי כַּפֶּךָ – אל תקרי כַּפֶּךָ אלא כָּפֶךָ, היינו יוד גימטריא כף. וכשמחלק את הד לעצמו וממשיך לעצמו חיות ממנה, אזי נעשית לו שלא כסדר – דוי. מ"יוד" נעשה "דוי". וזה (ישעיה א): וכל לבב דוי, כי כשהולך לאדם שלא כסדר, זה לו מחלת לב, כמו שכתוב (משלי יג): תוחלת ממושכה וכו’. וכשרואה אדם בעצמו שהולך לו שלא כסדר, ידע שיש לו גדלות, היינו: אנא אמלוך – יעשה תשובה וישפיל את עצמו, ויהיה בחינת "מה", כמו שכתוב (שמות טז): ונחנו מה, ואזי נחזר חוה לבחינת אדם, לבחינת מה, ונעשה כסדר, היינו אחור וקדם וכו’ כַּפֶּךָ היינו יוד:
 
ועיקר התשובה הוא בחודש אלול, כי הם ימי רצון, שעלה משה לקבל לוחות אחרונות ופתח דרך כבושה לילך בה. והדרך שעשה משה הוא כך, שמשה קשר את עצמו אפילו לפחות שבישראל ומסר נפשו עליהם, כמו שכתוב (שמות לב): ואם אין מחני נא. וזה פירוש (שמות לה)" ויקהל משה וכו’ – שמשה היה מאסף ומיחד ומקשר את עצמו עם כל ישראל, אפילו עם הפחות שבפחותים. וזה פירוש (תהלים נג): כולו סג יחדיו – אפילו כשאני רואה אחד מישראל שסג מכל וכל מהקב"ה, אעפ"כ צריך אני שנהיה יחדיו – צריך לייחד ולקשר עמו, כמו שעשה משה. כי יש בחינת אלקות אפילו בדיוטא התחתונה, אפילו בעשרה כתרי דמסאבותא, לקיים (תהלים קג): ומלכותו בכל משלה. וזה בחינת חיריק, כמו שכתוב (בת"ז תיקון י, דף כח ע"ב): ובחיריק לאנחתא ליה לתתא, להמליך לה על תתאין.
 
נמצא שבפחות מישראל יש בו בודאי איזה אלקות, ועל ידי זה אני יכול להיות יחדיו עמו, וזה: כולו סג יחדיו. ועוד זאת הבחינת היתה למשה, כי כל מה שעלה למעלה יותר עליונה, מצא שם אלקים, כמו שכתוב (שמות יט): ומשה עלה אל האלקים. כי בגשמיות אנו רואים, שיש אדם שהוא למטה בדחקות, אזי הוא עובד השם ומכיר אותו, וכשהוא נתעלה למעלה, שנתעשר, אזי הוא שוכח בהקב"ה. ודוד אמר (תהלים קלט): אם אסק שמים שם אתה – אפילו בשמים שם יש הקב"ה, בכל עליה ועליה צריך למצוא שם הקב"ה. ומצינו, שאלישע אחר עלה לרקיע ע"י שם, ואעפ"כ כפר בעיקר (חגיגה יד). והדבר תמוה, כי אדרבא, כי כל מה שאדם נתעלה ביותר, בודאי הוא יותר קרוב לאלקות, כי כל הטוב הוא אלקות, כמו שכתוב (תהלים קמה): טוב ה’ לכל, ואנו רואים בהיפך – כשאדם בא בעשירות, בטוב, אזי הוא שוכח בהקב"ה. ותדע, שזה בחינת (בראשית כז): ותכהינה עיניו מראות, מחמת שנתקרב ביותר אל האור אלקות, אזי האור מכהה עיניו ומזיק לו, כמו כשאדם מסתכל בעצם השמש, אור השמש מזיק לעיניו.
 
אבל יש בחינת סגול, כמו שכתוב (תי’ יח דף לא ע"ב): וסגול כד איהי בין תרין דרועין דמלכא, שזהו בחינת (שמות לג): ושכותי כפי עליך, כי בלא זה היה עוצם אור הכבוד מזיק למשה, כמו שכתוב (שם): כי לא יראני האדם וחי, וראית את אחורי וכו’. וזה שביקש דוד: ואחר כבוד תקחני (תהלים עג) – תקרבני בהתקרבות של משה, שביקש ממך: הראיני נא את כבודך (שמות שם), והראית לו את אחורי כבודך, כמו שכתוב: ושכותי וכו’ וראית את אחורי:
 
   

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה